[…] מקומיים, בגובה האספלט כמו שקרא לזה שלום בוגוסלבסקי בפוסט פוסט-שמאלני שקורא לחשבון נפש נוקב.8 מאבקי עובדים, עובדים זרים וילדיהם… קרב מאסף נואש […]

מכיר ומכבד, רק שאני לא רואה מה הקשר בין זה למתיחת ביקורת. אני כותב דברים, ואני מבקר דברים שאני לא נוטל בהם חלק בעצמי כל הזמן. מבין שזה לא נעים, אני מרגיש אותו דבר לגבי ביקורת על דברים שאני מעורב בהם, סה לה וי. דווקא בנושא הזה, הביקורת היא יותר מבפנים מאשר בנושאים אחרים שכן אני תומך ואוהד את המאבק.

לא איימתי שאעזוב אותך, אלא רק אמרתי, שיש משהו בביקורת הזו שאני מאוד לא אוהב.
ביקורות על השמאל יש מאה בגרוש. מה ששווה זה אנשים שמשנים מבפנים.
אם אין לך זמן או מוטיבציה לעשות את זה, אני לא בא אליך בטענות.
אבל תראה, לבוא בטענות אל אחרים שאין להם זמן או מוטיבציה, זה לא הוגן.
ההרגשה היא שגם שאתה קורע את עצמך, וגם כל הזמן מצביעים על הנקודות שפספסת.
זה קשה להיות פעיל, וצריך להכיר בזה. להכיר ולכבד, לדעתי.

1. הבנתי. הכוונה הייתה שהצבא צריך להיות זרוע מבצעת של המדינה הדמוקרטית ומה שקורה בו לא בדיוק מושך אותו לשם.

2. איתי היום ששלחת לי, אבל לא יכולתי להיכנס לפייסבוק כי ני לא על מחשב שלי והססמה לא שמורה עליו. אבדוק בהזדמנות.

3. נכון, אני מקבל את מה שהנ"ל כתבו, ורחביה ברמן שאליו קישרתי מעלה הסתייגויות שאני שותף להן.

4. נימת התגובות איננה האישיו מבחינתי, התוכן כן.

הפלסטינים שמטרידים מינית לא בהכרח עושים את זה כחלק ממאבק לאומי, אבל היות שאלימות מינית היא לגמרי עניין שכרוך בשימור או היפוך של יחסי כוח, יש לא מעט הטרדות על רקע לאומני. גם בצבא טירונים מפנטזים לזיין את המ"כית לא בגלל שהיא כוסית, אתה יודע.

1. הרגישות שלי (להגנתי טענתי ואני טוען שמדובר ברגישות קונסטרוקטיבית), בתוספת השתמעות מובהקת של הטענה כי בעבר הצבא הישראלי היה "זרוע של המדינה הדמוקרטית" מדבריך.

2. שלחתי לך וליוסי במייל את נוסח ההזמנה, עם קישור, לפני כמה ימים. ושוב:

***** "אנחנו מבקשים לנסות לכבד את אנשי המקום מבחינת לבוש" *****

http://www.facebook.com/event.php?eid=151240638231597

מבחינתי, הדיון בסעיף הזה מתקשר למושג העקביות, אחרי שאתה כותב על "פשרה בנושא המגדר מול הפלסטינים".

3. אני מתייחס לפוסט הזה ום לפוסט הקודם. מה לעשות, גם לפוסט הקודם יש תוקף, בפרט כשאני לא רואה שמחקת את המשפט בו אתה סומך ידיך על קביעותיהם והמלצותיהם של אבישר ובית הלחמי.

אתה כותב כאן "שיח אפולוגטי\מתגונן\תוקפני בנושאי הטרדות מיניות על רקע לאומני ".

נדמה לי שאילו היו מעלים נגדך האשמה שאינך יכול להפריך, היית רואה בכך הוצאת דיבה, ותגובה נזעמת (יענו ה"שיח") הייתה לגיטימית בעיניך, ולא מושא לביקורת, גם אם אתה עצמך נוהג להגיב להאשמות כאלה אך ורק באופן מעודן להפליא.

אגב, האם תוכל להסביר למה כוונתך ב"הטרדות מיניות על רקע לאומני" ?
האם אתה טוען שהפלסטינים/ות שמטרידים/ות ישראלים/ות עושים זאת כחלק ממאבק לאומי "נגדנו"?

לצערי, במידה רבה זה ככה כבר עכשיו. לא רק אצלינו אגב.

אתה צודק לגבי צה"ל היום ובעבר, אבל לא ברור לי מה אתה מנסה להגיד בזה. אין מה לדבר על התפתחויות רעות בצה"ל כי צה"ל זה רע ממילא? ואם אני טוען שמדובר בהתפתחות מקדימה למשהו שיקרה בחברה, אותו סיפור? ישראל רעה ופה זה נגמר? מה הפואנטה?

שוב, אני לא יודע מה בדיוק הסיפור שם, יכול להיות שגם להם מגיע לקבל על הראש על זה, אולי לא. ושוב, זה מזכיר לי את ה"למה לא כתבת על [השלם את החסר] איזה צבוע".

אני בפירוש לא תובע מהמפגינים להוכיח שאין להם אחות, או להוכיח משהו בכלל. בפוסט הקודם (ונראה לי שאתה מגיב יותר אליו מאשר לנוכחי) ביקרתי לרטוריקה של המגיבים והעמדות והטיעונים שהעלו וציינתי בפירוש שאני לא יודע מה קורה בהפגנות ושאני מניח שאין השתקה מכוונת עד שיוכח אחרת (כזו שאינה מכוונת, בהחלט עולה מהתגובות), ובנוכחי התייחסתי להתעלמות מענייני מגדר כסימפתום לנטייה כללית שאני מזהה בו להרים ידיים מנסיון אמיתי ליצור שינוי. אתה יכול לכעוס עלי בגלל מה שאני אומר, אין צורך לייחס לי דברים שלא אמרתי.

אולי אפשר למכור את זה? הפגנות בשטחים בתור ספורט אתגרי, התקלויות עם צה"ל ועם מתנחלים בתור חלק מהאקשן והאתגר. זה לפחות מאמץ כמו הליכות אתגריות בשטח או טיפוס הרים.

אם כל המיתוסים על השמאלן התל-אביבי נכונים אפשר לעשות קופה מטורפת מהרעיון הזה. הם יבואו בהמוניהם וישלמו מהתחת!

1. הנקודה היא שצה"ל נוהג כבר *כיום* כמיליצית נקמה יהודית. מה לעשות, מין רגישות שלי לכל כתיבה בנוסח "הזוועה מעבר לפינה", שיש בה כדי להעלים את העובדה שהזוועה הזו כבר כאן.

2. גם מארגני/ות הצעדה במאה שערים הן , כמדומני, מהצד הישראלי. והן לא כתבו שם ש"שנקיטת עמדה כזאת נוגדת את הערכים שלהם". והן לא קיבלו על הראש ממך או מיוסי (וטוב שכך).

3. לא! טרונייתי היא "למה אתה תובע מהמפגינים נגד הכיבוש להוכיח שאין להם אחות [*קשה מאד ולמעשה בלתי אפשרי להוכיח*], אבל לא תובע זאת מאלביט?"

יחי ההבדל הקטן בין זה לבין רטוריקת ההדיפה המאוסה.

מני,
אני שמח שאנחנו כן רואים עין בעין, כל שאני מבין את הפוסטים הפניה היא לא לחברי הכנסת או השרים של מפלגות השמאל, אלא לציבור שמזהה אם את עצמו כשמאל לפעול במרחב הציבורי בצורה מודעת ולהלחם על הזהות של הרחוב ולא להגביל את עצמו רק לנושא הכיבוש או מתן תגובות למתנחלים.

אני חיי כבר הרבה זמן עם הרושם שהשמאלן הוא מעין חיה מיתולוגית כזאת שכולם מדברים עליה, משוכנעים שהם מכירים אותה ומקללים אותה כי היא אשמה בכל מה שרע ודפוק במדינה, אבל בפועל אין באמת שום שמאל בטווח ראיה. כל הצורה שבה מסתכלים על הדברים פה היא עקומה, והיא בנויה כדי להיות עקומה. זה מעין פרודקס דבילי כזה שצריך להשתנות אם המצב בשטח, ביום יום, הולך להשתנות.