אהבתי!

לראשונה הבנתי את הכוח של החרם כשקראתי את התגובות למאמר כל שהוא של בן דרור ימיני. אחד צעק שחייבים לגרש את הפלסטינים מאדמת ישראל, ואחר, שגם רואה בעצמו ימיני קיצוני, טען נגדו – אבל אז נחרם על ידי העולם, ולא נשרוד חרם קשה כזה. כשמחיר העוול עולה בדעתם של אלו שלבם קשה, נדמה לי שנמצא מכרה של כוח פוליטי, טוב וחזק, ולא מזהם כמו האלימות. בארץ בה יש משמעות קטנה למחיר חיי אדם ויש רק משמעות לכסף הקר. היעילות של החרם, שתעמוד מול האי-יעילות של שנים רבות של מאבק אלים ועיקש, תהיה הראיה המרכזית.

ישר כוח.

אכן. אני מנסה לסכם את מה שלמדתי הקיץ ואז אעביר לידי שלום. לדעתי, השגנו המון – אבל לאו דווקא את מה שרצינו להשיג.

לא נורא, יהיו עוד הזדמנויות.

ובינתיים יצאה אפליקציה לאנדרואיד לחרם על מוצרי ההתנחלויות:
http://www.appbrain.com/app/com.activismos.buynoevil

על פי StandWithUs (אתר פרו-ישראלי), מועצת הקו-אופ החליטה לדחות את הצעת החרם.
http://www.standwithus.com/app/iNews/view_n.asp?ID=1597

"לא, זה רק אומר שההגדרה שלך רחבה מדי."

באמת? "רחבה מידי"?!

זאת לא הגדרה שלי. אני לא ממציא הגדרות למשמעות המונח "סאטירה" – שמתאימות, באופן מפתיע, לראיית העולם שלי (תנחש מי כן עושה את זה בדיון). אני אפילו יוצא מנקודת הנחה שאתה יודע מה זו סאטירה (מה שמקרין עליך רושם יותר רע מאם היית סתם בור).

אתה מביא ציטוט מויקיפדיה שהמשמעות שלו הפוכה ממה שאתה חושב שהיא. לאטמה אינה רק פארודיה או הגזמה – היא שימוש בפארודיה מתוך מטרה לבצע ביקורת על מעשה אנושי שנתפס כשלילי.

וזה כל מה שצריך כדי שזאת תהיה סאטירה. 

http://www.merriam-webster.com/dictionary/satire
webster:

Definition of SATIRE

1
: a literary work holding up human vices and follies to ridicule or scorn
2
: trenchant wit, irony, or sarcasm used to expose and discredit vice or folly

לאטמה היא סאטירה. נקודה.

זהו נראה לי שמצאנו נפט.

לא, זה רק אומר שההגדרה שלך רחבה מדי.

מתוך ויקיפדיה, מסתבר שזו תופעה שזוכה לתשומת לב:
Contemporary popular usage often uses the term "satire" in a very imprecise manner. While satire often uses caricature and parody, by no means are all uses of these or other humorous devices, satiric.

המערכונים האלו "לא נעימים" לא בגלל שהם גורמים לי להרהר בדרכיי ובאמונותיי. כי הם לא. הם פשטניים ויוצאים מתוך תפיסת עולם בנאלית (דובר צה"ל תמיד צודק, כל מי שהיה על הספינה הוא בהכרח טרוריסט או תומך טרור). הם גורמים לי להרגיש לא נוח בגלל שהם בעיקר מביכים, ומביך אותי לחשוב שזה סוג ההומור שישראלים רבים מתחברים אליו (ועוד מחשיבים כ"סאטירה").

Yankel,

If you're asking for my personal opinion on the matter, then first I will admit that this is the first time I have given the subject any serious thought. In light of Shunra's post, I find myself supporting her outside pressure, because I think she is right in doing so, and I agree with her intentions. However, while I support outside pressure as a legitimate way to influence others, I don't feel it would be right for me to act from within to promote or support her work. Basically, I'd like to make the distinction between outside pressure and outside intervention. When I team up with her to help her influence my country from within, that’s crossing over into outside intervention. Beyond that, where exactly that line is marked, and what makes the moral difference, I can’t tell you.

הסיבה שהחרם הוא על ישראל וכל מה שיוצא מישראל וכל מה שקשור בישראל היא כי מטרת החרם היא חיסול ישראל. או במילותיו שלו, ואני מצטט "סיום הקולוניזציה של כל האדמות הערביות". ניסוח אחר יכול לדרוש מדינה אחת, אבל זה מנסחי החרם שבחרו להיות עמומים דווקא במקום שבו נדרשת שקיפות וחזון. ודוגרי, אין לי שום דבר נגד מדינה אחת, אלא נגד אנשים צבועים [עומר ברגותי, ממובילי החרם האקדמי, עושה את הדוקטורט שלו באוניברסיטת ת"א] ופלגניים [באתר של עלי אבו-נימה, אלקטרוניק אינתיפאדה, התפרסם מאמר ארוך *נגד* השחקנים שמחרימים את התיאטרון באריאל].

מכיוון שהחרם מלכתחילה לא נועד להיות אפקטיבי, אלא אקט פוליטי שמעורר שיח, השאלה היא מה המטרה הפוליטית של המארגנים. סיום הכיבוש זה בהחלט פחות פרובוקטיבי, אולי אפילו כמעט-בקונצנזוס. אבל עדיין לא סיימנו את הכיבוש, אז כנראה שעדיין יש מה לעשות בתחום.