לשלום,

טוב, אז אני יודע שכבר עברנו פוסט (ואני רץ לקרוא אותו ברגע שאני מסיים פה), אבל רציתי להגיד לך תודה שהגבת. גיליתי שהאיקון שיש לי בארון הוא של קדוש מקומי של ארץ המוצא שלי, ואני והוא חולקים את אותו השם, שזה דיי נחמד.

בקשר לנושא המקורי של הפוסט, אני חושב שהבלוג שלך מציע כמה הסברים למצב, בין ההשלכות של השואה על התודעה היהודית והצורה שבה אנשים מתחברים לדת, וגם למנהגים שלהם. גם הדרך שבה עמים אחרים הסתכלו על כל פעילות של יהודי בגולה כמשהו "יהודי מטבעו" בטח לא עזרה לבלבול הזה של מה באמת נחשב כדבר דתי ומה לא. תוסיף לזה את הדתיים בארץ היום, שרוצים להשאיר או לתת אופי דתי להרבה מהמנהגים או האמונות של אנשים, ובנוסף לשלושת אלו, גם תזכור שאנחנו על חברה שסוג של לחצו לה על כפתור האתחול, וזה מה שאתה מקבל. אני בטוח שהמצב יותר מורכב ממה שאני יכול לתאר בשתי שורות, אבל אני חושב שמה שקורה עכשיו הוא חלק טבעי מתהליך שבו דת, או חלק ממנה, הופכת לפולקלור של עם. אנחנו סוג של התחלנו מחדש, אני בטוח שגם הפוריטנים האנגלים שהגיעו לאמריקה לא היו שמחים כל כך כשהוציאו את העוקץ הדתי מחלק מהחגים שלהם, אבל זה בלתי נמנע, וזה יקרה גם בארץ. מצד אחד אי-אפשר להאיץ בתהליך הזה יותר מדי, ומצד שני אי-אפשר לבלום אותו לחלוטין. אבל כן אפשר לריב על עד כמה מהר הוא באמת יתרחש.

היתה תקופה שבה הקפדתי לא לחגוג שום חג יהודי בדיוק בגלל זה, הרי החגים הם לא 'פולקלור'
אלא חגים דתיים ואני לא דתי. היום אני כבר לא מכבד כל כך את הדת ולכן מרשה לעצמי להדליק
נרות בחנוכה. עדיין נראה לי מגוחך שאנשים עוצרים ליד דוכן של חב"ד ומניחים תפילין "בשביל הנשמה", זה קצת כמו הסיפור על הטיפש שהולך לטיול עם דלת של מכונית כי במקרה שיהיה לו חם הוא יפתח את החלון. או שהנחת תפילין היא משהו שצריך לעשות ואז צריך
לעשות את כל היתר גם כן או שלא, כך גם לגבי חילוני שצם ביום כיפור. מבחינה הלכתית אם ברור
לך בעודך צם שמחר בבוקר תקום ולא תגיד קריאת שמע על המיטה הצום שלך חסר משמעות, בוודאי
אם אתה צם בעודך רואה סרטים בDVD כדי להעביר את הזמן.

כל הקטע של הכיפות משונה מאוד.
בספר של בורג על "לנצח את היטלר" הוא כותב על מנהגו של אביו, השר התמידי יוסף בורג, לחבוש יפה רק לצורך פעולות דתיות – ועל העבר שלו לחבישת כיפה כל הזמן אחרי מלחמת 1967.
אני זוכרת מנהג דומה של אבי, שחבש כיפות רק בהקשרים דתיים עד שעבר לישראל, ב-1970, ואת ההחלטה שלו שכל מה שהוא עושה בארץ הקודש הוא מעשה קודש.

הסממנים האלה של טשטוש ההבדלים בין קודש וחול מדאיגים אותי. אין, לדעתי, אף אדם מפחיד יותר ממי שחושב שחוקי הפיזיקה של העולם האמיתי אינם תקפים לגביו, בגלל שיש לו אבא גדול בשמים שמגן עליו.

שוקולד זה בטח איזו "חומרה" הלכתית דווקא.

אבל כיפה למשל, היא לגמרי פולקלור ולא הלכה ואף אחד לא טוען אחרת. יש אצל במגזר הכיפות הסרוגות אנשים שהולכים בלי כיפה, למרות שהם דתיים הלכתיים (אם כי כאלה שלא הולכים בתלם) ודי עושים להם את המוות על זה, אפילו כשמדובר בסביבה דתית ליברלית יחסית.

יש גם תופעה של מורים חילונים, או מדריכים שבאים להעביר פעילות בבתי ספר דתיים, שנדרשים ללבוש כיפה בבית הספר.

אחת הבעיות היא ההפיכה המזורזת של כל דבר לחלק מחייב מהדת תחת הקטלוג של "מסורת אבותינו". יש הרבה דברים שגם הרבנים לא מתיימרים שיש להם איזו שהיא הצדקה הלכתית אבל הם מחייבים כמו עשרת הדיברות כי הפכו למנהג באיזה כפר באוקראינה. כך למשל אצל דתי אשכנזי אכילת שוקולד בפסח שקולה לחלוטין לאכילת פיתה.
זה אומר שאפילו משהו שהוא פולקלור אמיתי, מייד משוייך לדת.

הי סלבה.

אני חושב שהדברים שציינת הם אכן פולקלור, מעשית. אבל בארץ, ובזה בעצם עוסק הפוסט, לא מקובל פשוט לבוא ולהגיד שאני עוסק בפולקלור וסבבה לי עם זה, כי המושג "פולקלור" הוא בכלל לא חלק מהשיח.

האנשים שעושים פולקלור, וזה הרוב, יצדיקו את זה במונחים של דת, או בסיבות "נייטרליות" (בריאות למשל). וזאת הבעיה. אי אפשר סתם להתפלש קצת במסורת בשביל הכיף ובאופן לא מחייב, כל דבר צריך להפוך לאידיאולוגיה מעיקה.

אני לא יודע מה הסיפור עם האיקונין שלך, אבל אנשים שאני מכיר, כולל חברות שלי, היו הולכות לפעמים לכנסיה ומדליקות נר, ואני חושב שהנצרות אצלן היא יותר עניין תרבותי מאשר דתי. יש שם איזה אמונה בסיסית בכוח עליון, אבל לא בדוקטרינה נוצרית כלשהי.

אני בטוח שאתה מכיר לא מעט צעירים דוברי רוסית שעונדים צלב כסמל לשייכות תרבותית לרוסיה ולמשפחה (אם התליון עבר בירושה), או כקריאת תיגר על האופן בו היהודים בישראל מתייחסים אליהם, בלי שיהיה להם עניין כלשהו בישו.

לא שמתפקידי לומר לך אך לגדל את ילדך, למרות שאני מקבל את הרושם שהוא בידיים טובות, אבל זה חלק מהחבילה. בסופו של דבר לומדים לחיות עם זה. תן לו להנות מזה, זאת באמת חוויה מיוחדת כשאתה ילד. למרות שבתור ילד אף פעם לא הבנתי למה זה לא בסדר לצאת החוצה כל היום לשחק ובגדול לעשות הרבה ספורט, אבל זה לא יפה לעצור ולאכול סנדוויץ' אם אתה רעב… סה"כ ילד, מה כואב לכם?
אבל זה כבר משהו אחר.

יאללה, אם כבר אז כבר, אני אנצל את הבמה הזאתי לומר שאני מרגיש דיי שמח שאני לא צריך לחשוב כל כך הרבה על הנושאים של הפוסט הזה. בתור לא-יהודי (או עיברי או ערבי) אני רואה עצמי פתור מסוגיות הזהות האלה, למרות שיש לי מספיק אחרות משלי.

דרך אגב, אני רוצה לשאול אם המאכלים והמנהגים והרבנים הישנים של פעם שאנשים מחזיקים בהם נחשבים לחלק מהפולקלור של העדה שלהם ובעקיפין של יהדות? נגיד המימונה לדוגמה? זה מסורת או דת או מה?

אמא שלי שמה לי תמונה של איזה קדוש נוצרי כזה או אחר בארון, מתחת לבגדים. והיום אני שומר אותה שמה כי היא מזכירה לי את אמא שלי, זה נכנס תחת פולקלור או תחת דת? סיפורים על רבנים וחכמים יהודים של פעם, זה בטח פולקלור יהודי לא? כליזמר? סיפורים מהתנ"ך בתור סיפורים ולא אמת אלוהית? הדברים האלה קיימים עדיין.. למרות שעכשיו שאני חושב על זה, הם באמת לא נמצאים פה בארץ עם מספיק נוכחות כמו שהיית להם בגולה. אולי זה חלק מהעניין? שבגולה אנשים היו צריכים את הדברים האלה כדי לשמור על אחידות ורצף כלשהו, וכדי להרגיש שייכים למשהו ייחודים שלהם בארץ זרה? אולי היום כשאתה מסתובב בארץ הקודש הכל נראה לך זניח טיפה?

ל"ג בעומר, למשל, זה פולקלור יהודי? אני חושב שרוב ילדי הארץ חוגגים את זה כחג יהודי בעל אופי של פולקלור, מדברים על גיבורים ישנים של פעם, מדליקים מדורות, עושים על האש, זורקים נפצים. זה מריח לי כמו פולקלור, ואני חושב שזה פיתוח דיי חדש שקרה בארץ, אחרי העליות. (למרות שאני לא באמת יודע להגיד).

אני יודע שזה טיעון קצת מתחמק, ושיהודים בגולה אוהבים לתת אותו כתירוץ למצב של מדינת ישראל כיום, אבל כשאתה מדבר על הווי וסיפורים ומורשת, הדברים האלה צריכים זמן כדי להתגבש ולהתאים את עצמם למקום חדש ושינויים כל כך דרסתיים באורך החיים. אני בטוח שבעוד 200 שנה יהיו לנו יותר דוגמאות שיוכלו ליפול תחת פולקלור. למרות ששוב, אני רואה את הנקודה שלך. שחלק לא מבוטל מהגדולה של התרבות היהודית שהיית קיימת מסביב לדת בגולה לא שרד כל כך טוב במעבר לארץ הקודש… תן לזה קצת זמן.

שמעו אני יודע שהבאתי פה בחפירה מפוזרת, אבל אם למישהו יש סבלנות לתת לי תשובה אני אשמח לקרוא לזרוק את הדעה שלו על כל אחד מהנושאים האלה, אני אשמח לקרוא.

גם אני,דרך אגב, מחכה לקרוא את מה שיש לשנורה לספר.

אני לא חושב שמוסד המלוכה יכול להיחשב כפולקלור, זה מוסד פוליטי (מבלי קשר לכמה כוח יש למונרך).

בכל מקרה לא הבנתי למה העובדה שמישהו מדליק נרות בחנוכה לדוגמה אומר שהוא תומך בכל הדברים הרעים שמנית.

(כלומר אצל החילונים ש-כן- הצליחו להיפרד מהזהות הדתית, הרי רובם לא)

לצערי אצל רוב החילונים יש זהות אחרת שהחליפה את הזהות הדתית – זהות ציונות-ימנית. גאווה להיות ישראלי כובש, רגשות לצבא ולסממנים לאומניים. הלא חייבים לאחוז באיזה דגל-קונצנזוס כלשהו בשביל להרגיש טוב.