[…] למאמר המלא […]

אני לא אוהב דתות משום סוג. הדברים שאני לוקח מתוך היהדות, אני לוקח כמטען תרבותי. וזה בערך מה שעשית, לקחת אסטרטגיה הלכתית, והפכת אותה לרעיון תרבותי. עד כמה הרעיון טוב זאת שאלה נפרדת, אבל המהלך טוב.

כי הזכרתי את הדת היהודית, יש כאלו שזה מקפיץ אותם.

האמת, רעיון מעניין. למה אני אמור לקפוץ?

[…] צמח דיון מעניין ורב משתתפים סביב נושא זכויות התלמיד. שלום בוגוסלבסקי פתח עם תמיכה בחוק זכויות התלמיד, התנגדות לביטולו או […]

ואני חושב שהפתרון נמצא בדת היהודית – לא לקפוץ , תקשיבו רגע – חוקי הדת היהודית מנוסחים כולם
בצורת חובות ולא זכויות. לא כתוב בשום מקום ששכיר יום זכאי לקבל את שכרו ביומו, אבל כל מי שמעסיק שכיר יום חייב לשלם לו בסוף היום בלי חוכמות. לא כתוב שהוריך זכאים לכבוד – אתה חייב לכבד אותם, לא כתוב שאנשים זכאים לרכוש פרטי – אסור לגנוב וכן הלאה.
במקום מגילת זכויות התלמיד וזכויות המורה אולי פשוט מגילת חובות ? חובת המורה לכבד את התלמיד, חובת התלמיד לכבד את המורה. חובת כל אחד מהם להקשיב לשני, התלמיד למורה שמדבר, המורה לתלמיד שהצביע וקיבל רשות דיבור וכן הלאה. היתרון בניסוח החוק בצורה של חובות ולא זכויות הוא שבשביל חובה צריך שתיהיה כתובת של מי שאחראי כשיש פגיעה בחוק. אם התלמיד 'זכאי' לדברים שונים אבל לא כתוב בדיוק ממי תמיד אפשר להתחמק ולהגיד שלא המורה המסויים הזה הוא הכתובת, בוודאי כשזה להיפך – אי אפשר להאשים תלמיד שהפריע בכיתה אם כולם הפריעו ו'זכותו' של המורה
ללמד בשקט, הרי לא התלמיד המסויים הזה פגע בזכות הזאת לבדו, אבל אם 'חובתו' של התלמיד לא להפריע אז זה ממש לא משנה מה עשו כל השאר.

זה נראה לי די ברור שילדים צריכים חוקים מיוחדים שלא חלים על מבוגרים. למשל, יחסי מין עם ילד הם אונס גם במקרה של "הסכמה". עם כל הכבוד לזכויות הילד, ילדים חיים לפי חוקים שאם מבוגרים היו חיים לפיהם זה היה נחשב דיקטטורה נוראה. הורה יכול לכפות על ילדיו כמעט הכל. ילד לא יכול אפילו לסרב לאכול משהו בלי להסתכן בעונש. ודי ברור שאם מבוגר כלשהו היה מעניש מבוגר אחר כמו שמענישים ילדים המשטרה היתה מתערבת.

הבעייה היא שהורים היום מנסים להיות החברים הכי טובים של ילדיהם במקום להיות ההורים שלהם. וכמובן, תופעות של בריונות וחוסר התחשבות מינימלית הם תופעה נפוצה אצל מבוגרים וברור שילדיהם לא יהיו יותר טובים. כשהשכנה למעלה מסרבת לגיד ילד שלה להפסיק לסוע על סקטבורד בתוך הדירה למרות שהרעש לדירה שמתחת הוא בךתי נסבל, זה גם מתוך תפיסת "הילד במרכז" אבל בעיקר מתוך תפיסת "על הזין שלי אם זה מפריע למישהו אחר". כשילד יעשה משהו שיפריע לה באופן אישי לא תהיה לה שום בעייה לצרוח עליו שיפסיק וגם להעניש אותו.

תסלח לי, אבל אני חושב שאתה טועה. אין שום דבר לא חוקי בללעוג או לקלל מישהו. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא מכסה דברים כאלה (וטוב שכך), ומדובר בחוק, לא ב"זכות אדם". וזה בדיוק מסוג הדברים שאין צורך לאסור בין בני אדם באופן כללי, אבל אפשר לאסור בין מורה לתלמיד במסגרת ממלכתית.

מבחינתי, זכויות הן הגנות. אבל אם נכנה את זכויות העובד הגנות העובד, אפשר מבחינתי גם לקרוא לחוק זכויות התלמיד חוק הגנת התלמיד. בשתיהם מדובר בענייני הגבלת שימוש בכוח בתוך מערכת מחייבת ולא שיוויונית בהגדרה.

בוודאי שלכל אדם יש זכות שלא ישפילו אותו. הזכות הזו אפילו מעוגנת בחקיקת יסוד קיימת בישראל – כבוד האדם וחרותו. זכויות עובד זה משהו שונה לגמרי, ולמעשה הן יותר חלק מדיני חוזים מאשר הדין הפלילי – מדובר בעיגון בחוק של מגבלות על חוזי העסקה. ושוב, זה מנוסח כזכויות אבל למעשה מדובר על הגנות. צריך לקרוא לזה "חוק הגנת העובדים".

הי דובי.

האמת היא שלא מעניין אותי אם העיקרון עליו אני מדבר יעוגן בחוק מדינה או בתקנות פנימיות של משרד החינוך, כל זמן שהוא יהיה מעוגן בפרקטיקה. ורצוי שיהיה מעוגן בפרקטיקה בלבד כך שיהיה אפשר לוותר על כל המשפטיזציה הזאת.

אני לא מסכים עם הטיעון שלך לגבי היותו של חוק זכויות התלמיד טלאי של חקיקה בעניין זכויות אדם שלא מצריכה התייחסות פרטנית. לאדם אין, לדוגמא, זכות שלא יעליבו אותו וישפילו אותו, אבל למשתתף במערכת חינוך צריכה להיות זכות כזאת. בדיוק כמו שלאדם אין זכות להשתכר שכר מינימום, אבל לעובד יש.