החיים בארץ מלאים באבסורד. לא שמת לב?

""המרכזים לדמוקרטיה ואזרחות" (גילוי נאות: הדרכתי מטעמו במשך שנתיים) ששייך למכללת אריאל"
איך בן אדם אינטיליגנטי כמו כותב הבלוג יכול להדריך מטעם מרכז לדמוקרטיה ואזרחות של לא אחרת ממכללת אריאל ולא לראות את הסתירה העצמית ואת הפרודיה העצובה שבדבר, איך?!

[…] – שהוא חלק מקואליציה נסתרת למחצה של רדיקלים ימניים, שמזינים אלה את אלה – פתח עוד שלב במלחמה נגד לימודי האזרחות. יד ימינו, צבי […]

אני חותמת בלב מלא – פעמיים! – על כל מילה שנכתבה בשתי הפסקאות הראשונות. מנוסח להפליא ונכון עד כאב.

מערכת החינוך בפינלנד מצויינת לפי כל מה ששמעתי עליה, ועובדת בשיטות שגם אני מאמין בהן.

ומה אני חושב על מירב ארלוזורוב עדיף שלא אכתוב, אין לי דרך ראויה לדפוס לנסח את זה.

לינק

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=/ibo/repositories/stories/m1_2000/skira20100901_1187387.xml&from=haaretz

חבל שכל זאת לא כתבת בפוסט נפרד, זה הרבה יותר מעניין.

אובססיית הכימות הזו, שהיא לא מיוחדת ומזיקה רק במערכת החינוך אלא גם בתעשייה, תמיד מזכירה לי את מחשב הספינה במדריך הטרמפיסט לגלקסיה שיכול לחשב את אישיותך עד הספרה העשירית שאחרי הנקודה.

בהקשר הזה תקרא היום בטוש את מירב ארלוזורוב (לא מצאתי לינק). היא מפליגה בשבחיה של מערכת החינוך הפינית, ובאמת מסבירה יפה את מעלותיה בכך שאין תוכניות לימודים המוכתבות למורים, ואין מדידות בית ספריות וכיוצא בזה. ואחרי שהיא מסבירה יפה מה כל כך טוב שם, תנחש מה הלקח העיקרי שהיא רוצה לקחת לבתי הספר בארץ? כמובן שצריך לתת למנהלים את היכולת לפטר מורים.

אבל אנשים שחוזרים בתשובה, בדרך כלל לא מצביעים למפלגות דתיות.
אנשים בעלי השכלה שניתן לישם בעולם האמיתי כדי למצוא עבודה ולהגמל מהפטמה ה"נדיבה" של המפלגות הדתיות, גם לא בהכרח יצביעו להן. כל זה פוגע בציבור הבוחרים של הדתיים, מה שפוגע ביכולת שלהם להכנס לקואליציות, ללחוץ מבפנים לקבל תיקים, ולתעל כסף במסווה של תמיכה בחלשים לאוכלוסיות הדתיות. אבל אל תטעה, מדובר רק במספיק כסף כדי שהאנשים יחיו בעוני נסבל וידעו שבלי להצביע למפלגות האלה יסגר להם הברז. מה שיתן לראשי המפלגות את היכולת להשפיע על החוק והתקצוב במדינה.

כן, זה נשמע מאד פראנואידי ומלאה שנאה, אבל אני עבדתי בקלפי באזור שיש בו הרבה אנשים דתיים ואני לא יכול לספור כמה אנשים חובשי כיפה ראיתי באים לקלפי כדי להצביע למפלגות האלה (הם דיברו על זה בחופשיות), רובם, אני מצטער להגיד, היו חסרי השכלה ואני לא חושב שהיו מסוגלים לפרנס את המשפחות שלהם בלי התמיכה הכספית שהמפלגות האלה נותנות להם. זאת ההתרשמות שלי בכל אופן.

לאזרח מודאג:

מדדים כמותיים אינם אובייקטיביים. מדדים דורשים עמידה ביעדים כמותיים ולכן הם מכתיבים מדיניות חינוכית. אני לא מכיר שום שיטה כמותנית למדידת יכולת לעבד מידע, להבין אותו, לבקר אותו, לגבש עמדה ולשוחח. אני לא מכיר מדד שבוחן הקניית יכולות, להבדיל מהקניית ידע סגור. אין מדד כמותני להיות התלמיד בן תרבות ובר חברה. מדד כמותני יכול לבדוק, למשל, שיעורי הצלחה בבחינות הבגרות, אבל לא אומר לך מה המידע שהתלמיד מקיא בבחינה תורם לו, איכותו, או היכולת שלו לעשות בו שימוש. למעשה, ההתמכרות למדידה הכתיבה מדיניות גורפת של הנמכת הדרישות, רידוד מושג הלימוד לשינון החומר לבחינה והנשרת תלמידים שמקלקלים את המספרים כדי לעמוד ביעד הכמותי. כאמור, אם אתה מכיר מדדים שכן בודקים את האמור, אשמח לשמוע.

זה לא סתם "לא מושלם", זה בפירוש מזיק. אין לי בעיה עם שימוש במדדים כמותניים ככלי עבודה בידי אנשי חינוך, אבל לא כמדד שבודק את איכות העבודה שלהם, ולכן גם מכתיב אותה. חינוך הוא לא מדע מדוייק אלא דומה יותר לאמנות, למדוד חינוך במספרים זה מופרך כמו למדוד מוזיקה או קולנוע במספרים. מהבחינה הזאת, מחקר איכותני בודק את התוצאה הרבה יותר טוב. נכון, הוא לא משהו שאפשר לסכם בכותרת בעיתון, אבל הוא יכול לענות על שאלה ה"מה", ואת זה אי אפשר להשיג כשהמדד הכמותני הוא העיקרי. לזה אני קורא פיתרון "לא מושלם". הוא לפחות לא מזיק ולא נותן אשליה שאנחנו יודעים דברים שאנחנו לא יודעים.

צודק, למה לחפש חינוך טוב, שכל עסקן שתפס כיסא יתעסק באינדוקטרינציה ונסגור עניין. אחלה מדינה תהיה לנו.