28 יולי 2009

סיכוייו של האצטרובל להפוך לעץ אלון

בלוט הוא פרי עץ האלון, ואצטרובל הוא איבר רביה של עץ האורן.

בלוטים. צילום: Twid, GFDL אצטרובל. צילום: nova, GFDL

הבעיה היא שהמילה האנגליתית acorn משמעותה מתורגמת במילונים מסויימים גם כבלוט וגם כאצטרובל (שנקרא גם strobile, pinecone ו-conifer cone), והמתרגמים לעברית לא תמיד בוחרים במשמעות הנכונה, כפי שמלשינה תמר עילם גינדין עם שתי דוגמאות:

1) בארוחת ילדים של מקדונלדס, המוקדשת לסרט “עידן הקרח”, נשאלים הילדים באיזה מסלול יוכל סקראט לאסוף את מירב האצטרובלים. באיור: בלוטים.

בלוטים מתוארים כאצטרובלים על ארוחת ילדים במקדונלדס. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

בלוטים מתוארים כאצטרובלים על ארוחת ילדים במקדונלדס. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

2) בספר “מתנת התרפיה” של אברהם מסלו ארווין יאלום, בתרגום כרמית גיא, מופיע הטקסט הבא:

בימים שבהם גיששתי וחיפשתי את דרכי כסטודנט צעיר לפסיכותרפיה, היה ספרה של קארן הורני, Neurosis and Human Growth, הספר המועיל ביותר שעמד לרשותי, ובמיוחד הועילה לי תפישת האדם בו כבעל נטייה מובנית להגשמה עצמית. אם מסירים מעל דרכו מכשולים, מאמינה הורני, סיכוייו של האדם להתפתח לכלל יצור בוגר ובשל המגשים את עצמו במלואו, הם בדיוק כסיכוייו של אצטרובל לצמוח ולהתפתח לכדי עץ אלון מפואר.

“בדיוק כסיכוייו של אצטרובל לצמוח ולהתפתח לכדי עץ אלון מפואר…” דימוי משחרר ובהיר להפליא!
זה שינה לעולמים את גישתי כלפי הפסיכותרפיה. מאז היה חזון חדש לעבודתי: המשימה שלי היא להסיר את המכשולים החוסמים את דרכו של המטופל שלי. אינני חייב להשלים את המלאכה עד תומה; לא עליי מוטלת המשימה להחדיר במטופל את התשוקה לצמוח מתוך סקרנות, רצון, תאווה לחיים, אכפתיות, נאמנות וכל אחד מאין ספור המאפיינים העושים אותנו בני אדם שלמים. לא, כל שעליי לעשות הוא לזהות את המכשולים ולהסירם. כל השאר יבוא מאליו, מונע על ידי כוחות המימוש הטמונים במטופל עצמו.

עילם גינדין מסבירה:

דבר ראשון, סיכוייו של אצטרובל להפוך לאלון הם אפס. אצטרובל יכול להפוך לברוש או לאורן, בטח לעוד עצי מחט שאין בארץ, אבל לא לאלון. זה פאק של המתרגמת.
דבר שני, בטבע סיכוייו של בלוט לגדול ולהפוך לאלון מפואר שואפים לאפס. רוב הבלוטים יהפכו למזון עבור סנאים, מעידן הקרח ומעידנים אחרים. חלק קטן גם יהפוך למשקה דומה לקפה וחלק סתם יתייבשו ויירקבו. זה פאק של מסלו יאלום בבחירת הדימוי.

(תודה ליעל ערד על איתור הציטוט בספר)

הפוסט התפרסם קודם בחדר 404

Posted by מאת עידו קינן נושאים Filed under הוצאת כנרת, תרגום Comments אין תגובות »