זן ואמנות אחזקת הילד (הטאו של אבא'לה)
הקוראים המתמידים כבר שמו לב בטח שהכותרת הזאת חוזרת ומנקרת לי בראש כבר מזמן. כדי לצקת תוכן ראוי לכותרת כל כך שאפתנית, שלא לומר יומרנית, פניתי ישר למקורות – או לפחות לאחד המקורות הראשוניים:
.
הטאו-טה-צ'ינג.
.
הרעיון היה פשוט: לעבור שוב על הספר (שזה תמיד רעיון טוב), אבל הפעם לנסות לקרוא אותו כספר הדרכה להורים, ולדלות את הקטעים שיכולים להישמע כמו עצות של סופר-נני סינית זקנה וחכמה.
.
הטאו-טה-צ'ינג, אחד מספרי העזרה-העצמית הקדומים ביותר, נוסח כספר הדרכה לשליטים ומלכים.* יכול להיות שסגנון הכתיבה הזה היה קונטרה לכתבים של הקונפוציאניזם, הדוֹגמה המתחרה והשלטת, שעסקה בדקדקנות כפייתית בעניינים של מרוּת, סמכות והיררכיה. בכל אופן, לאור הדמיון המסוים בין ניהול מדינה לניהול משפחה, לא הופתעתי כשהספר הניב ציטוטים שההשלכה שלהם על הורות ברורה למדי, או לכל היותר חבויה תחת מעטה אלגורי קל.
.
.
* כולל המשפט המופלא: Ruling the country is like cooking a small fish
שהיה מרגיש בבית בספר של דגלס אדאמס או טרי פראצ'ט, או במערכון של מונטי פייתון.
.
.
אני מעתיק את הקטעים הנבחרים לפי סדר הופעתם בספר, מתוך המהדורה האנגלית (המקסימה) שברשותי.
.
[הנה הטקסט המלא, אבל בלי התמונות היפהפיות.]
.
.
(10)
.
Giving birth and nourishing,
Bearing yet not possessing,
Working yet not taking credit,
Leading yet not dominating,
This is the Primal Virtue.
.
(15)
.
Who can wait quietly while the mud settles?
Who can remain still until the moment of action?
Observers of the Tao do not seek fulfillment.
Not seeking fulfillment, they are not swayed by desire for change.
(43)
.
The softest thing in the universe
Overcomes the hardest thing in the universe.
That without substance can enter where there is no room.
Hence I know the value of non-action.
.
Teaching without words and work without doing
Are understood by very few.
.
(48)
.
The world is ruled by letting things take their course.
It cannot be ruled by interfering.
.
(57)
.
The more laws and restrictions there are,
The poorer people become.
The sharper men's weapons,
The more trouble in the land.
The more rules and regulations,
The more thieves and robbers.
.
(63)
.
Practice non-action.
Work without doing.
Taste the tasteless.
Magnify the small, increase the few.
Reward bitterness with care.
.
See simplicity in the complicated.
Achieve greatness in little things.
.
In the universe the difficult things are done as if they are easy.
In the universe great acts are made of small deeds.
The sage does not attempt anything very big,
And thus achieves greatness.
.
Easy promises make for little trust.
Taking things lightly results in great difficulty.
Because the sage always confronts difficulties,
He never experiences them.
.
(66)
.
If the sage would guide the people, he must serve with humility.
If he would lead them, he must follow behind.
In this way when the sage rules, the people will not feel oppressed;
When he stands before them, they will not be harmed.
The whole world will support and will not tire of him.
.
Because he does not compete,
He does not meet competition.
.
(68)
.
A good soldier is not violent.
A good fighter is not angry.
A good winner is not vengeful.
A good employer is humble.
This is known as the virtue of not striving.
This is known as the ability to deal with people.
This since ancient times has been known
As the ultimate unity with heaven.
.
.
עכשיו כשהקלדתי הכל, אני רואה שהמסר העולה מכל הקטעים הוא אחד:
שחררו.
תנו לטבע לעשות את שלו.
ככל שתמעטו בחוקים ובהגבלות, יתמעט הצורך בהם.
ככל שתפחיתו בדרישות לכבוד ומשמעת, כך תקבלו אותם יותר.
.
"לשחרר" זה כמובן לא להזניח, לעזוב את הילד לנפשו או להתעלם מקשיים. זה כן להתבונן, להיות מודע וקשוב וערני, לזהות את הרגעים שבהם פעולה קטנה וממוקדת תסיר מכשול שמעכב את הזרימה. ויחד עם זאת לפעול כמה שפחות, להתערב כמה שפחות. לא להתעקש לתקן את מה שלא מקולקל.
.
.
.
ולקינוח, הטאו של זוֹזוֹ *
(החיים כפי שסיפרה לי בתי בשש מילים)
.
נופל וקם,
נופל וקם,
עד שמתגלגל.
* זוֹזוֹ: כינוייה החדש של המרמיטונת, כי כמה אותיות אפשר להכביר על ילדה כל כך קטנה?
מה שנותן לי הזדמנות להעלות שוב, בתור הדיז'סטיף שאחרי הקינוח, את מקור ההשראה –
שיר שהפזמון שלו הוא המנון הריפוי האולטימטיבי לנפילות קלות וברכיים חבולות:
.
דנה ב-20 מאי 2008 בשעה 23:46 #
אוי, אתם יפים, והחיים גם, איך באמת מצליחים לצוף אני לא תמיד יודעת, אבל לפחות אני יודעת לקרוא. לפעמים אני אפילו מצליחה להרפות. ואז קורים הדברים הכי יפים.הי, אולי אפילו אמא שלי תגיד לי יום אחד מזל טוב על זה שאני מתחתנת. זה יקרה רגע אחרי שזה ממש לא ישנה לי. זן ואמנות הלהיות ילדים, לא פחות חשוב.
אאוץ’, בלי לערב הורים.
אומרים שהרבה גברים רואים באמא שלהם את האישה האידיאלית, ומאכילים את בת-הזוג מרור בהשוואות אליה.
לי זה נראה הזוי.
הזן של להיות ילדים? להבין שההורים שלך בסך הכל אנשים. לא לצפות מהם להשתנות אפילו שהם מצפים מאתנו להשתנות. כמו שכתבתי פעם לאקס, כשההורים ממש גרועים זה יכול לפעמים להקל על ההבנה הזאת.
איזה יופי…
שמת לב שבתמונה ששניכם במים אתה מזכיר קצת את חנן כהן?

באמת יופי
dia ב-21 מאי 2008 בשעה 8:14 #
מרמיט יקר-
איזה יופי.
המסקנה שלך נכונה כל כך בעיניי.
רק מציעה לחפש בספר המדהים גם אמירה לגבי ההורה כמודל.
מצד אחד, מדאיגים אותי הורים החושבים שלגדל ילדים מציב אותם במצב של מלחמה מתמדת ומתמשכת (ראה את כל השפה העשירה שהתפתחה סביב המילה "גבולות" בהורות…) , עם זאת, אנחנו מחוייבים ללמד את ילדינו לחיות עם האחר ולא רק עם עצמם…בשלום.
יאללה…צריך לקום ליום.
שיהיה יום נפלא, ד.
מ ק ס י ם !!!!!!!!
בפעם הבאה ילדים, ננסה למצוא ב"נסיך" של מקיאוולי את הסודות לגינון נכון.

משהו על "על העציצים שלך לפחד ממך ולא לאהוב אותך- זהו סודו של הגנן המחונן"
ג’וליאנה ב-21 מאי 2008 בשעה 9:51 #
זוזו הקטנה בשמלת החוף המקסימה שלה והחיוך הבטוח שלה עשתה לי את היום. הילדה מחזיקה את העולם בכף ידה הקטנה ואולי גם אתם.
אני רוצה גם !
LOL

וטיפים לבישול כבד בקיאנטי ניקח מ"שתיקת הכבשים"?
אם הילד משחק
עם עצמו
קרא עיתון בשקט.
תודה דיה.
הקטעים שהבאתי מדברים גם על תפקוד ההורה כמודל. הרי ההורה נותן דוגמא אישיתי בכל רגע, בכל מעשה ובכל הבעת פנים.
מה בסופו של דבר יעבור לזוזו, ומה היא תעשה את זה – את זה עוד נראה. בינתיים הסימנים מעודדים.
גבולות זה אכן נושא מורכב וטעון עם ילדים, וגם אני עסקתי בו לא מעט. אני לא מטיף לחינוך בלי גבולות בלבד. אבל נקודה חשובה שאולי מפספסים לפעמים בכל שיח הגבולות הזה היא:
איך מציבים את הגבולות חשוב לא פחות ממה הגבולות שמציבים. ו"דרך הזן" יוצרת מינימום אנטגוניזם מצד הילד לגבולות שמציבים לו. בדיוק בגלל שזה לא הופך למלחמת אגו בנוסח "כי ככה אני אמרתי".
תודה.
בקרוב אצלך
תודה.

קראתי אצלך, אז קודם כל
זה העלה בי הרבה מחשבות, אני עוד צריך לעבד את זה.
לא שמתי לב.
פרצוף בודהה???
ותודה.
תודה.
פעם ראשונה שאני עושה משחקים כאלה עם תמונות. מצא חן בעיניי.
נכון. כל כך פשוט כביכול, וכל כך לא מובן מאליו.
אולי כי כשהילד ניג’ס ורוצה שיפעילו אותו אין לנו סבלנות בשבילו. אבל כשהוא משחק "כל כך יפה" אנחנו רוצים ליהנות מזה גם.
ואז אנחנו מפעילים אותו, מוציאים אותו מהריכוז והוא נהיה ניג’ס…
שהזוגה לא תשמע…. היא עוד בפאניקה
בפאניקה ממה?
גליה ב-21 מאי 2008 בשעה 12:11 #
מזלטוב דנה! זן ואמנות הלהיות בת זוג – הכי מאתגר…(מרמיט, כבר כתבתי לך פעם שזה שווה פוסט – אולי כשאפתח בלוג משלי)
מאוד יפה הטאו והלוואי על כולנו, לפחות רוב הזמן.
כן! יאללה, תפתחי בלוג!
אפילו http://webster.co.il/2008/05/21/897/">חנן אומר
זן ואמנות הלהיות בן-זוג זה פוסט שהמרמיטה צריכה לכתוב.
אתה מכיר את הספר "בשורות טובות"?
זוכר את העציצים של קרולי? למה הם הכי ירוקים בלונדון?
אתה חושב שזה יעבוד עם ילדים?
קראתי. לא זוכר בדיוק
http://israblog.nana10.co.il/moodicons/oof.gif">
אבל אם זה מה שאני חושב, נראה לי שזה עובד רק עם ילדים נוצרים. הדם שלהם עשיר יותר בחומרים מזינים.
אההה .. ואם בענייני מנגל עסקינן. הייתי מציעה שתעשה השוואה בין ה"תופת" של דנטה ליום העצמאות. אני בטוחה שתמצא כמה נקודות דימיון.
ג’וליאנה ב-21 מאי 2008 בשעה 17:24 #
גם אני.
אבל אני מרגישה שנבנה אצלי משהו מאד מעניין באינטראקציה הבין בלוגרית הזאת.
ותודה על החיבוק והתגובה גם.
לשם עוד לא הגעתי. אני רואה שאת חזקה בסאבטקסטים
The force is strong with this one
למעשה אני צריכה לקרוא לעצמי "אורה הכפולה- סאבטקסט, רמיזות מעורפלות וקביעה טנטטיבית"
הסאבטקסט של האוכל זה נושא מרתק. ואני לגמרי בעד רמיזות מעורפלות וקביעות טנטטיביות.
אנד סו דה סירקל אוף לייף קונטיניוז.
מ@ ב-23 מאי 2008 בשעה 18:48 #
אין ספק שהרבה יותר קל להחזיק אופנוע (-:
ומשהו שאמר האמצעי שלי בגיל שלוש בערך, בשעה שאבא שלו שאג עליו בגלל לא-חשוב-מה פער לעברו את עיני הבמבי הענקיות שלו ואמר ’זה לא פייר שאיש-גדול צועק על איש-קטן.’ מאז זה הפך אצלנו ללוגו והאנשים הגדולים באמת משתדלים לא לצעוק על הקטנים. ~לפעמים זה עובד~
נורא נהניתי
תודה
ונזכרתי בימים שלמדתי פילוסופיה סינית והיתה לי הזכות לתרגם כתבים טאואיסטיים מסינית כחלק מהלמידה וזה היה מאד מאד כיף גם להתנסות בכתיבה סינית (כך הוא טען וצדק, המרצה ששמו היה אריאל משהו, נספוג יותר טוב את הפילוסופיה הזו)
מודי תולשששש ב-05 יוני 2008 בשעה 10:12 #
מרמיט, אתה גאון.
פשששש, תודה
(הסמקתי)
נראה לי זמן טוב לצטט את המשפט על זה שאני רואה רחוק רק כי אני יושב על כתפי ענקים.
בסינית זה בטח נשמע יותר טוב… בטח מעניין להשוות מקור מול תרגום.
הטאואיסטים היו גאונים. קונפוציאניזם, לעומת זאת… שתי התורות האלה נראות לי המחשה מצוינת של המשוואה:
escalation of chaos = imposition of order
(לפעמים זה עובד, וכמו כל דבר: ככל שמנסים יותר זה מצליח יותר.)
מודי תולשששש ב-11 יוני 2008 בשעה 17:34 #
בכבוד, ניוטון.
כן גם אני לא אהבתי את הקונפוציאניזם.
אני לא יודעת איך נשמעת הסינית.. זה היה קורס בפילוסופיה סינית בטאואיזם, אז לא למדנו סינית, אבל למדנו לתרגם קטעים לפי מילון ועם תובנות לגבי המשמעות הפילוסופית (המורה התעקש שגם נעתיק את הסינית). אני מאד נהניתי מזה, גם אם היה קצת קשה להעתיק ולשים לב לדקויות הכתב
רק על עצמי ב-05 מרץ 2009 בשעה 1:02 #
אוי- איזה יפים אתם, וכמה נחמד לראות לך את הפנים- והבת שלך היא פשוט ברווזון- מתוקה לחלוטין. חמסה.
אני לא קוראת עכשיו הכל- כי- אין זמן ( צריך להתחרות עם הטלויזיה- היא אמא יותר טובה ממני עושה רושם, אבל בכל זאת אני מנסה )
אני אקרא- תודה על החשיפה.