[ארבעה פוסטים תוך יומיים זה מוגזם? כמו ילד עם צעצוע חדש]


הפוסט הזה נולד כתגובה אצל חוד התער, שערער על האפקטיביות של אקטיביזם אינטרנטי וקרא לנו לצאת לשטח:

"הדרכים למעורבות פוליטית מעשית יותר עדיין מוליכות, לדעתי-בינתיים, אל מחוץ לאינטרנט : פעילות במפלגות, קשר עם הנבחרים, הפגנות."

בתגובה כתבתי, לא לגמרי ברצינות האמת:

אני מנסה זן-אקטיביזם (אם אני משנה את העולם בתוך הראש שלי, האם הוא באמת משתנה?).

החוד כתב לי שלא.

אז כתבתי לו תגובה שחרגה מאלף תווים, ופתאום גיליתי שבעצם אני רציני. אז העתקתי אותה לכאן עם קצת הרחבות, הבהרות ולינקים:

השאלה הכואבת היא אם "מעורבות פוליטית מעשית" אפקטיבית יותר בשינוי העולם. כלומר בשינוי משמעותי של סדרי העולם, ולא רק בהחלפת האנשים שמקבלים הזדמנות למנות מקורבים.

כמו שאומרים האנרכיסטים: no matter who you vote for, the government always gets elected

נראה לי שכל הפעילות והאקטיביזם האלה, בתוך המערכת ומחוץ לה, במרכז ובשוליים, משמאל ומימין, מזינה ומאזנת את עצמה כמו ין ויאנג. והעולם עובר גלים מחזוריים של חופש ודיכוי, שגשוג ושפל, פריחה וקמילה. קצת כמו עונות השנה.   לאקטיביזם פוליטי יש השפעה, אבל לא תמיד זאת ההשפעה שהאקטיביסטים מצפים לה.

שנאמר: Imposition of Order equals Escalation of Chaos

אני חושב שיש עוד הרבה דרכים לשנות את העולם שאין להן שום קשר לפוליטיקה במובן הפרלמנטרי הצר שלה. וחלק מהדרכים האלה עשויות להיות אפקטיביות יותר.

המקום האפקטיבי ביותר לשינוי הוא הסביבה המיידית שלי. שם אני יכול לעשות את ההבדל המשמעותי ביותר בפעולות הקטנות ביותר.  לא מדובר רק בשינוי תפיסת עולם אלא בשינוי ושיפור איכות החיים של כל הסביבה שלי. בכל רגע ורגע, לא רק בקמפיינים. למעשים הקטנים יש הרבה יותר השפעה מאשר למילים הגדולות, כמו שהרגיש כל מי שהתווכח עם שמאלני "הומניסט" זחוח ומתנשא.

זה דורש ערנות ומודעות וכנוּת כואבת. קצת כמו בודהיזם, אבל בלי הפסימיזם. בקיצור, זן-אקטיביזם.

אני לא הראשון שחשב על זה, כמובן. הנה 14 הדברות של "הבודהיזם המעורב-חברתית" (Engaged Buddhism; מישהו חייב להמציא תרגום מוצלח יותר). זה ההמשך הלוגי המתבקש של נדר הבודהיסאטווה.

[נ.ב. בנסיבות מצערות שלא כאן המקום לפרט, אתרע מזלי לשמוע את מהדורת החדשות של חצות בקול ישראל. שש דקות של שברון לב גדושות שחיתות, רשעות ואוזלת יד. לפחות הגאונים ב88FM שיפרו לי את מצב הרוח כשהשמיעו מיד אחרי החדשות שיר מקסים ומלנכולי עם הפזמון החוזר: I feel like taking a life. אז במקום להרוג מישהו כתבתי את זה.]