מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת

.

אַתָּה מְצַפֶּה – יַהַרְגוּךָ,

תֹאמַר

מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת

כִּלְאַחַר תֹּם

הַמִּשְפָּט;

.

תוֹכִיחַ הַבְלוּתָם הָאֲמִתִּית כֻּלְּךָ הִמִּלָּה

הָאַחֲרוֹנֵה, אַךְ

.

הֵם יְעַנּוּךָ

וְיֹאמְרוּ

הוּמוֹרְךָ

בִּכְבֵדוּת

לָשוֹן

וְגַרְזֶן:

אַף אֶחָד לֹא שָתַק אוֹתוֹ

יוֹם בַּגִּילְיוֹטִינָה,

הַקָּהָל לֹא גִּחֵךְ לִדְבָרֶיךָ לֹא

לְמַרְאֶיךָ, גָּם לֹא רָצָה בְּטוֹבָתְךָ,

אֵלֶּה שֶשָּמְעוּ אוֹתְךָ

בָּשּוּרוֹת הָרִאשוֹנוֹת

אוּלַי שָמְעוּ אֶת הַתַּלְיָן אוֹ

הַכָּרוֹז, וְהֵם הָיוּ בַּדֶּרֶךְ

לַשּוּק, בַּדֶּרֶךְ

מִן הַכְּפָר.

וְזֹאת בִּכְלָל עִיר אַחֶרֶת.

.

מאת דני כהן (30.9.1978-10.1.1999)
מתוך ספרו שפת פרדות (הוצאת כרמל)