1

בזמן שאפילו הפעילים העשויים ללא חת של "עבודה שחורה" עוברים להומור ציני, הלחשנית כותבת פוסט מריר ומעורר מחשבה על הקשר (או היעדרו) בין הקשקשת ברשת לנעשה בעולם הלא-וירטואלי, שלא להגיד אמיתי:

"והתעורר בי פתאום זעם, על הנתק בין הרשת למציאות, בין מחשבה לפעולה, בין אוננות לפרקטיקה, בין פוליטיקה לחיים."

אז מה באמת הקשר בין פוליטיקה לחיים? משום מה הפוסט הזה, והתגובות בעקבותיו, הזכירו לי משהו שקראתי בספר בשם

Rebels and Devils: The Psychology of Liberation

(ממליץ בחום לשוטט קצת באתר של ההוצאה לאור. אוצר בלום למי שמתעניין ב"דברים כאלה").

זה היה ראיון עם אושו (הערה: הכותב אינו אושואיסט בשום צורה או אופן, אבל דברי חוכמה מעניינים אותו, ולא חשוב מי אומר אותם) שעסק בהבדל בין מהפכה (revolution) למרד (rebellion). הנה כמה ציטוטי מפתח, בתרגום חפוז שלי:

מהפכה היא [עניין של] ציבור, תופעה המונית. מהפכה היא מאבק על כוח: מעמד אחד של אנשים שמחזיקים בכוח מודח בידי מעמד אחר של אנשים שסבלו מדיכוי ומניצול… מהפכה היא מאבק בין אלה שיש להם לאלה שאין להם. [...]

מהפכה היא פעולה מעמדית, סכסוך מעמדי. היא פוליטית ביסודה; אין לה שום קשר לדת, שום קשר לרוחניות. והיא גם אלימה, כי אלה שיש להם כוח לא יוותרו על האינטרסים שלהם בקלות…

והדבר האחרון שצריך לזכור: מהפכה לא משנה כלום. זה גלגל: מעמד אחד זוכה בכוח, אחרים מאבדים את כוחם. אבל במוקדם או במאוחר חסרי הכוח יהפכו לרוב, כי בעלי הכוח לא רוצים לחלוק את הכוח שלהם, הם רוצים להחזיק אותו בידיים מעטות ככל האפשר. [...]

בגלל זה אני אומר שמהפכות לא שינו כלום אף פעם, או במילים אחרות, כל המהפכות בהיסטוריה נכשלו. הן הבטיחו הרבה, אבל לא יצא מזה שום דבר. [...]

החברה שיצרנו במשך אלפי שנים סובלת מאי-שפיות קשה. חוסר השפיות הזה הגיע עכשיו לשיא. אין דרך חזרה. נראה שכולנו יושבים על הר-געש שעלול להתפרץ כל רגע. [...]

אבל המיליונים ברחבי העולם לא הגיעו עדיין להכרה שהמהפכה לא עזרה, והם עדיין ממשיכים לחשוב במונחים של מהפכה. הם לא הבינו כלום מההיסטוריה האנושית.

אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה. אני אומר שלא ההיסטוריה חוזרת על עצמה; רק נדמה שהיא חוזרת על עצמה כי האדם חסר מודעות לחלוטין, והוא ממשיך לעשות את אותו דבר שוב ושוב בלי ללמוד כלום, בלי להפוך לבוגר, ערני ומודע. [...]

אני לא מטיף למהפכה.

אני מתנגד בנחרצות למהפכה.

אני אומר לכם שהמילה שלי לעתיד, ולאלה הנבונים מספיק בהווה, היא מרד.

מה ההבדל?

מרד הוא פעולה אינדיבידואלית; אין לו שום קשר להמון. למרד אין שום קשר לפוליטיקה, לכוח, לאלימות. מרד קשור לשינוי התודעה שלך, השתיקה שלך, הקיום שלך. זוהי מטמורפוזה רוחנית.

וכל אינדיבידואל שחווה מרד אינו נלחם באף אחד אחר, אלא רק באפלה הפרטית שלו. אין צורך בחרבות, אין צורך בפצצות; מה שצריך זה יותר ערנות, יותר מדיטטיביות, יותר אהבה, יותר תפילתיוּת [גררר... prayerfulness], יותר הכרת תודה. [...]

מרד הוא תופעה שקטה מאוד שתמשיך להתפשט בלי לעשות שום רעש, ואפילו בלי להשאיר עקבות מאחוריה. היא תעבור מלב אל לב בשתיקות עמוקות, וביום שתגיע למיליוני אנשים בלי שום שפיכות דמים, ההבנה של מיליוני האנשים האלה כשלעצמה תשנה את דרכי החיים הישנות, הפרימיטיביות והחייתיות שלנו.

טוב, יש עוד הרבה. אבל אני חושב שהרעיון ברור. עד כאן אושו.


2

ובינתיים בתל-אביב: גרפיטי אקטיביסטי בחסות תאגידית. עוד לא החלטתי אם זה "טוב" או "רע", אבל זה בהחלט מעניין. וגם קצת קשור למה שכתבתי אתמול (כאן וכאן) על השינויים בהרגלי צריכת המדיה.


3

ואם כבר חוק היובש, יש משהו שאני לא מבין – אין אף גאון בלשכה של רוחמה אברהם שחשב איך ייראו הכבישים בשעה שתיים בלילה אם החוק שלהם יעבור? במקום שהבליינים יטפטפו מהברים לכבישים בזמנם החופשי, כמו שקורה עכשיו, יהיו לנו פקקי תנועה באיילון של שיכורים, אנשים עצבניים שעוד לא הספיקו להשתכר, אנשים מתוסכלים שסגרו להם את המועדון לפני שהספיקו לתפוס זיון, אנשים שממהרים למסיבות מחתרתיות ("יהיה ימבה אלכוהול!") וסתם ישראלים עצבניים. ככה הם חושבים להפחית את תאונות הדרכים? אפילו חכמי חלם מתפוצצים מצחוק.