התחלתי לרכז חומרים מתקופת הצבא, ונתקלתי בטקסט שהיה תחנה משמעותית בדרך שהביאתני עד הלום, שלא לומר אבן דרך. למיטב זכרוני כתבתי אותו באילת, שהיתה המפלט העיקרי שלי לחופשות מהצבא באותה תקופה. (זה היה לפני שגיליתי את דהב – הפִרצה בחוק שאפשרה לחיילים בשירות סדיר לצאת לסיני נסגרה כמה שבועות אחרי הרגילה האחרונה שלי, וזאת הוכחה די מוצקה שהמלאך המגונן שלי עבד קשה כדי להחזיק אותי בחיים, אבל זאת ועוד בפרק הבא בסדרה.)

.

אז הנה הקטע ההוא, שכותרתו היתה "המניפסט הניהיליסטי" (כולל מרכאות). כמו שכבר ציינתי, אני בשום אופן לא עומד במאה אחוז מאחורי הדעות המובאות בטקסטים האלה מעברי (ובטח לא מאחורי הפסקנות הפומפוזית של הקטע שלהלן); במידה מסוימת, הם נראים לי כמו זיכרונות מגלגולים קודמים. בה בעת, אני מזהה בהם בבירור את השורשים של מה שגדלתי להיות. במניפסט הזה, למשל, בהחלט ייתכן שבלבלתי את המושגים, אבל המילים מהדהדות לי בעוצמה תובנות שבהן נתקלתי אצל אליסטר קראולי, למשל, שאת שמו הכרתי לראשונה כמה שנים טובות אחרי.

.

אז ככה זה נראה. דמיינו עט שחור על בלוק מכתבים סגלגל, על גבעה מעל הזוּלה של מוטי ב"חוף אדי" (כיום מלון הנסיכה), מטרים ספורים מהשער לסיני.

.

הפסקול, בווקמן, יכול היה בהחלט להיות משהו כזה:

.

.

2.10.90

.

"המניפסט הניהיליסטי"

.

הניהיליזם הוא כפירה.

כפירה בעיקר, וכפירה בשולי. הניהיליזם הוא בעיקר אכזבה, אכזבתם של האנשים שרצו עולם טוב יותר, וחשבו שערכיהם יובילו לכך. אך לכל אחד מהם הגיע השלב שבו התפכחו, והגיעו למסקנה: זה עולם מסריח, וכלום לא יעזור. ואם העולם כל כך מסריח, למה להתאמץ?

אך אין להבין מכך שכל בן טובים שמלידתו לא רצה כלום מעבר לכפית הכסף שלו הוא ניהיליסט. אין ניהיליזם שלידתו בעיוורון. הניהיליזם חייב להיוולד, להתגבש ולהגיע להכרה רק דרך הראיה וההבנה. אין דרך קלה לניהיליזם.

.

ובכן, מהו הניהיליזם? אם יש "ערך" שאפשר לכלול במושג ניהיליזם, זהו ערכה של הטלת הספק. אין ערכים, אין אקסיומות, אין פרות קדושות. מה שיש הן העובדות, המציאות והרצון, רצונו של אדם לעשות כל דבר שהוא, יהא לא הגיוני, לא מוסרי ומטורף ככל שיהיה. כל עובדה תיבדק לגופה, באופן הגיוני או רגשי, כלום לא נפסל על הסף.

.

מבחינה זו דומה הניהיליזם לאנרכיה כפי שהיא מצטיירת בעיני טפשים למיניהם. "איש הישר בעיניו – יעשה", "אדם לאדם זאב" וכו'. האנרכיה האוטופית מושתתת על אמון, מוסר, ואופיו הטוב של האדם. הניהיליזם הוא בדיוק האכזבה מאופיו הטוב של האדם. אין זה אומר בהכרח שכל ניהיליסט חייב לזרוק מאחוריו את עקרונות המוסר הבסיסיים שלו. אדם שאינו מאמין בפגיעה באדם אחר, רכושו או פרנסתו, ימשיך בדרך חיים כזאת. אך בניגוד לאנרכיסט, הניהיליסט לא יצפה ליחס דומה מאנשים אחרים, כל אדם אחראי על עצמו, ורק על עצמו.

.

זוהי גם הסיבה שלעולם לא יהיו התאגדויות או קהילות ניהיליסטיות. ניהיליסט יוכל להצטרף לקבוצה מסוימת, אך לאחר זמן מה ימאס באנשים וב"משטר" שכפה על עצמו. הניהיליסט הוא זאב בודד, לכן אף צורת התאגדות אינה אפשרית: לא מדינה (בטח שלא מדינה!) לא חברה [חֲבֵרָה???], יישוב קבע, משפחה, איגוד מקצועי…

כשאדם מכיר בהיותו ניהיליסט, הוא גוזר על עצמו חיים, שבהם החברה היחידה שלו לכל אורכם תהיה הוא עצמו.

.

הניהיליזם הוא, כאמור, כפירה גם בשולי – לעולם לא יהיה דגל לניהיליזם, לא סמל ולא המנון. אדם שיראה לך עגיל ועליו סמל הניהיליזם, הוא זיוף נוראי, או סתם ילד שלא מבין על מה הוא מדבר. סמלים למיניהם נועדו ליצור גורם הזדהות לאנשים שאינם יכולים להזדהות עם ערכים מופשטים. הניהיליסט חייב להבין גם מילים מופשטות, כי איך אפשר להטיל ספק בסמל? לפסול סמל? הניהיליסט הוא אדם בעל יכולת הפשטה.

.

ומה על היחס לכסף? לרכוש? לאנשים אחרים? אי אפשר יהיה לכלול פה רשימה של "עשה ואל תעשה" כיוון שהניהיליזם הוא, כאמור, הטלת ספק ובחירה בדרכך האישית. ניהיליסט יכול להגיע למסקנה שהדרך הנכונה היא אגירת כסף, או ביזבוזו, ניצול או שיתוף, בית בודד בהרים או תרמיל על הגב, הרואין או גרנולה. חשובה הדרך, לא התוצאות.

כי בסופו של דבר, הרי כולנו נמות.

.

.

נספח: היחס בין ניהיליזם לאמונות אחרות.

.

קח הכל, וזרוק לפח.

.

פוסטים קשורים, פחות או יותר:

  1. ליקוי לבנה בהאמסטד הית' (תחנות בזמן #3)
  2. Smells Like Teen Angst (תחנות בזמן #4)
  3. אביב בלונדון: סקס, טראנס וגירוש שדים (תחנות בזמן #2)
  4. טעימה ראשונה של אהבה (תחנות בזמן #1)
  5. נספח לפוסט הקודם (תחנות בזמן #1.1)