יומני היקר,

יותר משבועיים חלפו ביעף מאז שכתבתי בך לאחרונה. לא, לא נעצרתי תחת צו איסור פרסום, למרות שזה כנראה הטרנד בימינו (אה, אני רואה שהפארסה נגמרה ומעצרו של אמיר מח'ול הותר לפרסום ברגעים אלה ממש.)

לא, עשיתי לביתי. הייתי עסוק למכביר בעיסוק חדש, מלהיב ומרתק, שבשאיפה גם יהיה משתלם יותר מתרגום מתישהו בעתיד (הקרוב, בשאיפה) ומבטיח אופק תעסוקתי רחב ומגוון ומספק יותר מעבודת הפרך במחצבות המילים של התרגום.

אני מעדיף לא להרחיב עד שתהיה לי לפחות ציפור אחת ביד, ברשותכם. בינתיים הותר לפרסום רק שהכיוון התעסוקתי הזה שלח אותי לחפור בקישקעס של וורדפרס, ושגיליתי כמה אני נהנה מזה.

כשהעברתי את הבלוג לכאן נרתעתי מכל דבר שקשור בקוד כמו מאש, ובקושי העזתי להתקין פלאגין1 בלי שוורצל הוובמאסטר יחזיק לי את היד במסרים מיידיים. והנה הפחד נמוג, וצללתי בחדווה למגרש המשחקים של CSS והטמל ושאר קללות בסינית. זאת היתה בערך הפעם הראשונה שהעזתי לתכנת משהו מאז שסיימתי להתייסר עם פסקל וקובול במגמת ענ"א2 בתיכון. לקח לי 22 שנה להתגבר על הטראומה שחטפתי שם.

עכשיו, בכל אופן, יבש זמנית גם מעיין התרגומים ויכולתי להתעמק בלי ייסורי מצפון בטיוטוריאלז ובהדגמות. ואיזה סיפוק זה להכניס את הפרמטר הנכון לפונקציה הנכונה ולקבל את התוצאה הרצויה… אחלה משחק מחשב.

גם הפעם עזרו לי אנשים טובים באמצע הוורדפרס, ותודתי שלוחה לכולם. תודה מיוחדת לאלי לוין – חוקר תרבות האינטרנט הנועז שהגיע למקומות שרגל אדם לבן לא דרכה בהם מעולם – על המון עזרה, הכוונה, טיפים מצוינים ותמיכה נפשית לאורך כל הדרך.

במסגרת הלמידה השתמשתי בבלוג כמגרש ניסויים והשתעשעתי בכמה דברים שרציתי לעשות כאן מזמן. אני מודע לזה שהרבה ממכם קוראים בכלל דרך הרסס, ועיצוב כבד זה פאסה, אבל אני הרי עושה הכל באיחור אנטי-אופנתי. בין השאר, נתתי סופסוף איזושהי צורה לתיבת ההרשמה למנויים בסרגל מימין, וגם הוספתי כמה תוספים:3

  • הערות שוליים (WP-footnotes) ראיתי את התוסף הזה מזמן, והוא פשוט מתבקש לסגנון הכתיבה שלי, אבל לחץ הזמן והטכנופוביה עצרו בעדי. וחבל, כי מעבר לקלות ההתקנה4 הוא גם קל מאוד לשימוש.
  • גרוואטרים (Easy Gravatars) כשגיליתי שהתבנית שבחרתי לא תומכת בגרוואטרים,5 כבר היה מאוחר מדי להחליף אחרי שהשקענו יותר מדי בשינויים. חשבתי שזה אבוד, עד שאלי הביא לתשומת לבי את התוסף הזה, שפותר את הבעיה הזאת בדיוק. מעבר לחינניות שלהם (בעיניי), גרוואטרים גם מקלים על ההתמצאות בדיון. אם עוד אין לכם כזה, ואתם רוצים להיפטר מהמנדלה שהצמדתי למגיבים לא מזוהים,6 היכנסו לאתר והעלו תמונה שתשויך לכתובת האימייל שלכם.
  • תגובות מטוויטר (twitoaster) האפליקציה טוויטוסטר מציגה שיחות בטוויטר7 במקום ציוצים מבודדים. הווידג'ט שלה כבר מופיע כאן בסרגל הצד מזמן. עכשיו הבחור פיתח גם תוסף שמאפשר להציג בתגובות לפוסט את התגובות שנכתבו בטוויטר להודעות עם לינקים לפוסט.8 יש הטוענים שהוא מפצל את הדיון, ויש הטוענים כנגדם שהדיון כבר מפוצל ממילא. יש הטוענים שהוא מכניס הרבה רעש לתגובות – ממה שראיתי כאן, עד כה לפחות, התגובות מטוויטר העשירו את הדיון ולא הרעישו אותו.9 יש לי רק שתי בעיות איתו:
    1. הוא לא מציג אוואטרים מטוויטר, וגם התוסף שאמור להציג אותם (Twittar) לא פותר את זה. אלי הציע פיתרון, אבל זה כרוך מבחינתי בעוד טיוטוריאל במדעי הCSS.
    2. משום מה, התוסף לא מציג אצלי את החתימה "via Twitoaster", כך שהדרך היחידה לזהות שהתגובה הגיעה מטוויטר היא לפי הלינק של שם המגיב/ה.10
  • אמוטיקונים (Smiley Themer) עוד משהו שאני דוחה מאז המעבר. התוסף הזה מציע כעשר ערכות סמיילים, אבל לטעמי הן לא מספיק מגוונות. ומה שיותר חמור – באף אחת מהן אין מחווה של חיבוק! נמשכים החיפושים אחרי חיבוקים, כמו גם אחרי דרך להוריד את הborder המכוער סביב האמוטיקונים.11

זהו, למיטב זכרוני. ולחשוב שעד לפני פחות משנה לא העזתי לחרוג מהדיפולט – גלשתי עם אקספלורר, החזקתי בלוג בישרא, והייתי נטול טוויטר ורסס. (השבוע אפילו טבלתי בהונות בפייסבוק, אפרופו איחור אנטי-אופנתי.) כשהייתי נתקל אז בפוסט כמו זה, הייתי מדלג עליו בסלידה.12 כמו שכתבתי לוורצל כשעבדנו יחד על המעבר: מסתבר שגם אני ניאופוב.13


ודווקא לא תמיד הייתי. בגיל 14 ציירתי תמונות ואנימציות מתוך "החומה" על קומודור 64. הפחד שלי לא נבע כנראה מהטכנולוגיה, אלא מהטכנוקרטיה שאפיינה את הלימודים בבסמ"ת-שליד-הטכניון. אפילו אחרי שקראתי וקיבלתי את ההמלצה של רוברט אנטון וילסון לא להסתפק בחצי מוח, עברו שנים רבות14 עד שנפרץ סכר השכחה שבניתי לי מגן, ויכולתי שוב לכרוע בלי פחד על שפת אגם המידע הסואן ולשתות לרוויה.

נו, זה היה אמור להיות עדכון טכני, ובסוף התפלקה פנימה תובנה בכל זאת. התכוונתי גם לשתף אתכם בכמה מהלינקים המשובחים שעברו בקורא הרסס שלי לאחרונה; וגם להגיד שאני לא רוצה לדבר על בארסה;15 וגם לזרוק איזו מילה על זה שמזל שיש לי ילדים שמוציאים אותי מכל הקיברנטיקה הזאת לפעמים ומלמדים אותי להתבונן ולהקשיב; וגם להגיד שהחלטתי לוותר על פסטיבל טראנס בשביל ויפסנה (עכשיו רק נשאר לראות אם יקבלו אותי); וגם לעדכן קצת מהחיים שמחוץ למחשב, וגם לצטט (עוד) כמה מילות חוכמה מתוך "להרבות טוב בעולם"… אבל כבר הארכתי די והותר, אם לא למעלה מזה.16 נשאיר משהו גם לפוסט הבא. מקווה שגיבוב המילים הזה ישבור את הקרח, ואוכל לחזור לשגרה ולטפטף זען פעמיים בשבוע.

אה, כן, הנה משהו שלא יכול לחכות: סופסוף ארגנו לי אירוע מחאה קל"ב. בואו בהמוניכם לפגוש אותי!17


ולסיום סיומת, קצת קולטורה

המרמיטה קנתה את הדיסק החדש של ערן צור, וכולנו נהנים ממנו רבות. הדיסק נקרא "כל מה שאנושי", ואת הסגנון שלו הייתי מגדיר פופ בודהיסטי. יש בו הרבה שירים חזקים,18 אבל השיר שלהלן תפס אותי הכי חזק מההאזנה הראשונה. קוראים לו "אני חופשי":

צריך הרבה אומץ כדי להכניס לגלגל"צ את האמיתות הכי פשוטות, בלשון הכי פשוטה, בלי לחשוש מאלה שיגידו שזה פשטני מדי ומאלה שיגידו שזה פלצני מדי.19 צריך הרבה איפוק כדי לשיר מילים מתריסות כאלה במתינות עניינית כזאת, בלי לגלוש לצעקות מתלהמות של רוק איצטדיונים א-לה אביב גפן המוקדם. בשיר הזה, ובדיסק כולו, ערן צור נשמע לי אמיץ מספיק, מאופק ובשל מספיק, כדי להגיד מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה בלי לחשוש מהלשונות הרעות.

ערן צור לא מתריס, הוא קובע. כאילו הוא אומר: זה מה שלמדתי מהחיים, תעשו עם זה מה שאתם רוצים.

הלוואי עלי.

  1. תוסף, בעברית צחה []
  2. עיבוד נתונים אלקטרוני []
  3. אין לי כוח לחפש לינקים, גוגל הוא ידידכם. []
  4. הוורדפרס הזה זה משהו []
  5. תמונת המשתמש שמופיעה בתגובות. []
  6. שלקוחה, אגב, מהצד האחורי של קלפי הטארוט של קראולי []
  7. תגובות וריטוויטים []
  8. בניגוד לתוסף הקודם, backtype connect, שהציג רק ציוצים שכללו לינקים. []
  9. טוב, נו, יש לי הרי רשת חברתית איכוצ'ית. []
  10. יענו, במקום כתובת הבלוג שלו/ה. []
  11. לא, אין תג wp_smiley בקובץ העיצוב. פשוט אין. []
  12. כמו שרבים מהקוראים כאן עשו עכשיו בוודאי. []
  13. "כולנו", הוא ענה בחוכמה. []
  14. בערך 13, אבל מי סופר []
  15. זלאטן, אתה החוליה החלשה, שלום. []
  16. והגזמתי לאללה גם בהערות השוליים. []
  17. …אה, וגם להביע הזדהות וכאלה. []
  18. "תסלק את הגופה מהחדר" אומרת לי המרמיטה כשאני נתקע על תוכנה מנטלית מיושנת. []
  19. "אתה לא תקבע לי על מה לכתוב", במילותיו של ערן. []