האימג'ים של הטארוט "של קראולי" (שציירה למעשה תלמידתו פרידה האריס) מלווים את הבלוג הזה מראשיתו, בהֶדֶר שבראש הדף ובתמונות מזדמנות, אבל רק בחודש האחרון חזרתי באמת ללוות את הפוסטים ב"פתיחות" אקראיות, אחרי התנזרות ארוכת שנים מהחפיסה.

.

קיבלתי את הטארוט שלי מהיקום (בצורת תלושי שי מהאוניברסיטה בעוון הצטיינות בלימודים) לפני עשר שנים בדיוק. שיחקתי בהם די הרבה, קראתי את כל הספר, אבל לא למדתי שום פתיחה מסודרת. כשהייתי קורא לעצמי בקלפים הייתי מקבל תוצאות מעניינות (נו בטח, הזדמנות להתעסק בעצמי, איך לא יהיה מעניין) אבל הפתיחות הספורות שניסיתי לעשות לאחרים הסתכמו בניסיונות מגומגמים לצטט מה שזכרתי מהספר, בלי הקְשר ובלי תקשורת. לא היתה לי אז האמפטיה לגזור את הידע התיאורטי למידותיו של האדם מולי, ולא האינטואיציה לברור את העיקר מים המידע.

.

מאז "האירוע" שעליו אני מדבר בכל הפוסטים האחרונים (חוץ מזה של אתמול מן הסתם) לא הרגשתי צורך לשחק בקלפים, עד לא מזמן כאמור. מאז שחזרתי, אני מרגיש שאני מתקשר עם הקלפים ברמה אחרת לגמרי ומפיק מהם תובנות רלוונטיות לשם שינוי.

.

תראו מה קרה בסוף הפוסט על שייח אברק. הבטחתי קלף אקראי, ויצא נסיך החרבות. בלי לפתוח את הספר הרגשתי מיד שאני לא ממש מתחבר לקלף הזה – בגלל המראה, ובגלל מה שאני יודע באופן כללי על נסיכים (לא סגורים על עצמם) וחרבות (אינטלקט אוורירי קר ופוצעני), ובכלל, לא בא לי טוב הנאסיך הזה..

.

נסיך החרבות; לא מצאתי סריקה עם המסגרת

אז העליתי את התמונה, כתבתי "שיהיה" ופיבלשתי את הפוסט. ואז, לפני שארזתי את הקלפים, נכנעתי לדחף לטרוף ולחתוך שוב. הפעם יצא 3 דיסק, ומיד הרגשתי שאני הרבה יותר מתחבר אליו, ולו רק בגלל הפירמידה שהתאימה לרוח הפוסט. כשקראתי את התיאור בספר (הבנה… הפריה… יציבות מסוימת שלא תופר לעולם, אך מתוכה יכול לצמוח ילד… התגבשות הכוחות… עבודה שנעשתה… משהו הושג ללא ספק) בכלל ידעתי שקלעתי בול.

.

3 דיסק; Works; מאדים באיזשהו מזל שלא זיהיתי

רק אז חיפשתי בספר את התיאור של נסיך החרבות, ומה שמצאתי שם השלים את התמונה: אינטלקט חזק אבל מפוזר וחסר כיוון, נוח להשפעה, שבוי בפורמלי ובמופשט ומנותק מהמציאות, נטול תכלית או יכולת להזיז את עצמו פרט לכוח האינרציה.

.

"…אדם שמיוצג בצורה כזאת הוא אינטלקטואל טהור. הוא מלא רעיונות ותוכניות שמתנגשים ומתערבבים בבלגן מוחלט. הוא מצבור של רעיונות מוצלחים שאינם באים לידי ביטוי במאמץ מעשי. כל מנגנוני החשיבה שלו פועלים ברמה הגבוהה ביותר, והוא ניחן בפיקחות נוקבת וברציונליות ראויה להערכה, אבל הוא נטול תכלית יציבה, ולמעשה הוא אדיש גם לרעיונותיו שלו מתוך ידיעה שאף אחד מהם אינו נופל מכל רעיון אחר. הוא עושה לכל דבר רדוקציה עד כדי אובדן מציאותיות, בכך שהוא מסלק ממנו את החומר ו…

[די, נשברתי, המשך באנגלית]

.

transmuting it to an ideal world of ratiocination which is purely formal and out of relation to any facts, even those upon which it is based.

.

.

והפִסקה הזאת מתארת במדויק, אחד-לאחד, את האדם שהייתי ואת החיים שחייתי לפני שחציתי את גיא צלמוות (אוף, איזה שם דרמטי, צריך משהו אחר).

.


אז מה היה לנו? הקלף הראשון הוא מי שהייתי, הקלף השני הוא מה שנהייתי, והקו המפריד באמצע הוא התהום שחציתי. כל התורה בשתי תמונות.

אז מה, מישהו רוצה קריאה מקוונת? שלושה קלפים, בלי שום התחייבות או אחריות לתוצאה…

.