אתר מומלץ למידע על סמים
כאילו בהמשך לפוסט הקודם שלי, מסתיימת ברגעים אלה בקול הקמפוס התוכנית החתרנית והמאלפת "אני אוהב אותך, אבל" של ירון אהרוני (שאותה כבר שיבחתי לפני כמה שבועות), שהוקדשה הפעם ליום המריחואנה הבינלאומי.
התוכנית נגעה בהרבה מהנקודות שהוזכרו בפוסט, ביניהן מדיניות "הפחתת הסיכונים" שמתחילה לתפוס תאוצה בכמה מדינות נאורות. בין השאר הם המליצו על אתר מקיף למידע מאוזן על סמים,שנקרא:
באתר אפשר למצוא דף לכל סם, כולל ההשפעות החיוביות והשליליות שלו, המצב החוקי והמחיר (בבריטניה), איך הוא נראה ועוד. ככתוב בהצהרת הכוונות שלהם:
There's no harm in finding out about drugs – the more you know, the better
סוף שבוע נעים ובטוח לטייסים הפסיכדליים.
עדכון [26.10.09]: אז עוד לא הכרתי את erowid.
.
.
nir.exe ב-04 מאי 2007 בשעה 0:28 #
שורה תחתונה אתה מתבזבז פה
תעבור לבלוגלי
אינטיליגנטי מדי לישראבלוג
עלה והצלח
תודה. זה היה מחמיא ומשעשע כאחד.
אני רואה "קולות" כאלה יותר ויותר בזמן האחרון (בתגובות אצל http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=209718&blogcode=6287883">מקס הזועם, לדוגמא, אבל לא רק אצלו). מצד שני אני כל הזמן נתקל בעוד ועוד בלוגים מעניינים ואיכותיים בישרא, ובדרך כלל גם עם תגובות אינטליגנטיות. יש באמת כזה הבדל גדול בחשיפה, מבחינת כמות ואיכות, בין שתי הפלטפורמות?
או שזה בעיקר עניין של תדמית ומיתוג?
גיא ב-04 מאי 2007 בשעה 13:53 #
נראה לי פשוט ש"המגניבים" מנסים ליצור לעצמם מחנה חדש
וכמה שיותר אנשים טובים יבואו לשם הם יהיו יותר בטוחים שהם בסדר.
אני לא רואה הבדל בין ישרא לבלוגלי שניהם במרחק קישור אחד ממני.
בנוסף אני נגד גיטאות תרבותיים. אנשים רוצים חיים פשוטים אז הם אומרים ישרא לילדים בלוגלי למעניינם וקפה לנפוחים (קראתי את זה איפשהוא מצטער שאין קרדיט פשוט לא זוכר איפה)
וזה מאתגר טאותם למצוא בלוגים שלא מתאימים לקונספציה
יצא לי מבולבל פשוט מוקדם לי קצת
ללא שם ב-04 מאי 2007 בשעה 16:58 #
נכון ולא מבולבל.
ללא שם ב-05 מאי 2007 בשעה 7:04 #
כל המצב רוח שפתאום עולה
על המצב רוח בגלל הצינגלה
שאחטה ועוד שאחטה לפתע מתגלה
מן עולם חדש בגלל הצינגלה
נפגשנו בשכונה כל החברים
מוציאים סיגריה ואז מגלגלים
רציתי לבלות לצחוק וליהנות
חזרתי הביתה התחילו צעקות
תפסיק להסתובב תפסיק להסתובב
עם כל החברים תפסיק להסתובב
תפסיק כבר לעשן תפסיק כבר לעשן
נספר מחר לאבא
תפסיק כבר לעשן
ירח בשמים לאט לאט עולה
על החוף ישבנו עישנו צינגלה
לא ידענו איזה הפתעה גמורה
מן החוף הם באו, באו משטרה
באמצע החגיגה נהרס לנו הכל
הצינגלה שלי עמוק, עמוק בחול
רציתי לבלות לצחוק וליהנות
חזרתי הביתה אל תוך הצעקות
תפסיק להסתובב תפסיק להסתובב
עם כל החברים תפסיק להסתובב
תפסיק כבר לעשן תפסיק כבר לעשן
נספר מחר לאבא
תפסיק כבר לעשן
בן לילית ב-10 מאי 2007 בשעה 16:20 #
אמנם אני בעד מידע אמין, ולכן נהניתי לקרוא את הפוסט הקודם שלך, אבל שימוש בסמים עבור חוויות טראנס/חוץ-גופניות/אושר משול בעיני לקניית מוצר שאתה יכול להשיג בעצמך, ואף יותר טוב מזה.
מלבד זה שנראה לי שמדובר בגירסא פחותת ערך מהחוויה המקורית, היא לא מלמדת אותך איך להגיע אליה בעתיד. אתה תמיד תהיה תלוי בסם כדי להגיע לתחושה הזו.
אולי לא כזה נורא בתור התנסות, אבל גם לא כזה "גליק" גדול.
פתחת כאן נושא גדול ונכבד שקשה לדון עליו בסד התגובות הקצרות. אני אנסה להציג את דעתי בתמציתיות.
אם נמשיל את העבודה המאגית לטיפוס על הר, אפשר אולי להמשיל טריפ לעלייה להר בטיסה – הרגליים לא מתחזקות ולא לומדות את הדרך, אבל אפשר לקבל ככה הצצה על הנוף מהפסגה, שתדרבן אותי לנסות לחזור לשם בכוחות עצמי. חוץ מזה, גם אם אני רוצה לטפס על האברסט, לא אתחיל ללכת ברגל מתל-אביב אלא אטוס לפחות עד קטמנדו.
מעבר לזה, השילוב של "עבודה" עם סמים (שמקובל בהרבה מסורות אזוטריות) נותן בוסט נוסף לעבודה ומרכך את המחסומים בדרך, ומניסיוני אפשר לחזור לדברים שנלמדו על סמים גם במצב סחי. התהליך היה כזה: ראשית הייתי שם לב לhttp://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=346488&blogcode=5574763">כל מיני דברים במועדון על סמים, ואחרי זה במועדון בלי סמים, ואחרי זה עם חברים ואחרי זה ברחוב. יש, כמובן, אנשים שחוויית הסמים שלהם פאסיבית כמו צפייה בסרט ("באו לי המחשבות, אבל ברחתי מהן לצבעים" כמו ששמעתי פעם בגואה) ולדעתי הם מפספסים את הפוטנצ
…יאל, אבל זה הרי משהו שמאפיין את הטבע האנושי בהרבה תחומים.
מהניסיון האישי שלי, יש צורך בבסיס איתן של יכולות כאשר לומדים מאגיה, ובלעדיהן מדובר במגדל קלפים רעוע במיוחד. ככל שהעבודה המאגית תהיה רצינית יותר, כך יש סיכוי רב יותר שהמגדל יקרוס.
היכולות הללו הן: ריכוז, דמיון ויכולת לשינוי מצב-תודעה.
בחברות שמאניות, כאשר השמאן הוא המנהיג ויודע כיצד לנתב את השימוש בסמים כחומר לשינוי מצב-תודעה, יש סיכוי רב יותר לכוון את העבודה המאגית לכיוון ברור.
גם במקרה הזה, אני חושב שצורת המאגיה של החברות הללו הושפעה רבות מסוגי הצמחים בהם השתמשו כדי להגיע למצב זה, ואינני בטוח שכולם היו אפקטיביים באותה מידה.
עבור האדם המערבי, אני חושב שיש צורך בפיתוח היכולות הללו באופן מסוים, דווקא בגלל שאין מסורת של ניסיון-וטעיה מאחוריו שיחזיקו אותו אם ישגה.
על האדם הזה, שבד"כ רוצה לטעום מכל דבר לפני שהוא מחליט מה מתאים לו, להשיג בסיס איתן שיוכל לעבוד איתו בכל נתיבי האוקולטיזם. לכן, אני חושב שעליו קודם לפתח את יכולת הריכוז והדמיון, ולאחר מכן להתנסות בשיטות שונות לשינוי מצב התודעה.
גם בחלק הזה, הייתי מתחיל בקטן מדרך של נשימה, ולא קופץ לצמחים מעוררי הזיות.
יש כ"כ הרבה דרכים לשינוי תודעה שאפשר להתנסות בהן, למה לקפוץ לקיצוניות כזו?
פנזאק, בספרו The inner temple of Witchcraft, מונה 8 דרכים: מדיטציה, שליטה בנשימה, בידוד, סמים, קולות, תזוזה, סקס וכאב.
על אף שלכולן עשוי להיות מקום וזמן מתאים, הסמים נראים לי כיוצאי דופן באופן מובהק ברשימה זו. למה ומדוע? כיוון שהסמים היא השיטה היחידה שבה אתה לא השולט, אלא הנשלט. גם אם עשית את שיעורי הבית, ואתה יודע מה מצפה לך – מהרגע שלקחת את הכדור אי-אפשר לחזור עד שנגמר הטריפ.
אדם המתחיל את לימודי המאגיה/כישוף, צריך לפתח אחריות ויכולת שליטה על הגוף, והסמים לא משרתים מטרה זו.
כמו כן, אני לא חושב שהמתחיל זקוק לחיזוקים והצצה "הלאה", כיוון שהם גדושי התלהבות גם כך.
מהניסיון האישי שלי, הצצות ורצון להגיע הלאה מהר לא תורמים במיוחד גם לזה שאינו חדש בתחום, ומשל הנוגע ללימודי הקונג-פו במנזר שאולין מדגים עיקרון זה היטב:
איש צעיר ניגש אל נזיר במנזר שאולין, וביקש ממנו להדריך אותו עד שיגיע לרמה הגבוהה ביותר האפשרית. הנזיר הסכים, והאיש שאל כמה שנים הדבר ייקח. כ-15 שנה, ענה לו הנזיר.
האיש התאכזב, ואמר שהוא מוכן לעבוד כפול מכל שאר תלמידיו. כמה זמן זה ייקח אם אעבוד כפול? שאל הצעיר.
זה ייקח כ-30 שנים. ענה לו הנזיר.
האיש נדהם ושאל אותו מדוע, הרי הוא אמר לו שהוא יעבוד כפול. הנזיר ענה לו כי כשעין אחת מסתכלת ללא-הרף על קו-הסיום, נותרת רק עין אחת למצוא את הדרך לשם.
אני משוכנע שאדם מנוסה מספיק יידע כיצד לעבוד עם סמים על מנת להגיע לתוצאות, אבל פשוט לא ברור לי מה היתרון הגדול של עבודה עם סמים.
כפי שהסברתי, מהניסיון האישי שלי אני חושב כי הם לא מלמדים יכולת-אישית ואחריות. הם גם מסיחים את הדעת.
אולי לעולם לא אגיע לתפיסות כה רב-גווניות וציוריות ללא סם, אינני יודע – לא ניסיתי סמים מעולם, אבל לפחות אדע שאת הדרך למקום שהגעתי אליו עשיתי בעצמי.
גיא ב-12 מאי 2007 בשעה 18:30 #
זה מאוד פשוט, גם כשאתה יודע שאת הלא חי במציאות ושמשהו חסר, קשה לך לדעת מה בדיוק ולאן אתה מכוון.
ואם לפעמים בלילה קסום אתה זוכה לקבל הצצה על מעט מהפוטנציאל שהתודעה שלך מצפינה בחובה אתה מתחיל להבין. ואין כמו מראה "עיניים" (שלישיות או רביעיות) בשביללהבין יותר מאלף הסברים והרצאות וניסיונית מדדיטיביים כושלים.
וגם כשאתה בדרך ואתה מתחיל להישחק מהעולם ומ"המציאות" וחושב לעצמך אולי זה לא קיים וסתם דימיינתי את זה חוויה טובה נותנת לך כוח להמשיך בדרך.
ברור שחלק גם נאבדים וגם אתה לפעמים קצת מתבלבל אבל בעיני זה רק חלק מהדרך ואני יכול להגיד לך שבלי הסמים היה לי קשה הרבה יותר לשבור את גבולות ה"מציאות" וה"הגיון".
אני לא חובב של מאגיה ולא מנסה לעשות קסמים אני רק מנסה לחיות הכי קרוב לאמת שאני יכול
אני די מסכים. רציתי רק להוסיף שבניסיון האישי שלי, חוויות הסמים היו קודם ובעקבותיהן התחילו התהיות והגילויים בספרים. זה לא שניסיתי להתוות דרך מאגית ואמרתי "סמים יכולים להיות שער מצוין", אלא קודם עברתי בשער (ולו רק להצצה חפוזה ומבולבלת) ורק אחרי זה התעוררה בי הסקרנות לגבי הארץ שראיתי שם.
בעניין "סמים לא מלמדים יכולת אישית ואחריות", הזכרת לי משפט נחמד ששמעתי במסיבה השנייה בחיי:
"סמים הם רק הווידיאו, את הקסטה אתה מכניס" (כן, נו, זה מהעידן הפרה-דוידי).
אני חושב שיש לנו אי-הבנה קטנה. אתה מדבר על היעזרות בסמים במסגרת עבודה שיטתית ומובנית, במטרה "לקצר תהליכים" בדרך ל"נירוונה".
אני מדבר על חוויות סמים כהצצות מזדמנות אל פרספקטיבות אחרות. גם אם אני יודע שאין לי ברירה אלא ללכת ברגל עד הודו, לפעמים זה נחמד להתרומם בכדור-פורח לכמה שעות כדי להתרשם מהנוף שמעבר לאופק.
קשה להסביר מה נותנת "עבודה" עם סמים למישהו שלא התנסה בזה. לי זה נתן בעיקר הבנה אמיתית, מוחשית, של העובדה שאנחנו מסננים אחוז כל כך גדול מהמידע שזורם לחושים שלנו. במשך זמן קצר המידע הזה זרם בחופשיות, וגם כשזה נגמר יכולתי לזכור שזה קיים.
הנטייה התיאורטית לתהות על מבנה המציאות היתה קיימת גם קודם, אבל ההתנסות הפרקטית היתה הדבר המשכנע באמת.
שלא לדבר על ג’אגלינג בטריפ.
וסליחה על הניסוח העי
גיא ב-12 מאי 2007 בשעה 23:55 #
זה בערך מה שהתכוונתי יכולים להגיד לך אלף פעם שיש אינסוף מציאויות שקיימות ואתה בוחר לראות את זאת שאתה רוצה ואתה תגיד "מה זה השטויות האלו"
ואז פתאום אתה אוכל טיפה ורואה מציאות אחרת לגמרי, ואז אתה יכול להתפלפ, להתעלם או פתאום להבין את זה.
לא בקטע מופשט הגיוני אלא בקטע החוויתי אישי שאחריו, אם אתה אמיתי עם עצמך, אתה מוכרח להודות שיש משהו מעבר.
ורז אתה מתחיל לבדוק אותו.
בלי קשר לכלום, נתת בראש אצל ריקי כהן.
תודה (אני מניח שזאת מחמאה).


למען האמת, הרגשתי שהתלהמתי והתקצפתי קצת יותר מדי. פרקתי עליה את העצבים של הניסיון להפסיק לעשן… אבל להפתעתי קיבלתי פידבקים חיוביים, אז אולי אני צריך להתעצבן לעתים יותר קרובות.
nir.exe ב-22 מאי 2007 בשעה 22:53 #
הייתי בתיכף אשוב סליחה.
כן, יש הבדל מבחינת חשיפה, הקהל שאתה מכוון אליו וכן הלאה.
חתך האכלוסיה וסוג האנשים שגולשים פה שונה מבלוגלי
איך קשר לגטאות תרבותיים. זה עניין של גיל והלך רוח מחשבתי
זה הכל
לשיקולך
יום נעים
אהלן וסהלן ב-15 נוב' 2007 בשעה 21:29 #
ואולי מוסתר פה פחד שלך לאבד שליטה לחלוטין למדריך? האמת היא שבשימוש מושכל בסמים (לפחות מנסיוני) את החוויות, המחשבות והתובנות אתה לוקח איתך בחזרה לסאחיות. אתה נותן לסמים את המושכות על ה-tuning שלך (נקרא לזה כך) ונחשף לדברים חדשים. וזה נפלא.
המוסיף ב-15 נוב' 2007 בשעה 21:32 #
ועכשיו גם עשית לי חשק להוסיף: הבעיה בתפישה שלך את הסמים נעוצה בזה שאתה חושב שהם גורם חיצוני ושברגע שאתה לוקח שאכטה הם מגלים לך את ה-אמת, וזה לגמרי לא כך. תתייחס אליהם כמו אל מדריך,שאתה יכול לקחת ממנו מה שאתה רוצה.