דנה ביקשה, דנה תקבל: הפוסט ה"גנוז" מיום שישי, שבו ניסיתי להתחקות אחרי תחנות פיטר מרפי בחיי. אני לא יודע אם זה מבהיר הרבה, או מעניין במיוחד (זה לא יהיה בבחינה, בּיים), אבל לפחות זאת הזדמנות להשמיע עוד כמה שירים מהאלבום המופתי ההוא. חוץ מזה, יצא מין תיעוד מרופרף – שממשיך את "קו העלילה" הלונדוני בסדרה – של השנה שבאה בערך אחרי הפוסט הזה. שנה שכותרת הפוסט מציעה תיאור די נאמן שלה…
.
הרעיון להמשיך את הסדרה בפרק הזה נולד ברגע שראיתי את הפוסט של לי על השיר שלהלן (בקליפ, לא בכותרת).
.
היום מושג "היום המושלם" שלי הרבה יותר… אהמ, מתוק וחינוכי, אבל הפוסט הזה החזיר אותי באחת לבוקר מאי שטוף שמש בסוף סופשבוע ארוך, על מדשאה ציבורית בלונדון, כשזייפתי את השיר הזה באוזני מישהי שסתמה לי את בשורה האחרונה של הפזמון.
.
אם זה לא מספיק, התברר שהאפיזודה הזאת היא המשך כרונולוגי ישיר כמעט של אביב 96' המהולל, שכבר הופיע בסדרה הזאת פעם או פעמיים.
.
The best days of my life?
אתמהה.
(השנים המעצבות של ילדותי השנייה?)
ביום העצמאות, אחרי ארבע שנים נטולות כימיקלים, שתי טיפות בטעם מנטה הזכירו לי כמה הנאה, אהבה, חמלה ואושר אפשר להפיק מMDMA (במקום הרחבה, הנה פוסט יפה שמצאתי לא מזמן על אקסטזי ביום העצמאות והתעוררות רוחנית).
.
לאחר התזכורת הזאת, כשנתקלתי שוב בשלט הזה ביציאה מלוד, עיר המחוז של המושב שבו אני גר, הוא שעשע/הטריד אותי עד כדי כך שחזרתי עם מצלמה והנצחתי אותו:
.
