פוסטים שתויגו בנושא: 'ריקוד מקושף'

עוד ליל שבת, עוד חלום של רייב

שישי בלילה, ושוב אני מוצא את עצמי ברייב. ומפעם לפעם החלומות האלה נהיים יותר ברורים, יותר מפורטים ויותר מהנים. המיקום אורבני-למחצה, עם תחושה עזה של דמדומי ציביליזציה. מדשאות ומבנים ומזרונים על האדמה. מישהי מתחככת בי גב אל גב. נחמדה. שיער קצר.

.

השעון מעיר אותי בעשרה לשש. ברבע לשבע אני יוצא לרכיבה (שלישית השבוע!) בפארק קנדה עם י' ור'. במהרה מסתבר ש"משקה האנרגיה" הירוק בבקבוק של ר' הוא למעשה שייק-גנג'ה.

.

להמשך קריאה »

בלילות שבת אני חולם על רייבים

בלילה אני חולם שוב שאני ברייב.

.

הפעם בחוצות עיר ויקטוריאנית, ובבוקר החוגגים מתערבבים ביוממים שמחכים לאוטובוסים (לונדון?). לא שאני שומע מוזיקה, אבל אני יודע שאני ברייב, והפעם האווירה דווקא נעימה.

.

(בניגוד לרייב בחלום מלפני שבועיים, שהתרחש בבית-הספר של The Wall, בחללים דחוסים ומעיקים, ולרוב אורכו ניסיתי למצוא דרך לצאת ולחלץ גם את הילדה בין אנשים ששיחקו פריזבי עם דרקונים מתנפחים, ואחר כך ניסינו עם המרמיטה להתגנב עם המזוודות למטוס שיוציא אותנו משם, ובסוף סיבוב במכונית ברחובות ורשה, סביב בריכה עם מי טורקיז מרהיבים.)

.

ניר ואני ועוד מישהו מגלגלים ג'וינט באורך מטר בערך, ובדיוק כשאנחנו מדליקים אותו עוברת ברחוב משטרה (כנראה אכן לונדון, לפי הניידת ).

.

אנחנו מתחילים לרוץ. השלישי הלא-מזוהה רץ עם הג'וינט ביד, ובסוף גם הג'וינט נופל וגם תופסים אותו (אותנו?).

.


.

מוקדם בבוקר, אבל כבר לא בחלום, אני בבית-כנסת, למרות שאחרי הבר-מצווה הקודמת (בכותל) נשבעתי שזה היה הטקס היהודי האחרון שהשתתפתי בו. כשאני נכנס המתפללים שקועים בשירה נלהבת של מזמור שמתאר איזה גדול יש לאלוהים של היהודים, האל הכי חזק בשכונה שרמס ומעך והשפיל וכבש וירש את כל הגויים.

.

להמשך קריאה »

האריה שאהב מים (קולות מבפנים)


.

-אני בכלל לא בטוח שבא לי על מסיבה במדבר.

-מה שרק מוכיח עד כמה אתה צריך מסיבה כזאת.

.


.

[כשהייתי בכיתה ז', המורה לספרות הביאה משום מה ספר אסטרולוגיה לכיתה. הדבר הראשון שהיא עשתה היה להקריא את התכונות המזוהות עם מזלות אש. אחרי זה היא שאלה אותנו מי בכיתה שלנו נולד במזל אש. לעולם לא אשכח את מקהלת הקולות שקראו בשמי.]

.


.

זה ממש מטופש לבוא למסיבה עם "ציפיות" ל"הישגים".

לך לישון.

.

(פעם ראשונה שאני ישן במסיבה.)

Shopping for Culture is like Bombing for Virginity

להיוולד מחדש זה לא וואן-אוף, זה פול-טיים ג'וב.

.

.

(אחד שנולד מחדש אנגלו-סקסי, וגם התבלבלו לו המטפורות בדרך.)

.


אז מה אם אריק ישן, לי יש דלקת בגיד הקופי-פייסט.

.

.

(זה שנולד מחדש, ועכשיו הוא מפרנס את עצמו החדש + אישה + ילדה + כלבה + מספר לא ברור של חתולים + בור קומפוסט + מכונית. התאמץ, התאמץ, נולד מחדש ומה קיבל? אותו חרא. ככה שלא יהיו לכם ציפיות, בינינו.)

.

להמשך קריאה »

האגדה שהיתה באמת על הקרב בשדה השעועית

פתאום נזכרתי שהיום יום השנה לרצח קנדי (פתאום עלק… ועוד אומרים שג'וינטים דופקים את הזיכרון), וזאת נראית לי הזדמנות as good as any לפבלש סופסוף סיפור מד"ב (?) מפרי עטי שאני זומם להעלות לפה מאז פתיחת הבלוג, ואיכשהו לא הסתייע.

האמת שלפני חודש כבר פתחתי פוסט והתחלתי לכתוב הקדמה, ואז כמובן האקספלורר קרס וירדתי מזה. אז הבנתי את הרמז, בלי הקדמות ובלי עדכונים. רק אציין שכתבתי אותו לפני חמש שנים אחרי שהרעיון התבשל בי מאז ימי גיא צלמוות העליזים. הסיפור פורסם בגיליון מס' 2 של כתב-העת למד"ב מקורי חלומות באספמיה, ונהנה מעריכתה המשובחת של ורד טוכטרמן. הייתי שמח להגיד שזה הסיפור היחיד שפרסמתי בחיי, אבל האמת היא שזה פחות או יותר הסיפור הראוי היחיד שכתבתי בחיי.

* * *

האגדה על הקרב בשדה השעועית

"זה עידן האימה, בנאדם, חשכת ימי הביניים. תפקח את העיניים, קלוט את הדינמיקה הקוסמית. היינו ממש קרובים למסה הקריטית בשנות השישים. פעמנו בתדר הנכון. שלחנו סימן חיים החוצה. גורדייף היה אוהב את זה. סוף סוף היו חיים על כדור הארץ."

להמשך קריאה »

לייב בלוגינג מהצרכנייה

יומיים אחרי המפץ, וזה ממשיך כאילו כלום.

אפקט האדווה של הפרומונים.

והעיקר לא לפחד כלל.

והילדה מוסיפה, אתמול לפנות ערב:

"אני אוהבת לעוף בשמיים ולראות את האור הכתום. אבא, גם אתה אוהב לעוף בשמיים?"

ועוד איך, מתוקה. ועוד איך.

מדרש הילולת מולד (פתיחה לפתיחת השנה)

Path of The Moon

דרך הפצע

דרך הייסורים של הציניקנים אל האהבה

כי לא תוכל לתת לשמש לעלות

עד שתעבור את הלילה הארוך והאפל של הנשמה

.

להמשך קריאה »

There's Magick on the Dance Floor

Do What Thou Wilt Shall Be the Whole of the Law

Love is the Law, Love under Will

.

.

ביום שישי אחרי חצות שברתי שגרה – כיביתי את הטלוויזיה, נכנסתי לאוטו ויצאתי מהפרבר הרדום לעיר הגדולה, למסיבה התלת-פאזית של ברזילי, שהתקיימה בחניון מתחת למבנה תעשייתי ברחוב קיבוץ גלויות.

.

תלת-פאזי, דהיינו שלוש רחבות: עם הכניסה לחניון מגיעים לרחבת ההיפ-הופ. הדי-ג'יים שורטים תקליטים בעמדה וההורמונים שורפים את הרחבה. לנוכח טווח הגילאים במסיבות של הליין הזה, אנשים בגילי הם בחזקת אשמאי זקן עד שיוכח אחרת, וקשה להוכיח אחרת כשחבורת ארנבות לבושות בממחטות עושות הכל כדי לבדוק ולחקור את הכוח שלהן על גברים. אז עם כל חיבתי לסקראצ'ים, ענטוזים וחישגוזים, המשכתי הלאה. בהמשך החניון חימם נדב רביד את העמדה ברחבה של בוטניקה, שמנגנים כל מיני דברים שונים ומשונים שיכולים בלילות טובים להישזר יחד לאחלה מסיבה. אני מעריץ את נדב רביד מאז לילות רביעי בסופהביט, כשהיה עובר משירי פאנקי-סול בני שלושים שנה לדראם-אן-בייס חדש מהניילונים בלי שנרגיש בכלל, תוך מיקס וחצי. אבל הרחבה עוד היתה ריקה לגמרי והיה קררר, אז המשכתי לרחבה הבאה.

.

שנמצאה במפלס מתחת, deeper underground . שם, מתחת לתקרה בגובה שלושה מטר בקושי, חבורת אינפיוז אירחה את עדי לב והחברים שלה מאמסטרדם ללילה של דראם-אן-בייס לפּנים, מהיר וסוער. בזכות המיקום העמוק והתקרה הנמוכה היה שם חמים כבר באחת בלילה, כשלמעלה עוד הסתובבו פינגווינים בשממה הקפואה. בהמשך הלילה, הרחבה הפכה לסווט-לודג' כהלכתו; הסאונד, שנשמע לי קצת חלש ודל בהתחלה, השתפר עם התמלאות הרחבה וגלים של בס הרעידו את כל הגוף כמו היו צ'י טהור. שני מקרני לייזר ירוקים ניקבו את האפלה, ויאללה לרקוד.

להמשך קריאה »

« העמוד הקודם