פוסטים שתויגו בנושא: 'סיפורת'
מלכים עירומים, הם בכל מקום
כולם מכירים את בגדי המלך החדשים. כולם מתפעלים מההעזה התמימה של הילד ההוא שאמר את מה שאמר. אף אחד לא חושב על מה שקרה לילד ההוא אחר כך, אחרי שהאמת יצאה לאור והנוכלים ברחו.
העין המהוללת של ע. הלל [סיפורי זן לילדים #3]
כי פתאום מתגנבת ועולה ההרגשה שכל ההתגייסות הזאת היא בסך הכל עוד סיבוב של הגלגל, עוד שמן על מדורת ההבלים.
הזמן עובר ככה
והאדמה נחה
אז מה? אז מה?
אז ככה
ג'ון דוליטל, בודהיסאטווה [סיפורי זן לילדים #2]
הפוסט הזה מתבשל אצלי בראש כבר יותר משנה, והיה בעצם מקור ההשראה לסדרה כולה. אבל תמיד היו דברים בוערים יותר לכתוב עליהם, והוא חיכה בסבלנות של נזיר זן לימים רגועים יותר. איכשהו לא נראה לי שיגיעו ימים רגועים יותר בקרוב, אבל הפוסט כבר כל כך בשל, שאם לא אקטוף אותו הוא יירקב.
המרמיטה היתה הראשונה שהקריאה לזוֹזוֹ את דוקטור דוליטל בהמשכים, לפני השינה, מתישהו לקראת גיל ארבע. התגובות הנלהבות של שתיהן דרבנו אותי לנסות גם, ולהתאהב. בימים אלה אנחנו נמצאים בעיצומה של ההקראה הרביעית או החמישית, ועוד לא נס לחו.
משפחות מאושרות יש רק על קופסאות קורנפלייקס (תחנות בזמן #7)
הרבה פרקים מחכים בסבלנות לתורם בסדרה, אבל בעקבות הפוסט של אתמול נדחף במקומם, מנבכי הזיכרון, ניסיון פרימיטיבי (וקצר!) בסיפורת מלפני 14 שנה, שנכתב בהשראת קופסת קורנפלייקס אוסטרלית. נראה לי שזה יכול לשפוך אור ולהרחיב את הפרספקטיבה על השתפכות העונג בסיומת של הפוסט הקודם.
.
Leftism
.
"…כמו שהסברתי, כוח העבודה באמריקה התאפיין בבידול והפרדה, ובמקרים רבים ההפרדה הזאת כללה מרכיב תרבותי. אחוז גדול מהמדריכים שלנו היו מהגרים מדור ראשון. אלה היו האנשים שידעו איך לדאוג לעצמם, איך להתקיים עם מעט מאוד ולעבוד עם מה שהיה להם. אלה היו האנשים שטיפחו גני-ירק קטנים בחצרות שלהם, שתיקנו את הבתים שלהם בעצמם, שתחזקו את המכשירים והכלים שלהם והשתמשו בהם כל עוד זה היה אפשרי מבחינה מכאנית. היה צורך חיוני שהאנשים האלה ילמדו את כל השאר איך להשתחרר מחיי הנוחות, הצריכה והבזבוז שאליהם התרגלנו, למרות שהעבודה שלהם אפשרה לנו לקיים את אורח החיים הזה מלכתחילה.
האגדה שהיתה באמת על הקרב בשדה השעועית
פתאום נזכרתי שהיום יום השנה לרצח קנדי (פתאום עלק… ועוד אומרים שג'וינטים דופקים את הזיכרון), וזאת נראית לי הזדמנות as good as any לפבלש סופסוף סיפור מד"ב (?) מפרי עטי שאני זומם להעלות לפה מאז פתיחת הבלוג, ואיכשהו לא הסתייע.
האמת שלפני חודש כבר פתחתי פוסט והתחלתי לכתוב הקדמה, ואז כמובן האקספלורר קרס וירדתי מזה. אז הבנתי את הרמז, בלי הקדמות ובלי עדכונים. רק אציין שכתבתי אותו לפני חמש שנים אחרי שהרעיון התבשל בי מאז ימי גיא צלמוות העליזים. הסיפור פורסם בגיליון מס' 2 של כתב-העת למד"ב מקורי חלומות באספמיה, ונהנה מעריכתה המשובחת של ורד טוכטרמן. הייתי שמח להגיד שזה הסיפור היחיד שפרסמתי בחיי, אבל האמת היא שזה פחות או יותר הסיפור הראוי היחיד שכתבתי בחיי.
* * *
האגדה על הקרב בשדה השעועית
"זה עידן האימה, בנאדם, חשכת ימי הביניים. תפקח את העיניים, קלוט את הדינמיקה הקוסמית. היינו ממש קרובים למסה הקריטית בשנות השישים. פעמנו בתדר הנכון. שלחנו סימן חיים החוצה. גורדייף היה אוהב את זה. סוף סוף היו חיים על כדור הארץ."
Trips of London
-Bollocks!
.
-Whad’ya mean, bollocks?
.
-Bollocks, as in Oh, Bollocks!
.
-Oh, I see what he means. He’s trying to be subversive and revolutionary, sort of. Start a story with bollocks, shake the old geezers. Controversy, reviews in Time Out, cover story in The Face, groupies, the works.
.
-You what?
.
-Wait a minute! How many of us are they? I mean, we?
.
-How many do you see?
.
-Oh, bollocks.
.