פוסטים שתויגו בנושא: 'מדיטציה'

האיקו לא כפי שעושים האחרים

"מעשה קופים"
הדרך האחת לעשות דברים
וואו, כמה שקרים.

להמשך קריאה »

פוסט-מסיבה

כשהצ'י כל כך מוחשי
זה נראה לי טיפשי
לדון בדברים כמו קיומו של הקסם
או "פרכות מדעיות לתיאוריות אלטרנטיביות"
הכל שם, בגוף(נפש)
צריך רק לחפור יותר עמוק.

.

להמשך קריאה »

אבנים

הוא מתיישב על האדמה בשיכול רגליים. מזמין אותי בתנועת יד לשבת לידו.

הוא מרים אבן שזרוקה על הקרקע. אולי חלוק, אולי חצץ.

סתם אבן, כזאת שכולנו הולכים מעליה כעניין שבשגרה, בלי לחשוב על זה פעמיים.

הוא מתבונן באבן בעיון

מעביר אותה מיד ליד

נוקש בה על אבן אחרת

מביא אותה לפיו, נוגס בעדינות

זורק אותה לקופסת פח

מוציא מהקופסה ומתבונן בה בפליאה.

הוא מושיט לי את האבן.

אני לוקח אותה, הופך אותה בידי, מנסה לראות בה את הקסם שהוא רואה.

אולי זורק אותה לקופסת הפח, אולי מחזיר לו.

הוא נושא אלי עיניים זורחות, מצחקק בעליצות.

(כמו אומר לי בלי מילים:

"נכון שזה מרתק?")

ומרים עוד אבן.

להמשך קריאה »

שתי המלצות ושתיקה

זה היה חודש אינטנסיבי מכל הבחינות, לא רק הפוליטית. במובן מסוים, החזית הפוליטית היא אולי הפשוטה ביותר מבחינתי. שם לפחות המטרות ברורות.

אני לא מתכוון לכתוב פה עכשיו על כל העומסים שהכבידו עלי, ועדיין מכבידים. מתישהו בדרך, הבלוג הפך מהחדר האינטימי שלי לחלון ראווה. האנונימיות ברשת מתה, כידוע, והיא מדממת עלי. חוץ מזה, אחת ההשלכות של העומסים הנוכחיים היא שאין לי פנאי – במובן הקונקרטי והנפשי גם יחד – לנסח את מה שעובר עלי בשפה אינטרנטית קליטה.

אז אני הולך לעשות לביתי, עד הקריזה הבאה ו/או עד שייגמר היובש. אבל לפני זה אשאיר אתכם עם שתי המלצות חשובות בעיניי, על שני דברים שלא קשורים זה לזה, אבל קשורים אלי בצורה זו או אחרת:

להמשך קריאה »

זן-אסקפיזם

להתבונן בדבר

שאינו מושלם

ולקבל בהשלמה

את אי-מושלמותו.

להמשך קריאה »

הפיראט השותק [פוסט אורח]

פוסט אורח מאת גיא:1
כל קשר בין הדמויות והאירועים המתוארים כאן למציאות מקרי בהחלט. או שלא.

הוא לעולם לא ידע שהוא חב לי את חייו.

להמשך קריאה »

  1. השם המלא שמור במערכת. []

Acid City | Hard Trance Mixtape

(Scroll down and press Play)

מתישהו בלילה שבין רביעי לחמישי, המחשב שלי שבק.

זה היה אמור להיות משפט הפתיחה של פוסט עמוס ופתלתל, שמתנסח אצלי מאז אותו בוקר חמישי. פוסט שהיה אמור לשזור כחוט השני את פיאסקו המשט; מלחמות ההסברה בטוויטר; הפרישה מציוץ פעיל של אמן הציוץ הקצר בכבודו ובעצמו; הרהורים שעלו בי בעקבות זאת על מה בעצם אני עושה בטוויטר הזה, ומה אני מאבד שם; התרפקות על אושר משפחתי בכלל וההכנות להפקת יום ההולדת החמישי של זוזו בפרט; כמה אזכורים של הקריירה המלבלבת שלי כזונת תוכן/תאגיד מזדיין; הבימבו בג'יפ השחור שיצאה מתחנת דלק לכביש מול האף שלי וגם צעקה עלי שאני נוסע כמו משוגע, במיטב המסורת של ההסברה הישראלית… וכן הלאה, בליווי לינקים נבחרים ואילוסטרציות מאירות עיניים.

אבל ככל שהפוסט הזה התנסח והתנפח, נמתח ונמרח, ככה התקשיתי יותר ויותר להושיב את עצמי לכתוב אותו. גם אחרי שהמחשב חזר מתיקון.1 עבר זמנו, בטל קורבנו. ומה בכלל הטעם להוסיף עוד כמה מאות מילים למהומת הצעקות? מה שחסר פה זה לא עוד מילים, אלא הקשבה.

על שני צירים הבלוג הזה עומד:
1. המתח בין כוחן של האדוות – כוח מוכח ועם זאת מוגבל ואיטי – ובין עוצמתו של הנחשול.
2. המתח בין כוחה האינרטי של קארמה (הכל צפוי) ובין היכולת להתעורר ולהשתחרר מההתניות שלה (הרשות נתונה).

והבוקר,2 בחזרה בטוויטר, בעדינות מסויגת, נתקלתי בציוץ של @אננס, שעושה הילינג בטוויטינג: משהו על פלשבק למסיבה בחוות היען ב-'97.

עניתי בפלשבק משלי ל-'97, ואננס צירפה לשיחה את נועה ליברייטור. את הניק של נועה ראיתי בישרא כבר לפני כמה שנים, והוא החזיר אותי מיד למסיבות של Liberator Crew, לווינילים של Stay Up Forever, למסעות פסיכדליים אפלים ומאלפים בסקוואטים ומועדונים בבריקסטון. היום הסתבר שאכן, כריס ושאר האחים למשפחת ליברייטור היו מקור ההשראה לכינוי שלה. בהמשך השיחה: פלשבקים פראיים, רעידות בידיים, שמחה וששון.

לא נותר לי אלא לנקות את האבק מהפטיפונים, לפשפש במעמקי התקליטייה ולשלוף את תקליטי האסיד-טראנס הזנוחים, שנדחקו לקרן זווית אחרי שובי מלונדון בעקבות תגובות מבועתות בקהל הישראלי.3  עם התקליטים האלה למדתי למקסס, בעצם, כי הצלילים שלהם – בעיקר הבאסים – יותר חדים וקצביים מאשר השריטות של הטראנס הפסיכדלי. לא שחסרות כאן שריטות… רק אחרות. שכבות של מקצבים שנערמות בהדרגתיות, קצת כמו גאמלן אינדונזי – מבנה אידיאלי למיקסים ארוכים, להנאת הדיג'יים (המתחלפים, או מנגנים סימולטנית בק-טו-בק, או מגלגלים ג'וינטים שמנים).

אז הנה, בלי הקדמות נוספות, ובתודה לאננס ולליברייטורית:

להמשך קריאה »

  1. ספק כוח + שני מאווררים; עובדים בטורים גבוהים פה. []
  2. אתמול []
  3. ורבים מהם מכרתי בפרוטות מעליבות לקרמבו בשיינקין כשעזבנו את תל אביב; הלב נחמץ. []

למדוט עם דמעות בעיניים

החוק הראשון של ויפאסנה הוא שלא מדברים בוויפאסנה.

את החוק הזה כופפנו ועקפנו, בצורה מדודה ומודעת. כי לא באנו רק למצוא את השלום בתוכנו, אלא גם לחפש – ביחד ולחוד – דרכים להפיץ את השלום הזה סביבנו. אז שתקנו, ודיברנו, ובכינו, לא בהכרח בסדר הזה, ולעתים גם בו זמנית.

כי במסע אל שורשי הסבל, כל אחד מהמשתתפים בריטריט המיוחד הזה גילה בשלב זה או אחר שהסבל שלו שלוב ללא התר בשוועת היגון הכללית, ושאין תקומה או קיימא לאור הפנימי אם נותנים לו להיבלע בחשיכה האופפת מסביב.

פחחח, כמה חלולים נשמעים הדברים הברורים כשמש האלה כשמקפיאים אותם במילים. זו אולי הסיבה שהחוק השני של הוויפאסנה – שניסחתי בעצמי, אבל בטח חשבו עליו קודם לפניי – הוא שלא מדברים על ויפאסנה. כי הרי המילה היא מאיה, ואין בכוחה של מאיה לתאר את מה שנמצא מעבר לה.

להמשך קריאה »

צלילי הקרחנה [טראנס מיקס]

(אם הגעת הנה מגוגל, קודם כל ברכות! חוץ מזה, הנה מיקס טראנס מוצלח הרבה יותר להנאתך)

קצת לפני עשר וחצי בליל אמש, אחרי שהמקמפסט הפתיע עם גוש חביב של מצב רוח בדיוק בשעה הנכונה, צייצתי בטוויטר:

Beat-matching session commencing. Practice makes perfect, biatch.

גלגלתי ג'וינט דשן יחסית, לחצתי על הקלטה (אגב, אשמח להמלצות על תוכנה חינמית סבירה להקלטה מאנלוגי למחשב)…

להמשך קריאה »

עיונים נוספים בתורת הנוכחות

להיות בכל סיטואציה
עד שהיא נגמרת.
ואז, ורק אז, להמשיך הלאה.
זה הכל. זה כל הקסם.
להמשך קריאה »

העמוד הבא »