פוסטים שתויגו בנושא: 'הולנד'

ריוונדל, חזרנו אלייך בוולוו

הביקור הקודם שלי בהולנד היה לפני 15 שנה. הגעתי לבד, באוטובוס מלונדון, לסוף-שבוע ארוך מיד בתום הבחינות של השנה הראשונה. שוטטתי בעיר עם שני תרמילים גדולים, אחד מהם עמוס ציוד ג'אגלינג, בפסאדה של מטייל שרק עובר בעיר בדרכו סביב העולם. נזרקתי באכסניה שמצאתי במקרה, או בקופי שופ ידידותי אחרי לילה של מסיבת פטריות. ג'יגלתי איפה שרק יכולתי והתוודעתי לחדוות הפריזבי בפונדל פארק. נסעתי לבקר את לוסיה, השיקסע המיתולוגית. פגשתי אנשים מזדמנים והתנסיתי באנרגיות מזדמנות. ציפור דרור חופשייה ללא דאגה בעולם.

אם מישהו היה אומר לי אז שהביקור הבא שלי בנחלת האֶלפים השלווה יקרה רק עוד 15 שנה (!), ויהיה במסגרת חופשה תיירותית (!!) עם כל משפחתי (!!!) ועם ילדים משלי ([email protected]#%!!), שבה אשהה בכפר נופש ואסע, מכל המכוניות, דווקא בוולוו – שם נרדף לכל מה שרע בעיני התרמילאים והאופנוענים שהיו אז קבוצת ההשתייכות שלי – הייתי צוחק לו בפנים, או מקיא, או צורח, או הכל ביחד. והנה, זה בדיוק מה שקרה.

בביקור הקודם, כדרכי באותם ימים, גם כתבתי המון, כל הזמן. זרם תודעה שוצף שהרקתי למחברת בכל מקום ובכל זמן שבהם התיישבה עלי המוזה, וקטעים נבחרים ממנו פרסמתי פה פעם, במסגרת התחנות בזמן. הפעם לא לקחתי אפילו מחברת, ואת הטקסטים שהתנסחו לי בראש מדי פעם, כשתמו יום טיול וערבו, לא טרחתי לכתוב מפאת העייפות. רק בערב שלפני-האחרון התיישבתי ושרבטתי על דף כמה משפטים שניקרו לי בראש בעקשנות – מעין סוטרות, או סטטוסים, או אולי ראשי פרקים לפוסט.

החשק לכתוב את הפוסט הזה די ירד כשנתקלתי, אחרי שמונה ימים של ניתוק מוחלט מכל מה שאקטואלי, בעיתון ישראלי עם עלייתי למטוס חזרה. למה התובנות הפעוטות שלי מבילוי בורגני צריכות לעניין מישהו, כשזוועות כאלה ואחרות מתרחשות ברגעים אלה ממש? כל כך הרבה אירועים ושינויים, וכולם מרחיקי לכת והרי גורל, ולך תעקוב אחרי הכל, לך תנתח הכל, לך תבין הכל.

נו אז מה? לא לכתוב כלום אף פעם?

"והם אומרים תפסיק לחרוז את אור הכוכבים

תשיר רק את מה שבנפשנו, את האכזבות"

וכמו בכל פעם שנדמה שהדחף לכתוב שכך סופית, הוא מרים שוב את ראשו התובעני. אז ככה:

להמשך קריאה »

ריוונדל, חזרנו אלייך שנית (תחנות בזמן #9.1)

אחרי ששלושה סיפורים מאביב 96' צצו ועלו בזיכרוני בלי קשר (לכאורה?), הבנתי את הרמז ואני ממשיך את הסיפור אל השיא המתבקש שלו, בדילוגים מתבקשים.

(כן, לראשונה אני מסוגל להתחיל לערוך את הטקסטים האלה, לברור את הפחות-מוץ מהיותר-מוץ. ועדיין, אין לי ברירה אלא לחלק את הפרק הזה לשני חלקים, כל אחד בסביבות 2000 מילה. שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם. ולא, זה לא יהיה בבחינה (; )

.

להמשך קריאה »