פוסטים שתויגו בנושא: 'גנג'ה'

ריוונדל, חזרנו אלייך בוולוו

הביקור הקודם שלי בהולנד היה לפני 15 שנה. הגעתי לבד, באוטובוס מלונדון, לסוף-שבוע ארוך מיד בתום הבחינות של השנה הראשונה. שוטטתי בעיר עם שני תרמילים גדולים, אחד מהם עמוס ציוד ג'אגלינג, בפסאדה של מטייל שרק עובר בעיר בדרכו סביב העולם. נזרקתי באכסניה שמצאתי במקרה, או בקופי שופ ידידותי אחרי לילה של מסיבת פטריות. ג'יגלתי איפה שרק יכולתי והתוודעתי לחדוות הפריזבי בפונדל פארק. נסעתי לבקר את לוסיה, השיקסע המיתולוגית. פגשתי אנשים מזדמנים והתנסיתי באנרגיות מזדמנות. ציפור דרור חופשייה ללא דאגה בעולם.

אם מישהו היה אומר לי אז שהביקור הבא שלי בנחלת האֶלפים השלווה יקרה רק עוד 15 שנה (!), ויהיה במסגרת חופשה תיירותית (!!) עם כל משפחתי (!!!) ועם ילדים משלי ([email protected]#%!!), שבה אשהה בכפר נופש ואסע, מכל המכוניות, דווקא בוולוו – שם נרדף לכל מה שרע בעיני התרמילאים והאופנוענים שהיו אז קבוצת ההשתייכות שלי – הייתי צוחק לו בפנים, או מקיא, או צורח, או הכל ביחד. והנה, זה בדיוק מה שקרה.

בביקור הקודם, כדרכי באותם ימים, גם כתבתי המון, כל הזמן. זרם תודעה שוצף שהרקתי למחברת בכל מקום ובכל זמן שבהם התיישבה עלי המוזה, וקטעים נבחרים ממנו פרסמתי פה פעם, במסגרת התחנות בזמן. הפעם לא לקחתי אפילו מחברת, ואת הטקסטים שהתנסחו לי בראש מדי פעם, כשתמו יום טיול וערבו, לא טרחתי לכתוב מפאת העייפות. רק בערב שלפני-האחרון התיישבתי ושרבטתי על דף כמה משפטים שניקרו לי בראש בעקשנות – מעין סוטרות, או סטטוסים, או אולי ראשי פרקים לפוסט.

החשק לכתוב את הפוסט הזה די ירד כשנתקלתי, אחרי שמונה ימים של ניתוק מוחלט מכל מה שאקטואלי, בעיתון ישראלי עם עלייתי למטוס חזרה. למה התובנות הפעוטות שלי מבילוי בורגני צריכות לעניין מישהו, כשזוועות כאלה ואחרות מתרחשות ברגעים אלה ממש? כל כך הרבה אירועים ושינויים, וכולם מרחיקי לכת והרי גורל, ולך תעקוב אחרי הכל, לך תנתח הכל, לך תבין הכל.

נו אז מה? לא לכתוב כלום אף פעם?

"והם אומרים תפסיק לחרוז את אור הכוכבים

תשיר רק את מה שבנפשנו, את האכזבות"

וכמו בכל פעם שנדמה שהדחף לכתוב שכך סופית, הוא מרים שוב את ראשו התובעני. אז ככה:

להמשך קריאה »

זוהי עונת יובש

עכשיו, כשגם תקשורת המיינסטרים מפרסמת את זה בראש חוצות, כבר אין סיבה שלא לדון בגלוי במה שידוע בטוויטר זה שבועות ארוכים בתור #יובש2010:

אין חשיש.

יבשה הארץ, מדן ועד אילת.

And now that I've got your attention…

לפני שנמשיך, אני רוצה שתקראו משהו שכתבה לי בטוויטר אישה חכמה אחת כשהצהרתי שם על כוונתי לכתוב פוסט בנושא:

נראה לי שהחלק העצוב בעניין הוא שסביר שפוסט כזה ימשוך יותר אכפתיות והתעניינות מאשר הפוסט שלפניו, שהוא פוסט מעולה וחשוב.

להמשך קריאה »

יום יפה

שבת בבוקר, יום יפה

אמא שותה המון קפה

אבא קורא המון עיתון

ולי יקנו המון בלון.

מה שהכי מרתק אותי בשיר הילדותי והפשוט-לכאורה הזה הוא שכולו בעצם בגדר פנטזיה, בחזקת פוטנציאל. השיר "נכתב" הרי בשבת בבוקר, שום דבר עוד לא קרה, אמא ואבא עוד מתעוררים עם קפה ועיתונים, אבל הילד כבר יודע שיהיה יום יפה (המון בלון!) מלא התרגשות ותוכניות:

אפשר ללכת לירקון (!), לשוט שם בסירה (!!).

אם זה לא יסתדר, אפשר לטייל עד סוף הרחוב ולרוץ בחזרה. או אולי לקטוף פרחים. או לפחות ללכת עד הגן, ולראות שהוא סגור… ואולי לרצות כבר שיגיע יום ראשון ונחזור לגן, אל החבר'ה, שיותר כיף ומעניין איתם מאשר עם אבא ואמא הכבדים האלה.

להמשך קריאה »

דו"ח ביניים

חמישה ימים בלי גנג'ה.

.

Staying Alive

רגוע, אפילו.

.

הספק מפתיע (אהמ) בעבודה, למרות ובמקביל לכמויות בלתי הגיוניות של פורנו.

יציבות מרנינה (אהמ) ביוגה. ואפילו הצלחתי גשר מלא שלא קרס כהרף עין.

חרמנות כבר-לא-מפתיעה-בכלל.

(פתאום אני מרגיש מוזר לכתוב דברים כאלה. מתי קיבלתי דירוג G?)

אפס מוטיבציה לעבודה על הבלוג החדש המתהווה.

.

להמשך קריאה »

"שלא תשתה לי שם מָרינוֹל!"

איכשהו, השתחרר לי הקפיץ של הג'אנקי.

.

זאת לא רק המתינות היחסית בשימוש, והכמות שירדה לקופסה בשבוע.

(בהנחה שיש חשיש, ועל כך בהמשך.)

זה לא רק שהפסקתי לגמרי לעשן פארש,

או לרצות לעשן פארש.

.

זאת ההתפוגגות המסתורית של החרדה הקיומית מהמחשבה שלא יהיה לי "חומר".

זאת הירידה ברצון התמידי לגלגל עוד אחד.

זה אובדן הלגיטימציה העצמית לתרגם "קריז" להתקף זעם.

.

להמשך קריאה »

אובמה תעשה לי כיף

Maybe some better days are coming

(רציתי את The Healing of the Nation מאותו תקליט, אבל הוא לא זמין ברשת)

.

בפוסט על נאום אובמה בקהיר

(אתמול והיום ראינו את התשובה של אחמדינג'ד; עכשיו תור נתניהו; אין רגע דל במזרח התיכון, ועכשיו לפחות העמדות מתבהרות)

הוספתי בשולי הדברים בקשה מאובמה לתקן עוד "עיוות היסטורי" אחד – הלא הוא מדיניות הסמים המפגרת של האימפריה וגרורותיה.

.

להמשך קריאה »

ברק-חוזר (תחנות בזמן #20)

[כנען 2000 של שב"ק ס' מספק פס-קול הולם לפוסט הזה.]

.

הפרץ התמוה של אופטימיות גיאו-פוליטית שתקף אותי מאז נאום אובמה, ובא לידי ביטוי בשלושת הפוסטים האחרונים, עשה לי פלאשבק (או בעברית: ברק חוזר) לפעם הקודמת שחוויתי פרץ דומה. זה היה לפני עשר שנים בדיוק. להגנתי ייאמר שזה היה בסוף עשור שבו בקושי הייתי בישראל…

.

להמשך קריאה »

I'm Cleansing in the Rain

THC in, CHN out

.

פתאום זה עולה לראש.

בלי פניקה. הרי אני כבר מתורגל.

(בכל זאת עברו איזה 15 שנה מאז מזרקת הקיא ההיא, באמצע הצ'אי-שופ באוֹם-בּיץ'.)

לא לעשות תנועות פתאומיות. לא להילחם בזה.

קריסה מבוקרת.

.

יוצא מהכוך, מתנודד. שואף את הגשם.

חצי אוּטאנאסאנה על האוטו החונה.

(במנזר טיבטי זה לא היה קורה.)

.

אמרת שהגשם ישטוף ת'דמעות, אז את הקיא על אחת כמה וכמה.

ולא לשכוח לנשום.

מהאף.

עמוק.

.

להמשך קריאה »

המטוס האחרון מסידני (תחנות בזמן #13.1)

תכננתי ללכת לישון מוקדם [אתמול], לקום מחר היום לרכיבת בוקר, אבל הירח מתמלא וגם הקערית, ודבר הוביל לדבר, וכשחיפשתי שיר סיום לפוסט הקודם בסדרה שפבלשתי זה עתה אמש נתקלתי בשיר שלא שמעתי מזמן, שזרק אותי לתחנה אחרת בחצי הכדור הדרומי, לא הרבה חודשים אחרי הפסטיבל ההוא בניו-זילנד [והקלדתי עוד פרק בסדרה עד שלוש לפנות בוקר]…

.

להמשך קריאה »

ריוונדל, חזרנו אלייך שנית (תחנות בזמן #9.1)

אחרי ששלושה סיפורים מאביב 96' צצו ועלו בזיכרוני בלי קשר (לכאורה?), הבנתי את הרמז ואני ממשיך את הסיפור אל השיא המתבקש שלו, בדילוגים מתבקשים.

(כן, לראשונה אני מסוגל להתחיל לערוך את הטקסטים האלה, לברור את הפחות-מוץ מהיותר-מוץ. ועדיין, אין לי ברירה אלא לחלק את הפרק הזה לשני חלקים, כל אחד בסביבות 2000 מילה. שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם. ולא, זה לא יהיה בבחינה (; )

.

להמשך קריאה »

העמוד הבא »