פוסטים שתויגו בנושא: 'בסוף מוצאים אהבה'

קשוט עצמך

רק חודש? אשכרה. בסך הכל חודש עבר מאז שכתבתי בזחיחות "זה כל כך פשוט להיות נוכח". לרגע לכמה ימים זה באמת היה פשוט. חשבתי שמצאתי את המפתח, שברתי את המעגל, השתחררתי מהדואליות.

מסתבר שזה היה בסך הכל עוד סיבוב של הגלגל. הייתי למעלה, עכשיו אני למטה. נופל וקם, נופל וקם, עד שמתגלגל.

להמשך קריאה »

יום יפה

שבת בבוקר, יום יפה

אמא שותה המון קפה

אבא קורא המון עיתון

ולי יקנו המון בלון.

מה שהכי מרתק אותי בשיר הילדותי והפשוט-לכאורה הזה הוא שכולו בעצם בגדר פנטזיה, בחזקת פוטנציאל. השיר "נכתב" הרי בשבת בבוקר, שום דבר עוד לא קרה, אמא ואבא עוד מתעוררים עם קפה ועיתונים, אבל הילד כבר יודע שיהיה יום יפה (המון בלון!) מלא התרגשות ותוכניות:

אפשר ללכת לירקון (!), לשוט שם בסירה (!!).

אם זה לא יסתדר, אפשר לטייל עד סוף הרחוב ולרוץ בחזרה. או אולי לקטוף פרחים. או לפחות ללכת עד הגן, ולראות שהוא סגור… ואולי לרצות כבר שיגיע יום ראשון ונחזור לגן, אל החבר'ה, שיותר כיף ומעניין איתם מאשר עם אבא ואמא הכבדים האלה.

להמשך קריאה »

"האמצע? אבל משעמם שם, אפרורי כזה"

כה ענה לי חאג' כשציינתי באוזניו שהוא נע בין הפסקת עישון מוחלטת לעישון בשרשרת (אמש מול תצוגת הנפל של בארסה בדרבי העצבני והמלוכלך).

"אה, אתה רואה, זה בדיוק השקר שהוליווד הכניסה לך לראש," אמרתי לו.

הבוקר, אצל הדִיָה שעוזרת לנו למצוא אהבה לבסוף, הזכירה לי המרמיטה שזה בדיוק מה שאמרתי לה אני בתחילת דרכנו, כשדיברה בזכות דרך האמצע.

להמשך קריאה »

Present

זה
כל כך
כל כך
פשוט
להיות נוכח.
 להמשך קריאה »

דו"ח ביניים

חמישה ימים בלי גנג'ה.

.

Staying Alive

רגוע, אפילו.

.

הספק מפתיע (אהמ) בעבודה, למרות ובמקביל לכמויות בלתי הגיוניות של פורנו.

יציבות מרנינה (אהמ) ביוגה. ואפילו הצלחתי גשר מלא שלא קרס כהרף עין.

חרמנות כבר-לא-מפתיעה-בכלל.

(פתאום אני מרגיש מוזר לכתוב דברים כאלה. מתי קיבלתי דירוג G?)

אפס מוטיבציה לעבודה על הבלוג החדש המתהווה.

.

להמשך קריאה »

מסע לילי

יצאתי מהבית בחמישה לאחת-עשרה, וברמזור השני עשיתי פרסה כדי לחזור לקחת את הרישיונות ששכחתי. אין טעם להתגרות בגורל.

.

כשיצאתי שוב היה אחת-עשרה. ברחתי מהחדשות ברדיו לאיזו תחנה ערבית עלומה.

מוסיקה ערבית היא ככל הנראה טעם נרכש לאשכנזים. אני מוצא אותו רכיש בהחלט.

.

באחת-עשרה ורבע, ברמלה-דרום, ירדתי לכביש 431 המענג. בידיעה שצפויה לי נסיעה חלקה, דלילת תנועה ונטולת רמזורים עד אחרי אשדוד, הדלקתי את הג'וינט השמנמן שהכינותי מראש. אחרי כמה שאכטות הרגשתי שמיציתי את הערבית וחזרתי ל 88FM , היישר לתוך Missing שצבט את ליבי בתוגה לונדונית קצבית ומענגת.

.

הסתבר שנפלתי על שעה של ניינטיז (כבר קוטלגנו?), שהלכה וצברה קצב רֵייבי ככל שהִדרמתי. איפשהו בכביש 4, קצת אחרי נחל שורק למיטב זכרוני, הרגשתי משב מבורך של קרירות לחה שהפיג את החמסין בנשמתי. זגוגית החלון הקדמי התכסתה אדים, ואוזניי הפקוקות נפתחו והצטללו. במחלף אשדוד כבר רקדתי באוטו לצלילי I've Got The Power והרגשתי את הפּאואר מתקבץ ומצטבר בצורת הזרמים המוכרים שהתרכזו בקצות האצבעות…

מסטול על קפה וכיף, כמעט כמו סוּפי, כתבתי בטוויטר לפני שיצאתי.

.

להמשך קריאה »

לחבק את האִיָה הפנימי

.

בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב על ילדים, זוֹזוֹ לא אוהבת בדרך כלל לשמוע את אותו סיפור, ערב אחרי ערב. לרוב היא ממצה ספרים אחרי הקראה אחת, שתיים, אולי שלוש, ורוצה להמשיך הלאה.

.

יוצא דופן מזהיר, ששולט ביד רמה בפלייליסט של הקיץ האחרון ועוד ידו נטויה, הוא פו הדוב. ולא מדובר באיזה זבלון-לניצול-הזיכיון של דיסני יימח שמם, אלא באורגינל – הספר המלא מאת א.א. מילן (בתרגום החדש יחסית של אבירמה גולן).

.

יכול להיות, אם כי לא בטוח, שהפופולריות של פו נובעת (בחלקה לפחות?) מזה שזוֹזוֹ קולטת כמה אני נהנה להקריא את הספר הזה (אני צריך לזכור שזה לא נורא שהיא מושפעת מהטעמים שלי; זה בסדר, זה טוב אפילו). אני נהנה מההומור הדק, כולל החלקים שעדיין עוברים לזוֹזוֹ מעל הראש, ואני מתבשם מחוכמת החיים שגלומה בין המעשיות השטותיות האלה.

(ואפילו לא קראתי את הטאו של פו)

.

להמשך קריאה »

ואז אמרת/ ספר לי על אושר/ ואיזו הפתעה/ הנה זה בא

שישי אחר הצהריים, ברי סחרוף במופע אקוסטי תחת כיפת השמיים בעין חמד. אנחנו בהרכב שבטי מורחב.

זוֹזוֹ רוקדת עם בת-דודתה, המרמיטה מתנועעת לידי עם הגור בזרועותיה.

(כמה יפה היציבה שלה!)

.

ברי שר את השורות שבכותרת, ואיזה הפתעה: הנה זה בא.

כי ככה זה לאהוב את עצמך.

וכמה שאני אוהב אותךְ.

(כולנו עבדים של מישהו שמבקש עכשיו תרגישו?)

.

להמשך קריאה »

אל תאמינו לי, כל הניו-אייג' הזה קשקוש אחד גדול

While young girls' fangs
Wait patiently for me to twist
I look away to distant rains
To waterfalls and honey days
And boys in black and blue rinsed eyes
Gaze whistly at my tender thighs
.
המקום: קומפורט 13.
הזמן: הטרק האחרון בהחלט בסט המפעים, העוקר תקליטים וטוחנם זה בזה, של קיד קואלה.
.

The Line Between the Devil's Teeth and That Which Cannot Be Repeat (תחנות בזמן #19)

דנה ביקשה, דנה תקבל: הפוסט ה"גנוז" מיום שישי, שבו ניסיתי להתחקות אחרי תחנות פיטר מרפי בחיי. אני לא יודע אם זה מבהיר הרבה, או מעניין במיוחד (זה לא יהיה בבחינה, בּיים), אבל לפחות זאת הזדמנות להשמיע עוד כמה שירים מהאלבום המופתי ההוא. חוץ מזה, יצא מין תיעוד מרופרף – שממשיך את "קו העלילה" הלונדוני בסדרה – של השנה שבאה בערך אחרי הפוסט הזה. שנה שכותרת הפוסט מציעה תיאור די נאמן שלה…

.

להמשך קריאה »

« העמוד הקודםהעמוד הבא »