פוסטים שתויגו בנושא: 'בכבישים'

ריוונדל, חזרנו אלייך בוולוו

הביקור הקודם שלי בהולנד היה לפני 15 שנה. הגעתי לבד, באוטובוס מלונדון, לסוף-שבוע ארוך מיד בתום הבחינות של השנה הראשונה. שוטטתי בעיר עם שני תרמילים גדולים, אחד מהם עמוס ציוד ג'אגלינג, בפסאדה של מטייל שרק עובר בעיר בדרכו סביב העולם. נזרקתי באכסניה שמצאתי במקרה, או בקופי שופ ידידותי אחרי לילה של מסיבת פטריות. ג'יגלתי איפה שרק יכולתי והתוודעתי לחדוות הפריזבי בפונדל פארק. נסעתי לבקר את לוסיה, השיקסע המיתולוגית. פגשתי אנשים מזדמנים והתנסיתי באנרגיות מזדמנות. ציפור דרור חופשייה ללא דאגה בעולם.

אם מישהו היה אומר לי אז שהביקור הבא שלי בנחלת האֶלפים השלווה יקרה רק עוד 15 שנה (!), ויהיה במסגרת חופשה תיירותית (!!) עם כל משפחתי (!!!) ועם ילדים משלי ([email protected]#%!!), שבה אשהה בכפר נופש ואסע, מכל המכוניות, דווקא בוולוו – שם נרדף לכל מה שרע בעיני התרמילאים והאופנוענים שהיו אז קבוצת ההשתייכות שלי – הייתי צוחק לו בפנים, או מקיא, או צורח, או הכל ביחד. והנה, זה בדיוק מה שקרה.

בביקור הקודם, כדרכי באותם ימים, גם כתבתי המון, כל הזמן. זרם תודעה שוצף שהרקתי למחברת בכל מקום ובכל זמן שבהם התיישבה עלי המוזה, וקטעים נבחרים ממנו פרסמתי פה פעם, במסגרת התחנות בזמן. הפעם לא לקחתי אפילו מחברת, ואת הטקסטים שהתנסחו לי בראש מדי פעם, כשתמו יום טיול וערבו, לא טרחתי לכתוב מפאת העייפות. רק בערב שלפני-האחרון התיישבתי ושרבטתי על דף כמה משפטים שניקרו לי בראש בעקשנות – מעין סוטרות, או סטטוסים, או אולי ראשי פרקים לפוסט.

החשק לכתוב את הפוסט הזה די ירד כשנתקלתי, אחרי שמונה ימים של ניתוק מוחלט מכל מה שאקטואלי, בעיתון ישראלי עם עלייתי למטוס חזרה. למה התובנות הפעוטות שלי מבילוי בורגני צריכות לעניין מישהו, כשזוועות כאלה ואחרות מתרחשות ברגעים אלה ממש? כל כך הרבה אירועים ושינויים, וכולם מרחיקי לכת והרי גורל, ולך תעקוב אחרי הכל, לך תנתח הכל, לך תבין הכל.

נו אז מה? לא לכתוב כלום אף פעם?

"והם אומרים תפסיק לחרוז את אור הכוכבים

תשיר רק את מה שבנפשנו, את האכזבות"

וכמו בכל פעם שנדמה שהדחף לכתוב שכך סופית, הוא מרים שוב את ראשו התובעני. אז ככה:

להמשך קריאה »

תוגת הישראליות (אילוסטרציה)

epic fail photos - CLASSIC: Traffic FAIL
via FailBlog

בהשראת תום, בערך.

(כבר העליתי לפייסבוק, אבל עירא שכנע אותי לעשות מזה גם פוסט)


ואם כבר הבאתי אתכם עד פה…

להמשך קריאה »

מסע לילי

יצאתי מהבית בחמישה לאחת-עשרה, וברמזור השני עשיתי פרסה כדי לחזור לקחת את הרישיונות ששכחתי. אין טעם להתגרות בגורל.

.

כשיצאתי שוב היה אחת-עשרה. ברחתי מהחדשות ברדיו לאיזו תחנה ערבית עלומה.

מוסיקה ערבית היא ככל הנראה טעם נרכש לאשכנזים. אני מוצא אותו רכיש בהחלט.

.

באחת-עשרה ורבע, ברמלה-דרום, ירדתי לכביש 431 המענג. בידיעה שצפויה לי נסיעה חלקה, דלילת תנועה ונטולת רמזורים עד אחרי אשדוד, הדלקתי את הג'וינט השמנמן שהכינותי מראש. אחרי כמה שאכטות הרגשתי שמיציתי את הערבית וחזרתי ל 88FM , היישר לתוך Missing שצבט את ליבי בתוגה לונדונית קצבית ומענגת.

.

הסתבר שנפלתי על שעה של ניינטיז (כבר קוטלגנו?), שהלכה וצברה קצב רֵייבי ככל שהִדרמתי. איפשהו בכביש 4, קצת אחרי נחל שורק למיטב זכרוני, הרגשתי משב מבורך של קרירות לחה שהפיג את החמסין בנשמתי. זגוגית החלון הקדמי התכסתה אדים, ואוזניי הפקוקות נפתחו והצטללו. במחלף אשדוד כבר רקדתי באוטו לצלילי I've Got The Power והרגשתי את הפּאואר מתקבץ ומצטבר בצורת הזרמים המוכרים שהתרכזו בקצות האצבעות…

מסטול על קפה וכיף, כמעט כמו סוּפי, כתבתי בטוויטר לפני שיצאתי.

.

להמשך קריאה »

אז זהו, שגם אני קרנף

רק כדי שתבינו באיזה ערבון מוגבל צריך לקחת את כל ההטפות על אחריות אישית בבלוג הזה:

להמשך קריאה »

דיווחי תנועה, השקט הנפשי שלי

אנו קוטעים את הפסיכדליה השוטפת לדיווח תנועה ופרסומת קצרה, מיד נשוב:

במקרה הרדיו היה על גלגל"צ כשנכנסתי לאוטו ובגלל הגשם טרחתי לשמוע דיווח תנועה עד הסוף, כך שהפעם הייתי מוכן לפקק-הרפאים המזדמן שצץ לו מדי פעם, איך-לפעמים, בכניסה לתל-אביב מכיוון ירושלים, איפה שגהה נשפך לאיילון בואך קיבוץ גלויות.

וראו זה פלא, הוא עבר עלי ברגוע, כמעט בנעימים. אם כבר, הופתעתי לטובה כשהוא נגמר מוקדם ביחס למה שהייתי מצפה מעומס תנועה איכותי שהתקבל לשידור ברדיו.

וככה הבנתי סוף-סוף את תפקידם של דיווחי התנועה במדינה חסרת אלטרנטיבות תעבורתיות.

להמשך קריאה »

גם אני מתנגד לקונספט הכותרת*

רבע לפני חצות, אחרי שיחה מרוממת נפש, לא וירטואלית לשם שינוי, אצל חבר בתל אביב. יורד מקיבוץ גלויות לאיילון המשתפץ-תמידית ועולה על כביש ת"א-י-ם בדרך הביתה, למושב בפרברי לוד. תמיד אני מרגיש מין צביטה בלב בין שפירים לגנות, כשהסיגנל של קול הקמפוס 106 מתחיל להתערבל ולשקוע תחת צלילי הפרובינציה, עד שהוא נגאל מייסוריו בלחיצת החסד על 88FM (או בלית ברירה, במקרה של פרסומות, גלגלצ). למרבה חסדה של האלוהימא, זה קורה בדיוק בפייד-אאוט של שיר מפעים ומחמם-לב שליווה אותי לאורך כל הנסיעה ברחובות תל-אביב-יפו. מין בלוז פאנקי פסיכדלי שצץ כמו שהדלקתי את הרדיו, ביציאה מתחנת הדלק, והתחבר לזרם התודעה שלי כמו קיסם למדורה.

להמשך קריאה »

סלולרי ונהיגה זה רצח בכוונה תחילה

משום מה לא רואים מודעות ענק כאלה בצידי הדרכים, או בטלוויזיה, למרות שכמעט בכל פעם שאני שם נפשי בכפי ועולה על הכביש אני פוגש כמה רוצחים פוטנציאליים שסוטים בין נתיבים בלי לשים לב, בולמים בפתאומיות או סתם זוחלים במסלול השמאלי ומעלים את מפלס העצבים הכללי בכביש, בעודם מפטפטים בנחת/בהתלהבות בסלולרי, עם או בלי דיבורית (כן, גם עם דיבורית זה מסוכן.)

למה אין קמפיין כזה? כנראה שהלובי של חברות הסלולר יותר חזק מזה של יצרני/יבואני האלכוהול.

אז בחייאת, גם בלי שיצעקו עליכם בפרסומות שאתם רוצחים, תעשו טובה ותשמרו את השיחות הכל-כך-דחופות שלכם לסוף הנסיעה, או לפחות לפקקים. עד לפני עשר שנים לאף אחד לא היה טלפון נייד, ובכל זאת הצלחנו לחיות. הקרינה היא בעיה שלכם, אבל הנהיגה העלובה הזאת מסכנת גם אותי.

ואם כבר בענייני תעבורה עסקנן, אני עוד מחפש עונש חמור מספיק וגידופים קשים מספיק בשביל הדביל בנתיבי איילון שהחליט לשלב את התנועה הנכנסת/יוצאת ל/מחולון מהמסלול השמאלי דווקא. איזה בלגן זה עושה בכביש, כשכל המשאיות/זקנים/נהגות חדשות/סתם זחלנים צריכים לחתוך מהמסלול השמאלי (באיילון צפון) או אליו (באיילון דרום). אני משתדל להימנע מקללות בדרך כלל, אבל הלוואי שרפה-השכל הזה יעבור איזושהי תאונה משונה (בנתיבי איילון?) שתמנע ממנו לתכנן אפילו אבן-שפה בעתיד.