שאהידים של בית רבן
ובעודי מזקק בעדינות פוסט של התבוננות פנימית שקטה, המציאות החיצונית שועטת לשיאים חדשים של בוטות גסה, מופרכת. לא "על גבול הפרודיה", אלא מציאות שצועדת בנאמנות בעקבות הפרודיה והסאטירה. כי הנה, "ארץ נהדרת" הופכת מתוכנית סאטירה לתוכנית נבואית. או אולי תוכנית חומש? צפו בעצמכם:
השוו את ההנחתה החדשה של גדעון ופלוגות הסער שלו, המופקדים על חינוך ילדינו…
משרד החינוך: ילדי גנים יפתחו את השבוע בשירת ההמנון
הנחיות חדשות של משרד החינוך קובעות כי החל משנת הלימודים הבאה על כל הגננות בחינוך הקדם-יסודי במגזר היהודי לפתוח את השבוע בהנפת דגל המדינה ובשירת ההמנון. בנוסף על כך, הגננות יידרשו ללמד את הילדים את סמלי המדינה פעם אחת בשבוע. ההנחיות גם קובעות כי עד יום העצמאות "כל הילדים יכירו את המילים של המנון המדינה".
…למערכון הזה מהעונה האחרונה של הקיציסיה:
This is your Brain on Wash. any questions?
You Must Be Joking
הידיעה ההזויה הזאת לחצה לי על כל כך הרבה כפתורים בבת אחת…1 והרי גם ככה, לפני המתיחה ההנחתה הטרייה הזאת של משרד החינוך, זכיתי לא מזמן לנהל שיחה מופלאה, מצחיקה ומעציבה עם זוזו – בוגרת גן-חובה טרייה – שהתחילה בשאלתה התמימה והקלאסית "למה אנחנו לא יכולים לנסוע באוטו להולנד?" והמשיכה בקווים קלאסיים לא פחות:
"אה, כי הערבים רוצים לקחת לנו את הארץ," היא אמרה כשהתחלתי להסביר שאנחנו במצב מלחמה עם לבנון וסוריה, שניצבות בדרכנו להולנד.
"אני לא בטוח שהם כולם רוצים לקחת לנו את הארץ," סייגתי בסמולנות מנומסת. "אולי… יכול להיות שהם מפחדים מאיתנו?"
"כן," אורו פניה, "כי הם יודעים שהישראלים חכמים, אז אולי הם רוצים מאיתנו…"
"מה?"
"משהו…"
"רגע," תהיתי. "מי אמר לך שהישראלים יותר חכמים?"
"הגננת סיפרה לנו, ביום השואה, כשלמדנו על אנטיוכוס…"
נשבע לכם בספר החוק של קראולי ובקבר של אחי שזה מה שהיא אמרה, מילה במילה.
ניסיתי לכבוש את הצחוק שגאה בי, בהצלחה מסוימת.
המשך השיחה היה ניסיון שלי להתיר את הפלונטר, ולהטות מעט את הנראטיב לכיוון פחות אתנוצנטרי ורדוף. סיפרתי לה בראשי פרקים קלילים על אנטיוכוס והחשמונאים, על האימפריה היוונית ששלטה פה ("הם היו ערבים?" שאלה. כשחושבים על זה, הסאלוקים דווקא היו…) ועל המרד הדתי בשם השם. אחרי זה סיפרתי לה על היטלר. זה היה קל יחסית. הוא לא רצה להשמיד רק את היהודים הרי. הוא חשב שרק הגרמנים שווים משהו, ושכל האחרים לא שווים כלום: יהודים, צוענים, רוסים…2
"גם הרוסים?" התפלאה. "הם לא ערבים?"
וכך זה נמשך, בעוד זוזו ממהרת לבחון את הזיקה הערבית של כל שם וכל עם שהוזכר. כי מסתבר שהערבים הערמומיים האלה התגנבו אל העולם הנפשי של הילדה שלי מאחורי גבי, דרך הגננת3 והחבר'ה וה"תקשורת" והאוויר.
שלא תבינו אותי לא נכון, אין פה קינה על אובדן התמימות. הילדה שלי כבר מזמן לא לגמרי תמימה, וטוב שכך. רק שבעודי מטיף לעולם (או שמא למקהלה) בטוויטר ובפייסבוק, וגם פה בבלוג, הנראטיב הציוני פלש היישר אל עורף האויב האוטו-אנטישמי – אל לבה ונפשה ועולם המושגים של ילדתי.
אבל רמת האינדוקטרינציה הנוכחית לא מספיקה להם, כמסתבר. הם רוצים עוד, לעבות ולהטליא את האיפור המתפורר ונושר, בהדרגה ובהתמדה,4 מעל פני הבהמה. ובשילוב פסיכי במופרכותו של ההיסטריה הציוניסטית המשתוללת עם אתוס ההצטיינות וההישגיות הפדגוגי, ישבו פלוגות הסער של גדעון ושקדו על תוכנית! לימודית!! עם שלבים מדידים לביצוע!!!
הנה סינופסיס אפשרי:
אין, אין מילים לתיאור האיוולת והקלקול המוסרי. זה כל כך מצחיק שבא לי לבכות, או ההפך. נותר רק לתהות אילו סנקציות יוטלו על הגננות, הילדים וההורים שלא יעמדו בדרישות התוכנית.
"תשיר!" מסננת הגננת הלחוצה, רוכנת מאחורי הילד המבולבל שעומד בין חבריו על במת הטקס הממלכתי של יום העצמאות, המום ושותק כמו האומה . הוא על סף בכי. גם היא. "נו תשיר כבר! כו-אול עוד בלבב.. אידיוט, בגללך ישלחו אותי בחופש הגדול להשתלמות העשרה בקציעות!"
שנאמר: עכשיו זה אישי…
אז (גם) הפוסט הזה התחיל כאיזושהי דאחקה טוויטרית (והנה עוד התייחסות, פחות משועשעת, לחוק החדש של הקומיסער גדעון). הוא גם היה יכול להיגמר בזה, אלא שבמהלך הכתיבה – כלומר ניסוח של סיפור ולא רק של כותרת – התבהר לי עוד ממד שלו, שממחיש שוב את הקשר השריר והקיים בין הפוליטי והאישי. כי לא הייתי יכול לכתוב את כל האמור לעיל בנימה קלילה ומבודחת (יחסית) שכזאת, אלמלא יכולתי להכריז בלב שלם:
…כי בשבועות האחרונים, כשאבא חזר סופסוף הביתה מערבות הלינקים האינסופיים, היו מחשבות והתקבלו החלטות וננקטו צעדים; אולי לא צעדים שנחשבים דרסטיים במעגלים מסוימים,5 אך בהחלט סטייה חדה מהקונצנזוס – וההגמוניה – המקומיים. אני מעדיף לא להרחיב ולפרש כרגע, כי לעת עתה אנחנו מעדיפים לשחרר את הפרטים on a need to know basis.6 לעת עתה אומר רק ש…
לא נשלח את ילדינו כצאן לשל"ח.7
לא כהצהרת מחאה, אלא כתיאור של מציאות אופרטיבית. "רק מעטים מבינים כמה כוח פוליטי יש לבנאדם אחד, כשהוא מעוניין בו."
אה, רגע.8
ואם הייתי צריך חיזוק נוסף להחלטה הזאת – שהתקבלה אחרי לבטים והתחבטויות רבות, וכרוכה במחירים רבים ושונים – הרי שקיבלתי היום מגדעון סער וחבר יג"עיו תזכורת מהדהדת9 על מה שמצפה לילדיי בזרועות ובמלתעות הבהמה: התעסקות אובססיבית בטוטמים לאומניים שמייצגים אתוס מתבדל ולוחמני, השואף כמדומה להגשים ברמה המעשית ביותר את הפסוק "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב." (והנה מה שהעליתי בגוגלי כשחיפשתי את ההקשר המדויק של הפסוק הזה: קריאה נעימה, יהודים.)
בזמן האחרון, כמו שאולי אפשר היה לשים לב, אני קצת פחות חיה פוליטית שמזדהה עם מיעוטים. בלוד לא ביקרתי מזמן,10 וגם לא היה לי מה לכתוב על חוק החרם, כמו על טריליוני דברים אחרים. (היו הרבה אחרים שכתבו חזק ולעניין, ואת הנבחרים ליקטתי בפיד הרסס המשותף שלי, שמופיע גם בחלונית הירוקה11 שבסרגל הימני. עוד לא עשיתם מנוי? הצטרפו לעשרים שכבר זכו!)
בסך הכל, מעמדת ההתבוננות הנוכחית שסיגלתי לי,12 כל החוקים והאיסורים והתכתיבים (המחרידים) האלה הם סימפטומים די צפויים של דינמיקה די ברורה. זה לא אומר שסופה צפוי מראש, כי בכל זאת במערכת כאוטית עסקנן, ולכן אומר רק שההסתברות לסופרנובה די גבוהה.13 אנו עדים, בכל אופן, לחרחורי הגסיסה של הקונספציה הנרקיסיסטית של הציונות, צווחת הברבור שלה, אם תרצו.
ומסתבר שבסופו של דבר, מה שמוציא אותי מבועת השאנטי, ושולח אותי להצטרף למלחמת הבוץ בארגז החול הפוליטי, הוא מה שנוגע – ופוגע – ישירות בי, ועל אחת כמה וכמה בילדיי. כאחרון הבורגנים, whatever. החלוקה למחנות מעייפת אותי. לפחות אני עוד נלחם על משהו.14
אבל בדיעבד אני מבין שלא הייתי יכול לפרסם את החלק הראשון של הפוסט הזה, עם הצחוק והקריצה והבכי והנהי, אלמלא ידעתי שעשיתי כל שביכולתי כדי לאפשר לילדיי עתיד אחר, חינוך שירחיב את אופקיהם במקום להצר אותם. הבכי חסר האונים עשה אותי חולה.15 קודם
כי ככל שאני מתבונן יותר, בולם ובוחן ומשהה ומשעה את הדחף האינסטינקטיבי הנואש והחרדתי לתקן עכשיו – שהיה שולח אותי "לרוץ על הגבעות ולהישכב על הגדרות" כהגדרתה (המחמיאה מאוד)16 של אביבה – כך אני אוזר יותר כוח וריכוז וקשב לבצע תיקונים עדינים ומדויקים יותר, שהם באמת אדוות רוגעות ולא גלי סערה. והמשפט האחרון היה ספוילר פראי לפוסט שיעסוק בדיוק בעניין הזה, לעומק ולרוחב.17 ובמסגרת הנטייה הנוכחית שלי לשנות הרגלים, את ההבטחה הזאת גם אקיים ואת הפוסט עוד אכתוב, ברגע שאתפנה מהעשייה לביתי.
בינתיים, שאו אדווה. ותשמרו על עצמכם, במלוא מובן הביטוי.
בחוץ משוטטים כלבים משוגעים.
פוסט-סקריפטום בנימה דתית
ירח מלאנגלהבאמצע כלההמולה.תזכורת אילמת ליציבות שלטונושל השינוי,הריתמוס המחזורי -התמלאות והתרוקנותצמיחה וקמילהלידה ומוות חורבן ובנייה -
שמושל בעולם ובאדם.
'Cause none of them-a can-a stop-a da time
- עד שכמו כל נגמל במצוקה נפלתי חזרה לסם, ורצתי לצייץ עליה בטוויטר. לא, זה לא אומר שאני חוזר. לא, זה לא. טוב, אולי קצת [↩]
- דיוק היסטורי תחפשו אצל צבי צמרת, לי יש ילדה לחנך. [↩]
- שהג'יפ שלה נשא פעם סטיקר "ישראלי אמיתי לא משתמט" [↩]
- לאט לאט ואז בבת אחת? [↩]
- מי אמר "הבועה התל אביבית" ולא קיבל? אני כנראה. [↩]
- קרובים ומקורבים: פנו בערוצים המקובלים. [↩]
- ר"ת: שדה, לאום, חברה; איפה גודווין כשצריך אותו [↩]
- בידידות, כן? וכבוד על היציאה לכיכר; המשפט הזה פשוט שלח אותי לאסוציאציות שאין להן דבר וחצי דבר עם "מחאה" במובנה המקובל. [↩]
- על קצה המזלג; לפרטים והרחבה על הנפשות הפועלות והדינמיקות המתנהלות, קבלו שוב את הלינק לפוסט החשוב של שלום שלונקק גם לעיל. [↩]
- מעבר לסידורים השוטפים – כל צירי התנועה, אגב, חפורים בימים אלה בשיפוצי תשתית מקיפים; משאיר לכם את הפרשנות [↩]
- אל העולם החיצון [↩]
- ועליה בפעם אחרת, בעיתות רגיעה #אלב [↩]
- אחח, היה שווה לתרגם את הוקינג. [↩]
- "שמעת [מהורים אחרים] דברים רעים על הממלכתי המקומי?" שאלה מישהי את המרמיטה. "לא שמעתי שום דבר טוב," אמרה הלביאה שלצדי בכנות. יש כמה הורים שמנסים להילחם ולשנות מבפנים, ראוי לציין; להערכתי, לצערי, הם מנצחים פה ושם בקרב, ומפסידים במערכה. והרי רעבע ל' כהן כבר סיפר לנו מה עונשו של מי שמנסה לשנות את המערכת מבפנים [↩]
- #אבלבאמת [↩]
- במעש, אבל בעצם קולעת למקום שבו התרוצצה הנפש שלי [↩]
- שני כיווני תנועה שנוטים ללכת יחד, כפי שמסתבר לי בהתמדה [↩]
אין לך מושג כמה זה אירוני שאתה מלנקק אליי באותו פוסט בדיוק שבו אתה מדבר על הליכה כצאן לשל"ח. לפחות בשתי רמות שונות, ורק אחת מהן היא זו שאני כפי שאני בין השאר בזכות שיעורי השל"ח והדרכות השל"ח שהעברתי (ואף העזתי לזכות עליהן בפרס מידי נשיא המדינה דאז). עד היום, עקרונות היסוד של התכנית – ידיעת הארץ, הבנת הלאום, חיים בחברה – הם עקרונות היסוד שלי. ידיעת הארץ – כי ידיעה היא ההיפך מבורות, כי מי שבאמת לומד יודע לא רק איפה זה שכם אלא גם איפה זה דיר יאסין, ומי שאמור להצביע גם בענייני חלוקה גיאוגרפית צריך לדעת מה זה הקו הירוק ואיפה הוא עובר ואיפה באמת נגמרת ירושלים. הבנת הלאום – כי מי שרוצה לחיות כאן חיים חופשיים חייב להכיר את התפישה של היהדות כלאום ולאמצה על לבבו. חיים בחברה – כי סוציאל-דמוקרט לא מנסה להעמיד פנים שאין עוד מלבדו.
וזו רק רמת האירוניה הראשונה. אם תרצה, בפורום פרטי יותר, אספר לך על השניה.
הערה במקומה, נמרוד. ואשמח לשמוע גם את השנייה, פה או במייל כרצונך.
אני מסכים לגבי ידיעת הארץ, סומך את שתי ידי על חברה, רק מתקשה עם עניין הלאום שהושחל שם באמצע.
אפרופו לאום, ואפרופו של"ח, אנקדוטה קטנה מלימודי השל"ח *שלי* שאולי תבהיר את האסוציאציה השלילית:
בכיתה י"ב לימד אותנו המורה לשל"ח, שהיה מעין התגלמות נטולת אירוניה של יאצק הצעיר, על עליית הנאציזם והשואה.
שים לב: לא למדנו על זה בהיסטוריה, אפילו לא בלימודי עם ישראל, אלא בשל"ח.
באחד השיעורים פירט המורה על הלוח את עקרונות הנאציזם. אחד מהם היה "גרמניה הנאצית היא מדינת לאום".
המורה הסביר מה שהסביר על מהי מדינת לאום, ואז אני זרקתי (מהשולחן האחורי; אני לא קיבלתי פרסים, רק הגמשתי בלי משים את חוקי ההשעיה מבי"ס) "כמו ישראל."
זה נגמר בסילוק מיידי מהכיתה, וכמדומני גם במכתב או הודעה להורים.
אז כן, גם אצלי של"ח הוא חלק ממה שאני היום: אזרח ישראלי שלא "מאמץ אל לבבו" את "התפישה של היהדות כלאום." מבחינתי זאת קהילה דתית שמשחקת בקהילות מדומיינות. אז מה, אני לא יכול לחיות כאן חיים חופשיים?
אוקיי, במחשבה נוספת אני יכול לראות את האירוניה של הביטוי "צאן לשל"ח" גם בהקשר של הסיפור שלי, כי הרי החוויה ההיא בשל"ח אכן היתה לי סוג של הארה.
יראו כולם מה קורה כשמעדיפים את החרוז והמשקל על פני המשמעות: מקבלים תגובה מנמרודא.
אני צריך לעשות את זה יותר
נמרוד, אני חושב שאתה יוצא דופן. חווית השל"ח שלי דומה לחוויה הכללית ממערכת החינוך. מורה משועמם ודהוי מדקלם מערכי שיעור חסרי חשיבות. זה לא היה פאשיסטי כמו אצל מרמיט (אצלנו הפאשיזם התרכז אצל מנהל בית הספר). בעיקר מקומט וריקני.
(אגב, לאומי לא באמת חייב להיות לאומני, אבל אני לא סומך על פלוגות סער שידע את זה).
האירוניה השניה היא שאני מי שאני בזכות החינוך שקיבלתי בבית. ותחום של"ח כולו – על מערכי השיעור "חסרי החשיבות" שלו, ועל הקימוט הריקני שלו – נהגה, נכתב ויושם בידי אבא שלי. לפני כן, היו שיעורי גדנ"ע בשיתוף עם צה"ל (בעיניי, לפחות, מדובר בשיפור משמעותי כבר מנקודה זו).
מדריכי של"ח, כמו מורים, יש מכל הצבעים. עליי צרח מורה להיסטוריה, בהכנה למסע לפולין, שאני מתיוון. יש מורים לשל"ח שהם אנשי ימין חובשי כיפות ויש בהם גם פוסט ציונים או "כנעניים" בתפישתם. ואפילו אני הייתי מדריך של"ח צעיר, והייתי מספיק טוב בזה כדי להכשיר עוד שני דורות כאלה. כמו שאני. לא בדיוק מתנחל. וסביר להניח – ניסיוני המוגבל בחידוני ידיעת הארץ בצבא הוכיח זאת – שאני מכיר את הארץ טוב יותר מרבים מהמתנחלים, ונקודה זו עומדת לזכותי כאשר אני דן בחלוקתה.
כשאמרתי שמי שרוצה לחיות כאן חיים חופשיים צריך לאמץ את התפישה של היהדות כלאום התכוונתי שהאלטרנטיבה שלה היא להותיר את היהדות כדת, וכל עוד המדינה מוגדרת כיהודית, אני מעדיף את ההגדרה הלאומית.
אני לא חושב שהמורה שלך שגה כשלימד על הנאציזם והשואה – יש הרבה לקחים שניתן להפיק בתחום הערכי מהנושא הזה, והם מחוץ לתחום לימודי ההיסטוריה שאיננו מתמקד בחינוך לערכים.
אכן, גרמניה הנאצית הייתה מדינת לאום. מנגד, גם דנמרק של המאה העשרים ואחת היא מדינת לאום. העיסוק שלי הוא באיך לעשות את ישראל יותר כמו האחרונה ופחות כמו הראשונה. העיסוק הזה לא יכול לבוא בלי הל' של השל"ח.
ולנקודה השלישית: היכולת שלך לחיות כאן חיים חופשיים בלי שום קשר לאמונותיך ודעותיך (אפרופו חקיקה וכו') קשורה הדוקות בתפישה שלנו את החברה. אז כן, אני עומד מאחורי הדברים: שדה, לאום, חברה.
(אותו אבא שלי מנהל היום מרכז חינוכי העוסק, בין היתר, בחינוך לדמוקרטיה לפי דו"ח קרמניצר. כשאנשים מדברים על הערכים הקלוקלים שמערכת החינוך תנחיל לילדיהם, אני קצת מתכווץ – בכל זאת, גדלתי עם אחד הבודדים שעשו במלאכה של חינוך לערכים).
בוקר טוב, איש יקר ומעורב עד צווארו.
אצלנו שיעורי של"ח הועברו בידי שתי ג'דות חמודות כאלה, בנעלי פלדיום ושיער קצוץ. אחת מהן היתה חובשת בעבר, ולכן הדבר היחידי שאני זוכרת הוא שבעת אסון המוני, יש לגשת קודם אל הפצועים השקטים ולא אל אלה שזועקים בקול, כי בד"כ השקטים פצועים קשה יותר. אז מקום נורמלי זה לא.
אגב, אני התחנכתי בבי"ס ברוח ערכי תנועת העבודה (כצנלסון חולון). וכל בוקר היתה תרועת חצוצרה (לא המנון) והנפת דגל ישראל. אף שרוב הזמן לא הבנו מה רוצים מאתנו, התחברנו מאוד ללהט ולמחויבות של המורים (שהיו דמויות מרשימות), ולנאומים המרהיבים של המנהל המיתולוגי על שואה וקוממיות. היתה שם גם מעורבות תלמידים מאוד גבוהה, רוח התנדבות והכל. אני מסתכלת על זה עכשיו בנימה נוסטלגית, לא יודעת מה היתה דעתי לו הייתי נתקלת בבי"ס כזה היום. אבל ברור שזה היה מאוד שונה מהאופן שבו גננת לחוצה צריכה להעביר מכסה של תכנים דידקטיים עד תאריך מסוים.
בוקר טוב גם לך. ושלוש ארבע, ולעבודה
בפרפרזה על דברי המרוקני מהבדיחה: אני לא מעורב, מערבים אותי!
אני רואה שהליצנציה פואטיקה שלי עשתה לי מחטף, עם חרוז השל"ח המאולץ הזה… הנוסח המקורי, אגב, היה "לא נשלח את ילדינו כצאן ללצון", אבל כנראה שעכשיו כבר מאוחר מדי להתבדח.
ובתי הספר של ילדותנו… על הקיר תמונה, והאיכר חורש בה את האדמה… גם אני ינקתי את הנראטיב הציוני משדי מורותיי (ע"ע יום הזיכרון הסלקטיבי), עם הטיוחים ועיגולי הפינות המתחייבים, אבל למיטב זכרוני הוא לא היה כ"כ היסטרי ורדוף, ודת השואה לא היתה כ"כ פנאטית.
אבל זה לא היה רק הזמן, אלא כנראה גם המקום (טבעון). לא מקום מושלם, ועם הנקודות העיוורות שלו, אבל כן מקום שניסה לקיים איזושהי גרסה נאורה (מדומיינת? ניתן להם ליהנות מהספק) של הציונות, כולל "דו-קיום". (הערבים השכנים היו מאוד נוכחים; לשמחתי, בזמנו לא העליתי בכלל על דעתי שיכול להיות בזה משהו יוצא דופן. אני עוד זוכר את ההלם בפעולה בתנועה, בגיל 14, כשנשאלנו את השאלה הקלאסית "למי אתה מרגיש יותר קשור/דומה, חרדי מברוקלין או ערבי מכפר בגליל?" והייתי היחיד שבחר בשכן.)
(האפיזודה שתיארתי בשיעור של"ח כבר היתה בתיכון, בסמ"ת בחיפה, שהיה הרבה יותר מיינסטרים.)
סליחה שאני נדחפת, אבל אני לא חושבת שהייתי רוצה שישראל תתנהג כמו דנמרק – מדינה שכרגע מתמודדת עם השאלה האם המדיניות הליברלית שנקטו כלפי איחוד משפחות וסתם מוסלמים הייתה במקום ומנסה למצוא דרכים להתמודד עם קהילה מוסלמית גדולה יותר ממה שנוח להם, שחוקרים בכירים בתחום ההגירה מתעקשים ששמירה על שפת המוצא בבית מעידה על חוסר השתלבות (בניגוד למחקרים שהוכיחו שילדים דו לשוניים מצליחים יותר בכל מקום, ושהעובדה שיש לך שורשים דווקא מקנה לך ביטחון רב יותר בבואך להשתלב בחברה חדשה) ושאזרח (לבן, כמובן שלבן) שלה שהתאהב באישה אפריקאית, נשא אותה ורצה להביא אותה הביתה נאלץ לעזוב את מדינתו (המתקדמת שאליה אתה שואף, נמרוד) ולגור ליד הגבול, בשבדיה, מפני שסירבו לאפשר להם לחיות בדנמרק הגזענית.
אה, בעצם, ישראל כבר מתנהגת כך. נו, אז הצלחת.
מרמיט, אני איתך במאבק ב-"ל".
תן רק רמז, משהו. homeschooling? אני מדחיק את העובדה שהבכור ייכנס לגן "הממלכתי" בשנה הקרובה. הקטע עם הדגל עושה לי לא טוב בקרקעית הבטן.
מעשית אפשר יהיה אולי לתזמן שעות מערכת ולערום שעות פרלינס בערב. אולי.
אני חושש שכבר בגיל 4.5, הוא ירגיש בודד ומוזר מדי, יוצא דופן, אם לא יילך לגן "כמו כולם". שונא לחשוב על כל זה.
היי אורי
טוב, די למשחק הניחושים המיותר: כולה בי"ס אנתרופוסופי. הצלחנו לרשום אותה בשבוע האחרון של שנת הלימודים. הבנתי שבת"א יש מאבק נואש על כל מקום פנוי. ברוכים הבאים למדבר של הממשי.
אין לי מה לספר לך על הילד שלך, אז אספר על שלי:
הקטע עם הדגל הזכיר לי שכשזוזו הגיעה לגיל שנתיים וחיפשנו לה "מסגרת", הלכתי לבדוק את מעון ברירת-המחדל המקומי. הגננת הסבירה לי כדלקמן, כולה התלהבות דידקטית:
וזה עוד הרבה לפני שצבי צמרת הגה מדמיונו הקודח את התוכנית האחרונה. העובדה שהצלחתי לכבוש את צווחת הבעתה שעלתה בי נחשבה בעיניי בזמנו להישג.
בסופו של דבר רשמנו את זוזו לשנה של חסד בגן אנתרופוסופי שאחריה, בעיקר בגלל המחיר ההסעתי והכלכלי והחברתי, החזרנו אותה לגן טרום-טרום-חובה המקומי.
את החוויה ההיא תיעדתי בזמן אמיתי.
לשמחתנו הגננת המיושנת והרועשת פרשה לגמלאות בסוף אותה שנה (כי מעבר לכל שיטה, יש חשיבות עצומה לאישיות הגננת), ואחריה היה לנו רצף של שנתיים טובות יחסית עם גננות סבבה (פרט לעניין הפעוט ההוא עם הערבים).
ועכשיו הגיע הזמן לעלות לכיתה א'. כבר קיבלנו בהסכמה את ההליכה עם
העדרהכלל, אבל אז הגעתי לאסיפת הורים ראשונה בבי"ס ופגשתי את המפלצת פנים-אל-פנים.זה, ומערכת השעות הבלתי-אנושית (משמונה עד שתיים וחצי כמעט כל יום? לילדים בכיתה א'? עם "זמן חופשי" בכמות שאסירים היו קובלים עליה?).
אז הלכנו עם הלב והבטן שלנו, למען עולם הדימיון והרגש של הילדה, למען החיבור שלה לאדמה ושמחת החיים והסקרנות הטבעית.
כך שאולי מה שיש לי בכל זאת להגיד לך, שוב בלי להכיר את הקורבן הספציפי, שבעיניי נזקי הגן פחות קריטיים (אחרי גיל 3 המכונן, בכל אופן, ובכפוף לגננת כאמור) ממה שבית הספר עלול לעולל – ליכולת החשיבה . רק להיות עם היד על הדופק, לעשות בהתמדה עבודה מתקנת והכי חשוב – להשתדל להקשיב לילד, כדי לדעת אם ואיפה צריך תיקון.
איחלתי לאבי החייל בהצלחה
יו, החסר משוגעים אנוכי שגם את זאת הבאתם להשתגע עליי? נכון, כל מדינות הלאום הן גזעניות בהגדרה. בגלל זה בעיות המיעוטים הגדולות ביותר ומהומות המיעוטים האלימות ביותר קורות במדינה האירופית היחידה שמזהה לאום עם אזרחות.
כולה בית ספר אנטרופוסופי?
ריגשת אותי עד דמעות…
מעבר לזה שהילדות שלנו יהיו ביחד (וגם הילדים כשאני חושב על זה…) ,אני באמת מאמין שזו שיטת החינוך הטובה ביותר שקיימת כיום.
וככל שאני מגלה יותר ויותר את העומקים שלה,גם הרוחניים,אני בהודיה על שקיימת דרך כזו,ושאני יכול לאפשר אותה לילדים שלי.
כל הכבוד לכם…
Would you be interested in advertising that costs less than $40 monthly and sends hundreds of people who are ready to buy directly to your website? Check out: http://www.moreleadsandsales.xyz
"YOGI ON THE GREEN", A #1 INTERNATIONAL BEST-SELLING BOOK IN THREE CATEGORIES.
Yogi on the Green was written to help golfers of all abilities, to hopefully improve on their physical and mental games. It has been proven in many Medical Journals, that when one improves on their physical being they also improve on their mental awareness, "Yogi On The Green" is a guide to improving Golfers physical and mental abilities, both on the Golf Course and perhaps even their daily lives. http://bit.ly/yogionthegreen
Looking to shed pounds quick and without any major diet or exercising? Take a look at this: http://bit.ly/fixbellyfateasy
Quit paying tons of cash for overpriced Facebook ads! I have a system that costs only a small payment and provides an almost indefinite amount of visitors to your website
Check out our site now: https://bit.ly/adpostingfast
Would you like to see how you can start your own online business without needing to have anything to sell? Check out: https://bit.ly/earn-cash-with-affiliate-marketing
Have you heard that notes like these that come through your website's contact page are in effect a great way to get more visitors and sales for your online or offline business? How exactly is this done? Simple, we put together an ad text like this one for your business and we mass post it to millions contact pages on sites in whatever niche or country you want to target. Does this method of advertising work? You're living proof that they do since you're reading this message right now What's more, this won't cost you much more than $3 a day! Want more info? send an email to: [email protected]
Promote your website, e-commerce site, local business, or blog for totally free. This post will show you 5 cool ways to get lots of high exposure ads for free for your business: https://bit.ly/5waystoadvertisefree