נזכרתי באיחור בעוד לינק שרציתי לשבץ בפוסט הזה. מורה הטאי-צ'י דוד כפרי כתב, באותו נושא:

לפני כחמישה חודשים נולדה בתי, ואני נשבע כל פעם מחדש שאלמד אותה לבעוט בביצים בלי בושה ובלי אשמה בכל מקרה שזה יידרש, אבל אני גם יודע שהחיים – סליחה, החברה – תלמד אותה את ההיפך. החברה שלנו – הרחוב, הטלויזיה, הפרסומות, האינטרנט, הסרטים, הכיתה, המסורת… החברה שלנו לא אוהבת נשים חזקות.
מי ינצח? החינוך שלי או החברה?

אני כמובן תומך ומסכים עם כל מילה, ורוצה רק להדגיש שהחינוך הזה לא מסתכם בידע ובאומץ לבעוט בביצים כשצריך, אלא צריך לכלול גם את הנחלת המודעות לזכות של הילדה (והילד, כמובן) על גופה, ולכך שלאף אחד אין לגיטימציה לכפות עליו את רצונה.

והאף-אחד הזה כולל גם את ההורים. ותחסכו ממני את הדוגמאות המובנות מאליהן של מקרי-קצה שנובעים מפיקוח-נפש.

.

[8 תגובות נפלו בדרך; לקריאת הדיון המלא בישראבלוג]