בפעם השנייה שהוא קרא לי שמאלני, ועוד הציע למכולתניק לגבות ממני 20 שקל יותר בגלל זה, החלטתי לא להבליג יותר.

.

לא שהייתי מעלה על דעתי להיכנס לדין ודברים במכולת עם הארכיטיפ הקלאסי של מצביע ש"ס, בטח לא לפני ארוחת צהריים כשבבית אין כלום והבטן שלי מקרקרת. אבל המכולתניק צירף אותי לשיחה ברגע שהופעתי בדלת, אולי בניסיון לזכות בהפוגה מהניג'וסים של האורח. הסתבר שהאיש מסתובב דרך קבע עם שיניים כואבות במקום ללכת לטפל בהן, כי בניגוד ל"עשירים כמוכם" אין לו כסף לטפל בהן. "אתה אוהב לסבול, אה?" שאלתי אותו בחיוך. הוא מיהר להודות שכן. אמרתי "שיהיה לך לבריאות" והמשכתי פנימה. הוא קרא אחריי שההנאה מהסבל היא ההנאה הכי גדולה. "אולי זה על גבול המזוכיזם…" פתח.

.

"מאיזה צד של הגבול?" שאלתי. כנראה שהמילה גבול עוררה בו אסוציאציות פוליטיות, וזאת היתה הפעם הראשונה שהוא קרא לי "שמאלני" וביקש מהמכולתניק שייתן לי "להישאר רעב." בשלב הזה עטיתי חיוך אטום והתמקדתי בפירות האביב. בחצי אוזן שמעתי אותו ממשיך להטיף למכולתניק. הביטוי "אהבת חינם" נקלט באוזניי.

.

כשהגעתי לקופה סיפר האורח למכולתניק על הבאבא-סאלי שידע להקים מתים ועל רבי מאיר בעל הנס (?) שכשהיה לומד קבלה, ציפור שהיתה עוברת מעליו היתה נשרפת. כשהוא ראה את החיוך המשועשע שלי הוא אמר "אפשר להגיד שזה סיפורי עמים, אפשר להגיד שזה מעשיות, אבל זה היה באמת." והמשכיל בעת ההיא יידום.

.

אבל אז הוא קרא לי שמאלני פעם שנייה, בליווי צ'פחה דביקה ומתחסדת על השכם. ועכשיו ידעתי מה להשיב. בקול מדוד ומשועשע הזכרתי לו שהוא דיבר קודם על אהבת חינם, וציטטתי מהמקורות את "הפוסל במומו פוסל" היעיל-תמיד. אמרתי לו שמה שיפה אצלו זה שחצי מהפה שלו מדבר על "אחדות ישראל" ו"אהבת העם", בעוד החצי השני מסתובב ומדביק לאנשים תוויות – שמאלנים וימנים, מזרחיים ואשכנזים, עניים ועשירים.

.

הוא מיהר להבטיח שהוא אוהב את העם. לא לא, זאת היתה רק בדיחה, חזר ואמר. "אתה כנראה לא מכיר את ההומור הזה". עניתי שבכל בדיחה יש גרעין של אמת, "עצם זה שאתה משתמש במושגים כאלה מראה שאתה רואה בי שמאלני ולא בנאדם".

.

אלה פחות או יותר המילים, אבל גאוותי היתה על הטון. הו, אסרטיביות מכורתי. כמה נחמד לשם שינוי לכבוש את דפיקות הלב הגוברות ולהישאר ענייני, רהוט וחף מהתלהמות. איזה חידוש מרענן, לשמור על שלוות נפש ולהרגיש איך האחר מאבד את שלו.

.

"זאת רק בדיחה, נו זאת רק בדיחה, רד מזה."

"ירדתי," אמרתי וביקשתי סיגריות.

.

המכולתניק בישר לי בשמחה שזכיתי להיות הראשון שחונך את עיצוב החפיסה החדש. סתם כדי לסובב את הסכין ביקשתי גם ניירות גלגול. האורח הסב את ראשו, הבחורה חשופת הכתפיים שהצטרפה לתור הצניעה חיוך והמכולתניק נפרד ממני, דווקא בפעם הזו מכל הפעמים, בבקשה לארגן לו משהו.

.

בדרך חזרה, בעוד האדרנלין המתמוסס מעקצץ בנעימים בכל הגוף, אפפה אותי אווירת חג הולמת לימים נוראים אלה, ואז נזכרתי ששכחתי לשלם למכולתניק על אפריל.

.

תן לראש פה לדבר,

שהלשון תשחרר,

עם הפנים לאחר..

שלא ידעת.

הרכבת תשרוק,

זה הזמן לעלות,

על קרון הרוחות..

ששכחת.

אז אל תפחד ואל תביט מהצד,

לא,כי אתה לא לבד..

עם הפנים אל האחר..

גלה את עצמך.

עם הפנים לאחר.

המחסום ישבר,

המילה תגשר,

האוייב הוא חבר..

שזנחת.

(ברי סחרוף – האחר)

.

.