"שמעת משהו על זה שישראל הולכת להפציץ את איראן?" שאלה המרמיטה בארוחת צהריים. היא שמעה משהו בחטף בחדשות. "אם ישראל תפציץ את איראן, זה הסוף של ישראל," הוסיפה בדאגה.

.

אני ראיתי את זה בכותרת הראשית של YNET . לא נכנסתי לכתבה, אבל ראיתי את תצלום האילוסטרציה של F16 ציוני גאה מעל שטח מיושב (לא באיראן, מן הסתם). איפשהו ראיתי ברפרוף שמדברים על קווים אדומים כלשהם של יכולת גרעינית, שאיראן מתקרבת אליהם במידה מדאיגה. ועדיין, הדיבור הפרקטי על התקפה ישראלית באיראן כמשהו שעומד על סדר היום מחריד אותי. ומרוב שהוא מחריד אותי, כנראה שהדחקתי את המחשבה על העניין עד שהמרמיטה העירה אותי מחרגוני.

.

.

ישראל כבר הפציצה פעם כור גרעיני. זה היה ב81, ולמזלי הייתי צעיר מכדי לקבוע דעה על המהלך בזמן אמיתי. בדיעבד זה נראה לי מהלך מבריק של ממשלת בגין הראשונה, מבצע שקט ומזהיר שמנע אולי איום קשה (סדאם גרעיני, אללה איסתור) ותרם המון לכוח ההרתעה של ישראל (חבל שממשלת בגין הבאה הזדרזה לבזבז את ההישג הזה בבוץ הלבנוני).

.

בזמנו עשו קודם, אחר כך דיברו וגם זה בקושי. יש בזה הרבה היגיון מבצעי. היום ישראל הרשמית עושה בעיקר ספינים, מאיימת ומתגרה כמו בריון שכונתי – או ליתר דיוק: כמו החבר הכאפות של הבריון השכונתי.

.

.

כי כולם הרי יודעים מי הבריון הכי גדול בשכונה כרגע. זה שהבטיח לעשות סדר חדש בעיראק תוך שלושה חודשים ותקוע שם כבר חמש שנים, חוטף מכות רצח אבל לא מתקפל. הסוכריות שהבריון הזה אוהב לחטוף באות בצורת חביות, והיום הן שוות יותר ויותר.

.

לאיראן יש הרבה סוכריות כאלה. אבל הבריון הזה, נקרא לו סאמי (או ג'ורג'י), יודע שעכשיו ממש לא זמן מתאים בשבילו להזמין את מחמוד-אחמד, בריון לא קטן בפני עצמו, ל"מאכּוֹת" ראויות לשמן במגרש של בית-ספר. אז הוא מסנג'ר [לא, לא במסֶנג'ר, יא חנאג'ים] את שרוליק הטמבל, שהוא במילא שפוט שלו ולא היה מחזיק מעמד שנייה בשכונה הזאת בלי הגיבוי של סאמי-ג'ורג'י. "עזוב, בקטנה" סאמי אומר לשרוליק. "אל תיתן לו מכות ממש. בכל מקרה אני לא בטוח שאתה עוד זוכר איך עושים את זה כמו שצריך, יא קורי-עכביש שכמוך. רק תעלה לו את הסעיף קצת. הוא ערבי; הוא כבר יעשה איזו שטות ואז ניכנס בו."

.

שרוליק רוצה להגיד שפרסי זה לא בדיוק ערבי, אבל לא נעים לו מסאמי. הוא חייב לו הרבה. בתכל'ס, רק הגב שסאמי נותן מאפשר לו לעשות עוונטות בשכונה, לשחק אותה שריף ולעשות משחקי כוח עם כל השכנים. בקשה של סאמי היא בקשה ששרוליק לא יכול לסרב לה. אבל יותר מזה, הקטע הוא ששרוליק חושב שסאמי חבר שלו. הוא חושב שיש ביניהם חברות אמיתית, של גברים, עד המוות. הוא גם חולה על התחת שלו ומתלהב מכל דבר חדש שסאמי קונה (או מוכר).

.

.

אממה, האמת היא שסאמי-ג'ורג'י לא באמת מהשכונה. הוא גר בצד השני של העיר, בשכונה של העשירים, והוא יודע שאחמד-מחמוד לא יכול לעשות לו כלום, מקסימום איזה פריצה קטנה לבית או לחתוך ת'גלגלים של האוטו. לא משהו שהוא לא יכול לספוג. אבל שרוליק גר בשכונה, למרות שהוא מפנטז שלא, ועלול לחטוף חזק; מחמוד-אחמד והחבר'ה שלו מסוגלים להרוג את המשפחה שלו ולהרוס לו ת'בית. אולי סאמי יטפל בהם אחר כך (ואולי לא), אבל מה זה יעזור לשרוליק?

אבל מה אכפת לסאם-ג'ורג'י? למה מה הוא, פראייר? כל הזמן הוא מספק לשרוליק אקדחים, סמים, כל מיני שטויות לפנק את הביצ'ס שלו, שלא לדבר על ירוקים במזומן. שיזיז קצת את התחת שלו, הפרזיט הזה. למה מה נראה לו, שסאמי הגדול יחזיק אותו על חשבונו לנצח? ככה זה עם סנג'רים, הם expendable (באנגלית זה נשמע יותר סימפטי, וסאמי ערס באֶלֶגאנס).

.

* * *

.

כי כן, גבירותיי ורבותיי, יקיריי, גברים נשים וטף, פליטים לעתיד. עת פרעון הגיעה. אנו מגש הכסף שעליו קיבל סאמי את ליטרת הנפט שלו.

.

ואם אני אגיד אמרתי לכם, זה יחסן אותי מקרינה? זה יעזור לי למצוא מקלט מדיני לילדה שלי?

כוסאומו סאמי. ערס נשאר ערס, כמו שבית"ריסט נשאר בית"ריסט ולא משנה כמה אלגנט הוא שם עליו.

.

.

.

בעצם זה השיר שהתנגן לי בראש:

.

.

קליפ טרי טרי (ויפהפה!), ויש גם מילים

.

.

(וגם זה די קולע, אבל את זה כולם כבר מכירים)

.

[6 תגובות נפלו בדרך; לקריאת הדיון המלא בישראבלוג]

.

פוסטים קשורים, פחות או יותר:

  1. מי רוצה למות ולהמית בשירות ארצות הברית?