מאהל לוד עולה ליגה, ישר למשחק העונה

שישה ימים עברו מאז הפגנת הדיור הציבורי בלוד. שלושה ימים בלבד נשארו עד תום אישור השהייה של מאהל לוד. ורק עכשיו הצלחתי להתפנות לכתוב על זה משהו חפוז.

לשמחתי, הדי ההפגנה ושוועת משתתפיה כבר לא תלויים בי כדי להישמע: דיווחים על ההפגנה התפרסמו בינתיים באתר J14 (הנה הן באות, הפנתרות מלוד) ובעבודה שחורה (מחאת האוהלים, בלוד אין ברירה), והגיעו גם לוואלה! (משפחות יפלשו למעון בלוד) ולYNET (מזרנים, ופרחים לשוטרים: חסרי בית הפגינו בלוד). וסחתיין על הנימה האוהדת והמזדהה, והפרחים לצוות התקשורת הנמרץ של המאהל.

מבחינתי, היה מרשים ומרגש לראות את יושבי המאהל משמיעים סוף-סוף את קולם אחרי חודשיים של אלם מבעבע שכפו על עצמם – ועוד עושים את זה בצורה כל כך יפה, יצירתית, חיובית ולא-אלימה, למרות הזעם והמצוקה, והתסכול על הפלישה שסוכלה.

להמשך קריאה »

לוד: הפלישה שלא תהיה. בינתיים

הפוסט הזה לא היה אמור להיכתב עכשיו, חצי לפני חצות באמצע שבוע מהאינטנסיביים בחיי.

הוא לא היה אמור להיכתב עכשיו, כי השלב הפומבי, שלב האידיאולוגיה והרטוריקה, היה אמור להגיע רק בסוף השבוע, עד שהוקדם במפתיע.

עכשיו היה אמור להיות שלב השו-שו, שלב הדיבורים הפרטיים והמעשיים, שלב העשייה שלקראת.

שלב שהתחיל לפני שבוע, אל מול עיניי המשתאות, ונגמר בחטף אתמול כשאיזה טמבל חשף את כל הפרטים בקבוצת פייסבוק ציבורית. (השאלה אם עשה את זה מכוונת זדון או מטיפשות נשארת פתוחה בינתיים, כדרכן של שאלות כאלה.)

אז אתחיל הפעם מהסוף, מהחלק הכי חשוב: קריאה לפעולה. אחרי זה אקפוץ להתחלה, לקריאת רקע.

סוף סוף, לוד יוצאת לרחובות! בואו בהמוניכם.

מחר בשעה 18:30 יצאו משפחות מחוסרות דיור ממאהל לוד, ויבואו על ילדיהם ומיטלטליהם המעטים לבית דירות ציבורי במרכז העיר, שעומד ריק על 80 דירותיו זה ארבע שנים.

הדרישה שלהן פשוטה: קורת גג. הפיתרון נמצא בהישג יד, בבניין הזה ובאחרים שעומדים ריקים. אחרי חודשיים במאהל, נמאס ל14 המשפחות החיות בו לשבת בשקט, וההפגנה היא מחווה לא-אלימה שמטרתה להצביע על האבסורד המתמשך שבמצבן.

אם אתם יכולים, אם אתם גרים בסביבה, אם אתם עוברים באזור, אם בא לכם לקפוץ לפריפריה  המרכזית מכולן, ואחת המוחלשות ביותר, חמש דקות מבן-גוריון – בואו.

המאהל נמצא בשד' ירושלים פינת רח' ז'בוטינסקי בלוד. המבנה הריק נמצא ב"כיכר קומנדו" שברח' דוד המלך, במרכז (החדש) של העיר, לא יותר מקילומטר מהמאהל.
ולחדשות בהרחבה, או כמו שאומרים בדאב: ריוַוייייינד!

להמשך קריאה »

דו"ח מעצר

ביום רביעי אחר הצהריים התקיימה הפגנה ספונטנית מול בית עיריית תל אביב, במחאה על ניסיון של פקחי העירייה לפנות בכוח חלקים ממאהל רוטשילד. במהלך ההפגנה נקטה המשטרה אלימות בלתי מידתית, ועצרה בשרירותיות מעל 40 מפגינים. אני הייתי אחד מהעצורים האלה.

(אחרי שהגעתי להפגנה כמעט במקרה, בתום יום ההכשרה הראשון שלי בעבודה חדשה.)

לקראת ארבע בבוקר, בשובי הביתה אחרי ששוחררתי "בתנאים מגבילים", התיישבתי לפרוק בטוויטר כמה מילים על קורות אותו הלילה. ומאחר שלא נראה שיזדמן לי לכתוב על זה משהו מקיף יותר בזמן הקרוב, ולפני שהציוצים מאותו בוקר ייעלמו בתהום הנשייה של טוויטר, אני מעתיק אותם לפה בתוספת תיעוד מצולם ובתיבול קל של לינקים,. לקינוח: עוד כמה מחשבות והרחבות בדיעבד.

קרב בלימה על הישגי המחאה

אפשר לחשוב – ויש שטעו לחשוב – שזה נגמר: חגגנו מסיבת סיום, התקשורת של ההון והשלטון איבדה עניין, החופש הגדול נגמר, אוהלים עומדים ריקים, זמירות ציניות נשמעות מכל עבר…

או לפחות אפשר היה לחשוב ככה רגע אחרי העצרת הענקית והמבוזרת במוצ"ש, שהיתה ההפגנה הגדולה בהיסטוריה של כל אחת מהערים שבהן נערכה. השאלה שחזרה מפי כל (כל אלה שלא נסחפו באופוריה אל זרי הדפנה, לפחות) היתה: יופי, ועכשיו מה?

אלא שאז בא השלטון הישראלי, בסכלותו ובחוסר סבלנותו, ירה לעצמו שוב ברגל – ונתן לנו הזדמנות פז לדחוף את המאבק החברתי לפאזה חדשה, רדיקלית יותר. כי אחרי שהתעלמו מאיתנו (ע"ע חוק הוד"לים) וצחקו עלינו (ע"ע סושי ונרגילה וכו'), הטמבלים בחרו דווקא ברגע הזה כדי לעבור לשלב השלישי ולהילחם בנו. עוד מאמץ קטן, ונוכל להתחיל ולהריח את השלב הרביעי – זה שבו אנחנו מנצחים.

ולחדשות בהרחבה…

להמשך קריאה »

בינתיים בבקעת אונו, הסחים* עושים מהפכה

זו כנראה דרכו של עולם: בעוד הבועה המרכזית והתקשורתית מתחילה לאבד עניין בטרנד, להספיד אותו ולחזור אל חיק הציניות המוכרת והמנחמת, בשוליים ובפריפריה רק מתחילים להיכנס אליו ברצינות.

בזמן האחרון אני שומע יותר ויותר על מה שאין במאבק האוהלים, מה שחסר בו, מה שלקוי בו. בפוסט הקודם ניסיתי להציג את הבעייתיות שבגישה הצינית הזאת ברובד ה"רעיוני", ולהציע שביל ביניים של קבלת אי-המושלמות של המאבק בלי פסילה ושלילה גורפת שלו. בפוסט הזה ארד לקרקע המציאות ואנסה להדגים ולציין את מה שדווקא יש במאבק הזה, להצביע על תהליך מבורך שאני מזהה בשטח – ברמת הרחוב, הקהילה והפרט – תהליך שקצת נבלע אולי מתחת לכל הדיונים והוויכוחים על דרישות פרטניות מדי או עמומות מדי, או פשוט בגלל שבששת השבועות האחרונים התרגלנו למומנטום רועם, ולשיאים שנשברים מדי שבוע.

אז במוצאי שבת, כמובטח בפוסט הקודם, חזרתי להפגנה בבקעת אונו, להיראות וגם לראות מה השתנה – אם בכלל – בשבועיים מאז ביקורי הקודם.

להמשך קריאה »

חיים, משבת לשבת

בפוסט הקודם ניסיתי להאיר כמה מהסתירות והנקודות העיוורות של המאבק החברתי. יצא שהפוסט ההוא נכתב בדיוק במקביל לפיגוע המדמם באילת, והתפרסם ממש עם תחילת התגובה הישראלית הפבלובית כמעט – הפצצה על עזה, למרות שהראיות שקשרו את מבצעי הפיגוע לעזה היו קלושות במיטבן, והתערערו עוד יותר מאז.

(כבר לינקים? עוד לא אמרת שלום כמו בנאדם)

פעולת "תג המחיר" (ציטוט של שר הביטחון שלכם) המדממת בעזה הבהירה – לכל מי שעוד ניסה להתעלם – שהפיל באוהל חי ובועט, ומתמצה אולי בשאלה מהם גבולות הצדק החברתי שעליו מדובר פה, אם לצדק יכולים בכלל להיות גבולות. הלמות תופי המלחמה ופיצוציה, שהרעימה בעזה ובדרום ישראל, עוררה מרבצן תגובות "פוליטיות" ישנות מכל הצדדים וחשפה את הקרעים (והתפרים הנוחים להיפרם) שמאחורי הברית ה"א-פוליטית" של מחאת האוהלים.

ועדיין, המחאה היטלטלה, אבל לא נשברה. ואולי להפך, הוכיחה שהיא יכולה להמשיך למרות (או בזכות?) המבוכה, הסתירות המובְנות והיעדרו של דגל אחד, אחיד וחד-משמעי. (פוסט מומלץ, מרענן ומעודד.)

להמשך קריאה »

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על צדק

(כותרת חלופית למתחכמים במיוחד: על מי אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על "אנחנו"?)

ולפעמים, אפשר לראות בבירור שהמנעד בין אופוריה לציניות הוא עניין של בחירה.

אחרי שזיהינו את נקודות הקיצון, אשתדל לא להיסחף לאף אחת מהן, אלא לחתור אל האמצע. אבל אני לא מבטיח שאעמוד בזה.

הפוסט הזה החל להתגלגל אצלי בסוף השבוע שעבר. הוא נולד כעדכון מדאיג ממאהל לוד, עם הפניה לרקע נוסף וניסיון להצביע על המגמה המסתמנת לדעתי. המציאות לא שקטה על שמריה מאז, אבל הנקודות שהטרידו אותי אז נשארו בעינן – ומה שלא זורם, מתעפש והופך למדגרת יתושים.

אז עם כמה שפחות אופוריה וכמה שפחות ציניות, אנסה להציג עדויות ואבחנות מכמה נקודות אפלות בשולי האור המהפכני הגדול, כמה סתירות מציקות בשולי הססמאות, שמעלות שאלות כמו: מי זה בדיוק ה"עם" הזה ש"דורש צדק חברתי"? ומה בדיוק הוא דורש?

להמשך קריאה »

טו-דו ליסט

רשימה חלקית של כמה מהדברים שמעסיקים אותי בימים טרופים אלה, בין החופש הגדול של הילדים, ימי ההקמה בגן ובבית הספר (תראו איזה פראיירים, גם משלמים על חינוך פרטי וגם באים לעבוד בחינם), ההפגנות הסוערות ברחובות והדיונים הסוערים ברשת. אה, כן, וגם הניסיונות לעבוד קצת.

וכשאני אומר שהדברים האלה "מעסיקים" אותי, אני מתכוון שהם גוזלים ממני זמן, תשומת לב ושאר משאבים יקרי-ערך, ושלוות נפש יקרת-המציאות שמתבזבזת בתפריטים טלפוניים אינסופיים, בהמתנה אינסופית כקהל שבוי לצלילי ג'ינגלים פרסומיים חוזרים ונשנים, ובאינספור שיחות שמתנתקות תוך כדי המתנה. אני מוסיף לרשימה גם את השמות המפורשים של הגזלנים, למרות שכולם אותו זבל, בעיקרון, וזאת רק טיפה בים, כמובן.

להמשך קריאה »

כה אמר טוקשה

זה לא פוסט (תנסו מחר, אולי יהיה). זה רק ציטוט ארוך שנתקלתי בו לפני כמה ימים בעת דפדוף מזדמן ותקופתי ב"חייו ומותו של השער האחורי" (עוזי וייל), ומאז הוא נתקע לי בראש ולא יצא. והנה עכשיו (אחת בלילה, אחרי הפגנת העם-דורש-צדק-חברתי בצומת סביון) נתקלתי בו שוב, אז למה שאני אסבול לבד?
במקום לנסות להסביר את ההקשרים האקטואליים הסבוכים והעמומים שאני מוצא בו, ולהביא ביאורים ופירושים ולינקים, החלטתי להשאיר את האסוציאציות שעלולות לעלות במהלך הקריאה לאחריותו הבלעדית של כל קורא, כמו שהאסוציאציות שלי באחריותי הבלעדית.
רשות הדיבור לשלום טוקשה:

להמשך קריאה »

במאהל לוד לא רוצים מהפכה, רק לחיות בכבוד

כמו שציינתי בפוסט הקודם, ביום חמישי נתקלתי במקרה במאהל מחאה שהוקם בלוד. כשחיפשתי איזשהו אזכור למאהל הזה ברחבי הרשת, לא מצאתי כלום בעיתונות המיינסטרים וגם לא בשידורי המהפכה, רק הודעה בפורום נידח שסיפרה על הקמת המאהל, ותגובה של מישהו שקיווה שהם "לא ילכלכו שוב את העיר עכשיו שמאיר ניצן ניקה אותה".

אז ביום שישי הודעתי בטוויטר על קיום המאהל ומיקומו, ורק אתמול (ראשון) הצלחתי להגיע אליו. משראיתי שאף אחד אחר לא התייחס למאהל הזה עדיין, לא נותר לי אלא להתחפש לסוג-של-עיתונאי, להצטייד במחברת ובמצלמה, ולהביא כמה מראות וקולות מחאה מהעיר שהחבר'ה של ביבי קראו לתל אביבים לעבור אליה במקום להתבכיין – אחת הערים הכי מצוקתיות בישראל אם לא ה-, חמש דקות מבן גוריון ועשרים דקות מרוטשילד (כשאין פקקים).

להמשך קריאה »

« העמוד הקודםהעמוד הבא »