פרופסור טימותי לירי נודע (לשמצה?) בעיקר כ"גורו הLSD " של ההיפים, ולאור זאת אף זכה בתואר "האיש המסוכן ביותר באמריקה" מטעם הFBI . אפילו בחנויות ספרים אזוטריות הספרים שלו מאוחסנים במדף "ספרות סמים", אבל מי שקורא בהם קצת מבין שסמים משני-תודעה היו מבחינת לירי רק אמצעי (רב עוצמה אמנם) אחד מני רבים להשגת המטרה – מהפכה תודעתית.

.

חוץ מסמים, לירי בחן בהתלהבות אמצעים נוספים: בתקופת המסעות לחלל בשנות השבעים הוא התלהב מהעובדה שאחוז גדול מהאסטרונאוטים חוו "מצבי תודעה משתנים" (או "חוויות מיסטיות") באפס כבידה. הוא פיתח תיאוריה [יש גם תרגום לעברית; כבוד] שלפיה היציאה מכוכב-הרחם לחלל תאפשר קפיצת מדרגה באבולוציה של התודעה. בשנות השמונים הוא הבין שהכיוון לצעד הבא אינו החלל החיצון אלא החלל הקיברנטי. בהתאם לכך ערך מחדש את ספרו שעסק בפסיכולוגיה של עידן החלל, Exo-Psychology , והתאים אותו לעידן המידע תחת השם Info-Psychology . לירי חקר את האפשרויות הפסיכולוגיות הגלומות בתקשורת ממוחשבת ובמציאות מדומה. הוא ראה באמצעי התקשורת, כל אמצעי תקשורת, הרחבה של מערכת העצבים הפרטית, וחזה השפעות מרחיקות-לכת לרשת עולמית המאפשרת למוח האנושי לקלוט שפע עצום של מידע וליצור קשר עם אנשים ברחבי העולם לפי בחירתו. ראיתי פעם סרט בערוץ 8 שבו הוא יושב עם מצלמת רשת ועורך וידיאו-צ'אט עם קן קיזי, עוד אחד מהאבות המייסדים של המהפכה הפסיכדלית, ושני הקשישים המקומטים מתלהבים כמו ילדים. "זה בדיוק מה שחלמנו עליו", אומר לירי לקיזי. מרוב התלהבות הוא הכריז בתחילת שנות התשעים ש"מחשבים הם האסיד של העשור שלנו".

.

.

החזון האוטופי של לירי לא התגשם, כמובן. כולם כבר יודעים ש"אוטופיה" משמעה "שום מקום", ואת דעתי על מהפכות מכל סוג כבר כתבתי. הטבע האנושי בעולם ה"אמיתי" לא משתנה כשהוא מגיע לאינטרנט, אבל שינויים מתרחשים ואי אפשר להתכחש להם. דור האינטרנט מגדיר מחדש את כללי הפרטיות ונוטה לשקיפות רבה יותר. התהליך עוד בעיצומו ואי אפשר לחזות את מלוא ההשפעה שלו, אבל כמו כל כלי תקשורת חדש הוא מחולל שינויים בהרגלי החִברוּת, הצריכה והמחשבה. לשינויים האלה יש השלכות מגוונות, לטוב ולרע, אבל אין טעם לשפוך את התינוק עם האמבטיה כמו שנעשה בימים אלה, במסגרת מסעות ההפחדה לרגל יום הטכנופוביה הלאומי.

.

על מה הרעש?ילדים החרימו ילדים אחרים גם לפני המצאת הICQ . תלמידים הדביקו את הראש של המורה שלהם לתמונה של קוף עוד לפני המצאת הפוטושופ והאתרים הייעודיים. נכון, היום קל יותר טכנית לממש את הצדדים האפלים האלה של האופי האנושי ולחשוף אותם לקהל גדול יותר – אבל הכלים האלה נרתמים באותה קלות גם לטובת הנאורות.

והנה דוגמה עדכנית וצנועה מחוויה אישית: בין עשרות הודעות האיום ומסרי הזימה מקטינות שלא נוחתים בתיבת הדואל של הבלוג, הגיעה הודעה מקסימה מבחור בן שבע-עשרה וחצי מבאר-שבע. הוא הגיע אלי דרך הלינק אצל זיו קיטארו וקרא מה שכתבתי על קראולי. הוא מתעניין בקראולי ובמאגיה, והמשיך להתעניין גם אחרי שהבין שלא מדובר ב"הנה אני הולך להשיג את הכוסית מהכיתה שלי בעזרת ברקים מהידיים " (-:

.

הוא ביקש המלצות על "איך ומה לקרוא". אמנם בהמשך הסתבר שהוא קרא פחות או יותר כל מה שהמלצתי לו, אבל עצם התקשורת שנוצרה בינינו חיממה לי את הלב. וזה הביא אותי למחשבה על היכולת המופלאה של האינטרנט ליצור קשר ממוקד ביני לבין תיכוניסט מבאר-שבע, לשוחח על נושא ששנינו מתעניינים בו ועוד לצרף לינקים לחומר קריאה במקום לשלוח אותו לכתת רגליים בספריות או לשלוח לו דפים מצולמים (או מועתקים בכתב-יד…). אז עם כל ההייפ והמסחור שנוצר סביב המושג "רשת חברתית", האינטרנט באמת ובתמים מאפשר יצירת רשת חברתית לפי בחירה אישית, מבוזרת, ממוקדת וחסרת גבולות. הרשת מאפשרת שיתוף מידע שאינו תלוי בשיקול הדעת של אף גורם ריכוזי. הסכנה בטלה בשישים לעומת התועלת. לא אוטופיה, אבל גם לא אפוקליפסה, רק עוד כלי משוכלל בארגז-הכלים המגוון של האנושות. את מי זה מסכן? את אלה שלא יודעים לשלוט במידע שהם צורכים ומייצרים (הנבערים) ואת אלה שמעוניינים לשלוט במידע של כולם (המְבַערים).

.

אז מה עושים המבערים? הם אומרים לנבערים: "האינטרנט זה מסוכן. ג'ונגל אצלך במחשב. מלא פדופילים. עזוב, יותר בטוח שהילד יראה טלוויזיה או יצא לשחק בחוץ" (כאילו שבטלוויזיה חסר סקס נצלני, או שבחוץ חסרים פדופילים). בטח. תמיד קל ומשתלם יותר למכור פחד בניסיון לאכוף את הפרדיגמה הישנה מאשר להעביר את המסר הנאור והמורכב: תראו, האינטרנט זה כלי תקשורת. כלי חדשני עם הרבה עוצמה, כמו שהיו בזמנם החשמל, הטלגרף, הדפוס, הגלגל והאש. כמו כל הכלים האלה, הוא פותח אפשרויות שאף אחד לא חשב עליהן. וכמו כל כלי, גם הוא עלול להזיק בשימוש לא נכון. אז תלמדו לשמור על עצמכם ולהשתמש בכלי החדש בשיקול הדעת, ותהיו מודעים להשפעה שלו עליכם.

.

כן, ממש. להטיף לפרולים שיקול-דעת ומודעות. ומה יהיה על הפרנסה של מעצבי דעת הקהל?

.

אז האינטרנט מסוכן? לממסדים דכאניים, בוודאי, ובגלל זה הם ממהרים לצנזר ולהגביל את זרימת המידע בכל מיני הצעות מופרכות. הרשת עלולה להיות מסוכנת גם לתמימים ולפראיירים, כמובן, אבל החיים של אלה רצופי סכנות גם בשוק ובגן-המשחקים.

.

האירוניה היא שאחת הסיבות שהניעו את פרופסור לירי להעביר את הדגש מפסיכדליה לקיברנטיקה היתה האבחנה שלו שהאמריקאים מפחדים מכימיקלים אבל סוגדים לאלקטרוניקה. לאור הנהייה אחר ריטלין/סרוקסט מחד, והחרדה מפני שיתוף קבצים/משחקי מחשב/התמכרות לאינטרנט/צ'אטים מאידך, נראה שהבעיה רחבה יותר. היא נובעת מפחד משינוי, פחד ממצבים לא מוכרים ולא מוסדרים, פחד שמניע אנשים לדבוק בכללים הישנים והמוכרים גם כשהם כבר לא תקפים, גם כשהם מזיקים; פחד שאותו מלבים "קובעי המדיניות", כדי שיוכלו להמשיך לקבוע את המדיניות. בקיצור, נאופוביה: פחד מחידושים.

.

.

(מכאן נובע הציטוט מפי המורה שלי ליוגה שהבאתי לפני כמה פוסטים: "יוגה היא שבירת הרגלים". שבירת הרגלים מכינה ומאמנת אותנו להתמודדות עם מצבים חדשים, והרי כל רגע בחיים הוא מצב חדש – "אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים" וכל זה. תרגול סדיר של שבירת הרגלים, בלי קשר לערך המוסרי של ההרגל הישן או החדש, מגמיש את הmind כמו שהאָסאנות מגמישות את הגוף. אבל כבר נסחפתי הרחק מנושא הפוסט.)

.

.

"אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא המוות הקטן שמביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני איוותר".

(פרנק הרברט, חולית; תרגום: עמנואל לוטם)

.