אני אוהב לרכב על אופניים בשטח. שעתיים במגרש המשחקים הביתי שלי, יער בן-שמן, ואני חוזר כמו חדש. אבל מאחר שזה דורש להזיז את התחת מהמחשב, אני מוצא את עצמי מסתובב יותר בפורומי אופניים באינטרנט מאשר על אופניים אמיתיים בשבילים.

היום נתקלתי, בשני פורומים שונים, בדיווחים על תקריות מסוג חדש (לי לפחות): גניבה, או ליתר דיוק חטיפה, של אופניים מרוֹכבים בשטח.

הסיפור הראשון הוא של אלון ר, שרכב ביער חורשים וכשעצר להפסקה ניגש אליו בחור צעיר ("בן-דוד" כהגדרתו) והתחיל לשאול שאלות על האופניים. ברגע של היסח הדעת הבחור לקח את האופניים, ברח בריצה ונעלם איתם.

הסיפור השני התחיל מהודעה של שמי 8889 שמצא אופניים בתחתית ואדי ביער בן-שמן ובמקום לקחת אותם הביתה בשקט, כמו שאני בטח הייתי עושה, פרסם את המציאה בפורום אופניים בתפוז (כך שכנראה יש עוד כמה נשמות הגונות בשטח). אחרי כמה ימים הוא איתר את הבעלים בעזרת המשטרה, והתברר שהלז רכב עם חמישה (!) חברים, ואז הצטרף אליהם איזה "ג'ינג'י על אופניים ב50 שקל", וכשעצרו להפסקה… שוב, חטיפה מהירה והיעלמות עם האופניים.

כשמוסיפים לזה את הסיפור שהתגלגל בפורומים לפני כמה חודשים, על אדם שהתחזה לשוטר ו"החרים" אופניים ש"נחשדו" כגנובים מרוכבים תמימים, ודיווחים מזדמנים על היעלמות אופניים מחנויות, אי אפשר להימנע מהרושם שכמה גורמים מפוקפקים קלטו את הערך הכספי של אופניים בימינו, והתופעה כבר לא מסתכמת בנרקומנים בחדרי מדרגות (שמוכנים מצדם אפילו להוריד מהקומה השלישית אופני ברזל מתוצרת הארץ, כמו שגיליתי להפתעתי).

קחו לתשומת לבכם ושמרו על הסוסים האהובים שלכם. אותי זה אולי ינער קצת מהאשליה הנאיבית שהרוע מרוכז בערים ולא משחר לטרף בחיק הטבע.

(המרמיטה הכל-יודעת תחכוך ידיים כשתקרא את זה. רק בשבוע שעבר לא הבנתי למה היא נחרדת כשהצעתי לקחת את המרמיטונת ליער לבד באמצע השבוע.)


תוספת (5.2, 21:04). אם כבר בגניבות אופניים עסקנן, הנה סרטון שמראה כמה קל לגנוב אופניים ברחוב הומה לאור היום, אם כי במקרה הזה זאת לא ממש חוכמה – זה צולם בניו-יורק.

מה שמזכיר לי איך פעם ניסרתי עם חבר את המנעול של האופניים שלי, שנתקע יחד עם האופניים בחדר מדרגות בבית של חברים בפלורנטין. שכנה זקנה נועזת פתחה את הדלת וצעקה "מי זה שם?".

חבר שלי ענה: "הכל בסדר, אנחנו רק גונבים את האופניים."

"אה," היא אמרה וסגרה את הדלת.