בסך הכל שיר שבא לי טוב אתמול, בסט שהתנגן בקול הקמפוס* בתוך flow נעים של עבודה, בעזרת שוער איטלקי קטן שהשכן ברוב טובו העתיר עלי, בבוקר של כיף שבו, לשם שינוי, הטרדות הקטנות והבלתי נסבלות של החיים** שוקעות קצת מתחת לסף הנסבלות.

.

.

People Under The Stairs – Acid Raindrops

.

.

ואם כבר, למי שמעדיף את הסוטול שלו בעברית

(לא שאפשר להבין הרבה מהקליפ אם לא מכירים כבר את השיר)

.

.

.

ולסיום מתבקש, קלאסיקה מודרנית שלא ברור לי איך עוד לא הופיעה בבלוג הזה.

.

.

.

* הקלות הבלתי נסבלת של המידע בעידן האוטוסטרדה: שיר בקול הקמפוס תופס את תשומת לבי. אני מקליד את השורה שנחרתת בזיכרון, ועד שהשיר נגמר יש לי את המילים ושלל סרטונים לבחירתי. נראה לי שרק טיפוסים אנלוגיים כמוני עוד מתלהבים מזה כל פעם מחדש.

.

** לא רק שלא הגיע אף צ'ק, אלא גם קיבלתי ד"ש קטן מביטוח לאומי, שמודיע לי שמעכשיו הוא מנכס ממני עוד 150 שקל בחודש, והוסיף חיוב של כמה עשרות שקלים על קנסות ופיגורים בשביל הטעם הטוב.

.


.

נו, עוד שיר הלל לגנג'ה, זה מה שהעולם צריך בימים כאלה של דם ואש ותמרות קסאם וגיליוטינות שמושחזות חרישית?

.

אולי נתווכח קצת על המוסריות של שעשועי שלג באזורי אפרטהייד?

(או שנשאיר את זה ליום שתיגמר השאכטה.)

.

.

אה, וחוק סינון אתרי אינטרנט עבר השבוע בוועדת הכלכלה של הכנסת. בשקט בשקט, שנה אחרי כל המהומה. יום טכנופוביה שמח לכולם, ובעיקר לשרת החינוך בחסות מיקרוסופט.

.

(ומאחר שכל מה שכתבתי בנושא לפני שנה תקף יותר מתמיד, אין לי מה להוסיף.)

.