לזכור ולא לשכוח (אבל אולי לסלוח?)
אנחנו ניסינו מאוד
כיסינו את כל החורבות
שינינו את שמות הרחובות
ניסינו מאוד
היסינו שמועות
כשבעצם קיווינו לשיר עם אבינו
סובב לו סובב הפינג'ן
.
.
וזה הרי כל הסיפור, לא? הקורבן הנצחי לא יכול לשמוע שגם מישהו אחר היה קורבן. זה מערער את כל עולמו. זה שומט את הלגיטימציה שלו להתעלל באחרים. ולא משנה אם זה אבינו בשמיים או אבי שבדיפרסיה.
.
.
מתישהו ב-1987.
כיתה י"ב 7 לומדת על הנאצים והשואה…
לא בשיעור היסטוריה, אלא דווקא בשיעור של"ח (ראשי תיבות: שדה, לאום, חברה).
.
המורה (מפרט את עקרונות הנאציזם): "המדינה הנאצית היא מדינת לאום."
מרמיט (מתעורר מנמנומו בשולחן האחורי למשמע צירוף מוכר): "כמו ישראל, לא?"
המורה: "עוף מהכיתה ואל תחזור בלי פתק מההורים."
.
.
אוי, קסנדרה, מי ייגול עפר מעינייך (ספיישל תחנות בזמן)
.
…הכל, לדעתי, מתחיל באוקסימורון הפיקטיבי, המטופש, והתלוש מהמציאות הנקרא "מדינה יהודית דמוקרטית". אין חיה כזאת! ולא חשוב מה יגידו עמוס עוז ואיתו כל השמאל הציוני.
.
מדינה אינה יכולה להיות דמוקרטית, כאשר היא נותנת העדפה לחלק אחד של אוכלוסייתה. זה מתחיל מחיבור הדת למדינה, ממשיך בחוקים כדוגמת חוק השבות, ונגמר ביחסים עם העמים האחרים. בתוך המדינה ומחוצה לה.
.
כי באיזו מדינה דמוקרטית יהווה ריבוי חלק מהאוכלוסייה בקצב מהיר יותר מחלקה השני "בעיה"? "סכנה"? ועוד מילים יפות המביעות דמוקרטיה ושוויון? באיזה עוד דמוקרטיה קיימת דת, או כת, או איך שלא תרצו לקרוא לזה, שאם תאבד את השלטון יאבד צביונה של המדינה? אני יכול לחשוב כרגע על שתי מדינות [...], אלה היו לבנון (נוצרים-מוסלמים) ואירלנד (קתולים-פרוטסטנטים). תראו איך שתיהן נראות עכשיו. בקרוב אצלנו.
.
אז קיימות שתי אפשרויות, החלטה שצריך לקבל כבר בהתחלת הדרך. או שמקבלים את הפרדוקס היהודי דמוקרטי, ואז מקבלים בעסקת חבילה גם את השירותרום, הרבנות, חוק השבות, "הבעיה הדמוגרפית", ובעצם את כל נורמות החיים במדינת היהודונים. או שאומרים כבר בהתחלה – עצור, ותחליט מה חשוב לך, כי שני הדברים האלה לא הולכים ביחד. אז אפשר לבחור ביהדות. זה לא יהיה מקורי, גוש אמונים כבר עשו את זה, וויתרו על "המדינה הדמוקרטית". או שבוחרים בדמוקרטיה, מגיעים לשוויון מלא עם הערבים שחיים פה ומוותרים על החלום הסהרורי של "מדינה יהודית". דת לא הולכת עם דמוקרטיה והיהדות, גם כלאום, מבוססת על הדת...
.
(מכתב פתוח לחברי הגרעין בעקבות צפייה משותפת בשירותרום, 10/6/1989)
.
.
ביום העצמאות תש"ע נחגוג
בעצרות המוניות בערים המעורבות
את מותו של נראטיב הקורבן
ואת השחר של עידן האדם
.
(כי אחרת, ביום העצמאות תת"ח… )¹
.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
.
¹ נורא רציתי להעלות את השיר עצמו, אבל הדיסק של אלג'יר נעלם כמו בלעה אותו האדמה.
.
.
נכון צריך להתחיל
ת'שרוולים להפשיל
להיכנס אל הבוץ
להיטמע בוורידים
ולהיות חזקים
להיות מלא באגו וגיל
לשים קצת חתיכות על הגריל
.
ואחרי שלוש שנים לאכול ת'לב
כי מה שבא לתוכך לא עוזב
ומי ששובע בו כבר לא רעב
שמע ישראל אדוני אלוקינו אדוני אחד
.
.
.
רבאק, באמת קשה להניק בשקט בארץ הזאת ):
.
[16 תגובות נפלו בדרך מישראבלוג; לקריאת הדיון המלא בחלון חדש]
עד עכשיו האמנתי בבדיחה הזאת של : של"ח- ש-שיעור ל-לא ח-חשוב…..לא ידעתי שזה שדה לאום חברה….שבוע טובD:
אורה הכפולה ב-26 מאי 2009 בשעה 11:47 #
זה נראה לך יעבור הביזיון הזה?
ותגידי, איך לומדים היום על הנאצים והשואה? עדיין במסגרת שיעורי של"ח? או אולי יש לזה שיעורים מיוחדים?
וברוכה הבאה, ג’ולי
לא יודע. מסתובבת תיאוריית "קונספירציה", שזה יעבור בכנסת, ייפסל בבג"צ ואז האספסוף ישרוף את בית המשפט ויקרע את בשרם של השופטים בצדפות.

הייתי שם לינקים, אבל במילא לא היית נכנסת
לכי תקראי את גורביץ’.
עזבי אותי, בחייאת. נולד לי תינוק. אני צריך להאמין שיש תקווה לעולם לפחות איזה שבוע… (תכל’ס, אני צריך להשיג לו דרכון זר.)
ואם זה יעבור, אני כבר יודע מה אני עושה ב-15.5.2010.
(בכל מקרה, זה לא קם ונופל על חוק זה או אחר; הרי במקביל הם דוחפים את הצהרת הנאמנות. אני מתנחם בדבריו של גורביץ’, שמהלכים היסטריים כאלה הם סממן של שלטון שמרגיש שהוא הולך לקרוס; מצד שני, אני לא בטוח שמה שיקרה אחרי שהוא יקרוס ייצור תנאים עדיפים לגדל תינוק…
המשך->
הקיטוב הולך וגובר, הקרע כבר גלוי. ומי שלא ראה עולים מרוסיה יושבים בכרמיאל (שנבנתה כולה על האדמות שהופקעו ב"יום האדמה" המקורי) ואומרים "שהערבים ילכו מפה, זה שלנו", לא ראה אטימות דורסנית מימיו.
)
אז או שהרבה מאוד יהודים יפנימו את מה שכתבתי לפני 20 שנה (ואמרו את זה קודם לפני, לא משנה) וינתקו את הזהות היהודית מהזהות הישראלית… או שיהיה כאן רע ומר.
ובכל מקרה, אני צריך כבר ללמוד ערבית.
(הו, מזמן לא כתבתי תגובות שרשרת; חלאס, יש לי משפחה לפרנס. המנוי אינו זמין לצ’יטוט
האני ב-26 מאי 2009 בשעה 12:42 #
האו"ם החליט על חלוקת ארץ ישראל: חלק אחד ליהודים וחלק שני לפלסטינים. שתי מדינות לשני עמים. הפלסטינים לא הסכימו עם הרעיון שגם ליהודים מגיעה חלקת אדמה בעולם הזה ולכן פתחו במלחמה והפסידו. במקום לנסות להקים לעצמם מחדש את הבית* שלהם (לצד הבית שלנו) הם ממשיכים לנכס לעצמם את כל ארץ ישראל.
הרי ליהודים אין בית אחר בעולם.
*בית הוא שורש לצמיחה והתפתחות פיזית ורוחנית. בבית אתה מוגן ויכול להתפתח ולפתח רעיונות בשפה שלך, עם המנהגים שהורישו לך אבות אבותיך, וזה בלי לפחוד שישנאו אותך על היותך אחר (מה שקרה בגרמניה הנאצית למשל וקורה בעוד מקומות ברמה זו או אחרת של טרור ושנאה) כמו הפלסטינים גם העם היהודי זקוק לבית
מעניין מה שעובר עלי בתהליך של לקרוא אותך, ואז את אקס ולהגיב בהתלהבות, ואז לקרוא את התגובות, ולשמוע דעות נוספות, ולחשוב
בלי קשר ללאום או דת (טוב אני יודעת שזה נאיבי כי נראה שכולם ירוצו לאיפה שיש הכי הרבה כסף ומשאבים:) בני אדם הם דבר מסובך. וגם מרגע שיש לך ילדים זה אחרת.
בכל אופן חשבתי על מה שכתבה ג’ני בתגובות אצל אקס – על החשיבות של להבין גם את חרדת הקיום הישראלית, ועל כך שהדרך היא להפגיש את שני הצדדים, וזה בעצם גם מה שמנסים לעשות אלה שמציינים את יום הנכבה ויום העצמאות. אני לא יודעת אם ניתן שם גם מקום לחרדת הקיום הישראלית.
לפעמים אני חושבת, בשביל מה צריך לאום בכלל, בשביל מה דת, למה הנוקשות הזאת (אני מבינה למה אבל זה נורא קשה..) שכל אחד יבחר איפה הוא רוצה לחיות בעולם, למה שלא נהיה עולם קוסמופוליטי
אני קצת עילגת היום, לא יודעת למה. אין לי כוח פשוט
יפה, ידעתי למה בחרתי את השיר שבראש הפוסט.
כדאי לך להקשיב לו, או לפחות לקרוא את המילים.
"תיאחזי בזה…" בדיוק בזה, בסיפור של הקורבן הנצחי שתמיד נעשה לו עוול ותמיד מישהו אחר אשם (כמו שכתבת בתגובה שלך, וגם בפוסט האחרון שלך. והוא, בשם הרצון שלו בבית מותר לו לגרש אחרים מבתיהם.
הקורבן הנצחי שיכול להעלים עין מזה שגם הוא רצח ואנס וגירש, כי בתוקף היותו קורבן מותר לו לעשות הכל, כי זה "לא נחשב".
זה ממש מעניין שקראת לפוסט שלך "התמונה המלאה". כי התמונה הזאת חלקית להחריד. כי התעלמת מזה שגם לצד הישראלי יש אחריות למה שקרה, ובעיקר למה שלא קרה.
"ואז בישראל קרה רצח רבין" – קרה, ככה פתאום? בלי קשר לכלום?
וברוך גולדשטיין, לא "הוציא פיגוע"?
וההתנחלויות, לא המשיכו להתרחב?
האני ב-26 מאי 2009 בשעה 14:50 #
אוי עצוב כמה צפוי
אגב, לא שמתי לב בכלל לכותרת הפוסט. אני קוראת קבועה שלך (אתה אצלי במועדפים).
מדהים אותי איך כל פעם שמזכירים לשמאלן קיצוני את הצד השני של הסכסוך הוא מייד הוא קופץ עם ה’קורבן’ הזה,
יש סוג מסוים של נשים מוכות שכל כך שכחו את הכבוד העצמי שלהן ואיזשהי תחושת ערך, שהן כל הזמן משכנעות את עצמן שהן אלו שגרמו לבעל המכה להכות אותן.
חשבתי שאולי לא תגיב באוטומט הצפוי.
האני ב-26 מאי 2009 בשעה 15:10 #
כדי לחדד
מי שנאחז בתחושת הקורבן הם השמאלנים הקיצוניים שנאחזים בתחושת הקורבן של הפלסטינים במקום לחשוב על הצרכים הבסיסיים (רווחה כלכלית, ביטחון, חופש ביטוי) להם זכאים שני הצדדים. כולל הצד היהודי. יש צורך במדינת לאום יהודית כמו שיש צורך במדינת לאום פלסטינית.
"שמאלן קיצוני"? לפני חצי שנה דווקא הטיחו בי שאני חלק מאספסוף צמא דם.
ואם את קוראת קבועה, את יכולה לשים לב בעצמך שנראטיב הקורבן מעסיק אותי לא מהיום, ושלדעתי הוא הרסני גם (ובעיקר?) לסיכויי ההישרדות של היהודים במקום הזה.
זה יפה שתמיד כועסים עלי שאני דואג רק לצד אחד, רק שהצד הזה מתחלף כל הזמן… אולי כתבתי מה שכתבתי דווקא מתוך דאגה לשני הצדדים?
אבל עזבי, עברתי את הוויכוח הזה כבר הרבה יותר מדי פעמים. אני מכיר את הריקוד הזה בעל-פה והוא משעמם אותי.
כי מבחינתי, לא כ"כ משנה מי "אשם" במצב שנוצר. מה שחשוב הוא מה עושים כדי לשפר את המצב שנוצר. ושלילת תחושת הבית של 20% מהאזרחים שזה הבית שלהם לא תעזור לאף אחד, רק תבטיח עוד הרבה דם ואש ודמעות.
אני מכיר את זה, זה לא קורה רק כשקוראים פוסט, אלא גם כשכותבים אחד…
וכן, החמאסיזציה של הפלסטינים מקבילה לליברמניזציה של היהודים. שני הצדדים מתבצרים בנראטיב הקורבן (שחרדה היא חלק בלתי נפרד ממנו, הדלק שמניע אותו), והקרע הולך ומעמיק.
או במילותיו של המשורר הצעיר א. גפן:
"האימה, האיבה,
ושנאת אחים שכל הזמן גוברת."
וגם אני מסתכל מסביב ולא מבין למה צריך את כל ההשתייכויות האלה. רק צרות הן מביאות. צרות אופקים, חרדה מהשונה ושנאה לזר.
why can’t we all just get along?
אורה הכפולה ב-26 מאי 2009 בשעה 17:01 #
הוא כבר נולד???
קלולולוש!!
מזל טוב! אני מקווה שהוא סימן לעידן טוב יותר.
האני ב-26 מאי 2009 בשעה 17:07 #
אבל כל מהותה של הנכבה היא קורבנות והאשמה של היהודים הציונים במצבם ההומלסי של הפלסטינים, למרות שלפני 60 שנה הם קיבלו חלקים נכבדים מארץ ישראל שיהוו את ביתם.
ישראל היא לא הבית שלהם.ואת זה האום החליט, לא ליברמן.
מדינת פלסטין, כשתקום במהרה בימינו אנו בעזרת השם, וגם בעזרתנו ובעיקר בעזרתם, היא תהיה הבית הפלסטיני. תושבי ההתנחליות, אם ירצו לחיות על אדמותיהם, יחשבו בפלסטין לאזרחים סוג ב’, ולשם השמאל אמור להפנות את כוחותיו, ולא בהלקאה עצמית והצקה לחיילים.
אמן ואמן

ותודה
אני לא שמאל.
אני לא מציק לחיילים.
אני לא מלקה את עצמי.
מה שכן, אני חושב שהרכבת שנקראה "שתי מדינות לשני עמים" יצאה מהתחנה מזמן.
אני לא חושב שמישהו – לא בלוד ובטח לא ביצהר/תפוח/קריית ארבע – יסכים להיות אזרח סוג ב’ בארצו. אני גם לא חושב שמישהו – יהודי או ערבי - יסכים להתפנות מבית שהוא נולד בו.ואני יכול להזדהות עם התחושה הזאת.
אני די בטוח שהסתמכות על "מאזן אימה" דמוגרפי קוצבת את ימיה של מדינת ישראל. בדמוגרפיה הערבים ינצחו, במוקדם או במאוחר. הסיכוי היחיד הוא להוציא את ה"אימה" מהמשוואה, להפסיק לשנוא ולהשניא כל כך.
כי שנית מצדה לא תחזיק.
סוכן זוטר, מקסימום לבלר » צונאמי ציוני ב-11 אוק' 2010 בשעה 11:54 #
[...] ש"זכותנו להתקיים כי לא עשינו שום דבר לא בסדר" – הפצע של הנכבה ממשיך להעלות מוגלה ולערער את הלגיטימיות של המפעל הציוני. גישה בריאה בהרבה [...]