.

"…כמו שהסברתי, כוח העבודה באמריקה התאפיין בבידול והפרדה, ובמקרים רבים ההפרדה הזאת כללה מרכיב תרבותי. אחוז גדול מהמדריכים שלנו היו מהגרים מדור ראשון. אלה היו האנשים שידעו איך לדאוג לעצמם, איך להתקיים עם מעט מאוד ולעבוד עם מה שהיה להם. אלה היו האנשים שטיפחו גני-ירק קטנים בחצרות שלהם, שתיקנו את הבתים שלהם בעצמם, שתחזקו את המכשירים והכלים שלהם והשתמשו בהם כל עוד זה היה אפשרי מבחינה מכאנית. היה צורך חיוני שהאנשים האלה ילמדו את כל השאר איך להשתחרר מחיי הנוחות, הצריכה והבזבוז שאליהם התרגלנו, למרות שהעבודה שלהם אפשרה לנו לקיים את אורח החיים הזה מלכתחילה.


.

כן, היתה גזענות, אבל היו גם תופעות של עוינות מעמדית. אתה עורך-דין תאגידי מבוסס. רוב החיים שלך עסקת בבחינת חוזים, תיווך עסקאות ודיבורים בטלפון. זה מה שאתה יודע לעשות טוב, זה מה שעשה אותך עשיר ואִפשר לך להעסיק שרברב שיתקן את השירותים שלך, כך שיכולת להמשיך לדבר בטלפון. ככל שתעבוד יותר, ככל שתרוויח יותר כסף, תוכל להעסיק יותר פועלים שחורים שיפנו לך את הזמן להרוויח עוד כסף. זאת דרכו של עולם. אבל יום אחד זה נגמר. אף אחד לא צריך שיבחנו את החוזה שלו או יתווכו בשבילו בעסקאות. מה שאנשים כן צריכים זה שיתקנו להם את השירותים. ופתאום הפועל השחור הזה הוא המורה שלך, אולי אפילו הבוס שלך. היו כאלה שזה הפחיד אותם יותר מהמתים החיים.

.

פעם אחת, בסיור התרשמות בלוס אנג'לס, ישבתי מאחורה בהרצאת חינוך מחדש. כל החניכים היו בעלי עמדות מיוחסות בתעשיית הבידור, ערב-רב של סוכנים, מנהלים אישיים ו"אנשי קריאיטיב בכירים", מה שזה לא יהיה. אני יכול להבין את ההתנגדות שלהם, את היהירות. לפני המלחמה, בידור היה מוצר הייצוא הנחשב ביותר של ארצות הברית. עכשיו הכשירו אותם להיות מנהלי משמרת במפעל תחמושת בבייקרספילד, קליפורניה. אישה אחת, מלַהֶקֶת במקצועה, התפוצצה. איך הם מעיזים להשפיל אותה ככה! היה לה תואר שני בתיאטרון קונספטואלי, היא ליהקה את שלוש הסדרות הקומיות הרווחיות ביותר בחמש העונות האחרונות והיא הרוויחה יותר כסף בשבוע ממה שהמדריכה שלה יכולה לחלום שתרוויח בכמה גלגולי חיים! היא כל הזמן פנתה למדריכה בשם הפרטי שלה. "מָגדָה," היא אמרה שוב ושוב, "מגדה, מספיק כבר. מגדה, בבקשה." בהתחלה חשבתי שהאישה הזאת פשוט מתנהגת בגסות, משפילה את המדריכה בכך שהיא מסרבת להשתמש בתואר שלה. מאוחר יותר התברר לי שגברת מגדה אנטונובה היתה בעבר המנקה של האישה הזאת. כן, היו כאלה שלקחו את זה קשה מאוד, אבל רבים מהם הודו מאוחר יותר שהעבודות החדשות שלהם נתנו להם סיפוק רגשי מעל ומעבר לכל דבר שעשו בחיים הקודמים שלהם.

.

פגשתי מישהו על המעבורת בין פורטלנד לסיאטל. הוא עבד קודם במחלקת הזכויות של סוכנות פרסום, בתור הממונה על רכישת זכויות השימוש בשירי רוק קלאסיים לפרסומות בטלוויזיה. עכשיו הוא עבד בניקוי ארובות. לאור העובדה שרוב הבתים בסיאטל איבדו את ההסקה המרכזית שלהם והחורפים נעשו ארוכים וקרים יותר, הידיים שלו היו מלאות עבודה. "אני עוזר לשכנים שלי להתחמם," הוא אמר בגאווה. אני יודע שזה נשמע קצת יותר מדי כמו איזה ציור של נורמן רוקוול, אבל אני שומע סיפורים כאלה כל הזמן. "אתה רואה את הנעליים האלה, אני עשיתי אותן," "הסוודר הזה, זה מהצמר של הכבשה שלי," "טעים לך התירס? מהגן שלי." זאת היתה התוצאה של תהליך הלוקליזציה שעבר על המערכת. זה אִפשר לאנשים לראות את פירות עמלם, זה נתן להם תחושת גאווה אישית, הידיעה שהם תורמים תרומה ברורה ומוחשית לניצחון…"

.

(מקס ברוקס, מלחמת העולם Z )

.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

.

(מוקדש למירב ארלוזורוב, ותודה למקמפסט)

.


.

ואם מישהו עוד לא הבין על מה אני מדבר, חייש מסביר ומבאר.

.

ויונית מסכמת בפשטות: "כבר שנים מדובר ברולטה, אבל לא רולטה רגילה שכלליה ברורים, אלא ברולטה שמלאה בכחש וכזב ומוצרים מורכבים שאיש לא ממש יודע מה הם."

.