"ליברל הוא פאשיסט שעוד לא שדדו אותו." (וודי אלן)

"לאדם נתונה הזכות להרוג את אלה המאיימים על זכויות אלה." (אליסטר קראולי)

.

טוב, הפוסט הזה עלול לעלות לי בנידוי ממחנה יפי-הנפש. שיהיה. הנפש שלי יפה, אבל לא עיוורת.

לפני קצת יותר משנה, ההורים של המרמיטה (שגרים מעלינו) היו בחו"ל.

בוקר אחד התעוררתי למשמע קולות גרירה רמים מכיוון התיקרה. ברוב אפיפותי חשבתי בהתחלה שאולי מישהו מהמשפחה משנה את העיצוב של הבית, ועברו כמה שניות עד שקלטתי שאף אחד לא אמור להיות בבית. גם כשנכנסתי לבית שלהם (מהדלת האחורית) וראיתי מחשבים ושאר חפצים מקובצים בערימה מסודרת ליד דלת המרפסת, חשבתי בהתחלה שאולי איזה טכנאי של בזק בא לעבוד… אפיפות כבר אמרתי?

התקדמתי אל דלת הזכוכית, ולפתע צץ מעברה השני של הדלת בחור מגודל עם כפפות. "כן, מי אתה?" שאלתי בנימוס בתמימות. רק כשהאיש הסתובב, צעק משהו וברח, נפל לי האסימון שמדובר בפורץ, ורצתי בעקבותיו. מכונית כחולה נכנסה לשביל הגישה בחריקת צמיגים, האיש קפץ לתוכה והמכונית יצאה ברברס ונעלמה – לא לפני שהספקתי לשנן את מספר הרישוי שלה.

מהראיות בשטח, נראה שהפורץ גמר בדיוק לרכז את כל חפצי הערך של הבית ולארוז אותם בצורה מסודרת בתוך ציפיות, והתחיל להוציא אותם לחצר כדי להעמיס על הרכב. וכל זה באור יום, באמצע המושב.

חזרתי מיד פנימה והתקשרתי למשטרה. נתתי למוקדנית את כל הפרטים והפצרתי בה שיציבו מחסומים מיד, כי הפורצים יצאו ממש ברגע זה. זה לא קרה, כמובן. כמה שוטרים משועממים הגיעו אלי אחרי חצי שעה, גבו עדות, חיפשו טביעות אצבעות (למרות שאמרתי להם שלא ימצאו) והזמינו אותי לבוא לתחנה ולנסות לזהות את פני הפורצים.

מסדר הזיהוי לא נחל הצלחה. השוטר האחראי על הקלסתרונים הממוחשבים עודד אותי באומרו שבכל שנותיו, המקרים היחידים שבהם זיהוי מעין זה הצליח היו תקיפות מיניות…

מאז לא שמעתי מהרשויות. הספקתי לשמוע שמספר הרכב הוביל למישהו מכפר קאסם, שדיווח כמובן שהרכב נגנב. הבקשה שלי לראות תמונה של בעל הרכב הזה, כדי שאוכל לפחות לשלול את האפשרות שזה הוא, לא נענתה. התיק, מן הסתם, נסגר מזמן.

זאת לא היתה הפריצה הראשונה ולא האחרונה בסביבה. בתים נפרצים כאן כל הזמן - ביום, כשהם ריקים, ובלילה כשבעלי הבית ישנים. (נוהל מקובל הוא לפזר רעל לכלבים כמה ימים קודם; במקרה או שלא במקרה, יום לפני הפריצה אצלנו מתה באורח מסתורי אחת הכלבות שלנו.) השלל המועדף הוא מכוניות, אבל הפורצים לא בוחלים בכל מה שהם יכולים לשים עליו יד. כמה בתים נפרצו יותר מפעם אחת. למיטב ידיעתי, אף פורץ לא נתפס.

כן, זה בסך הכל רכוש. ורכוש הוא הרי גזל מלכתחילה, אליבא ד'מרקס. והפורצים הם הרי שכבות מוחלשות, מיעוטים נדכאים, עלובי החיים. מה אכפת לי לנדב להם איזה אוטו מדי פעם?

אז זהו, שאכפת לי. ולו רק בשביל תחושת הביטחון האישי שלי בביתי. והביטחון של ילדתי. ולו רק כי אני יודע שאם לא הייתי מפתיע את הפורץ "שלי" מאחורה, אלא חוצץ בינו לבין פתח המילוט, סביר להניח שהייתי נפגע גם בגופי.

עד היום אני מצטער שלא הספקתי לתפוס איזו אבן ולנפץ לפורצים את החלון של רכב המילוט. עד היום מרתיח אותי חוסר האונים שלי מול אנשים שמרשים לעצמם לעשות ברכושם של אחרים כבתוך שלהם. ובגלל זה, כששמעתי היום שמישהו מהסביבה ירה בפורץ, התגובה הראשונה (והשנייה) שלי היתה "כל הכבוד". כן כן, כאחרון הטוקבקיסטים.

כי אם כבר אין דין ואין דיין, וכוח ההרתעה של המשטרה הוא בדיחה עצובה, וכל אזרח מופקר לנפשו, אז עד הסוף. אז הגיע הזמן לאזן קצת את המשוואה. כי הגיע הזמן שהפושעים ידעו שהם עלולים לשאת בתוצאות.

אני לא דוגל בהרג, אבל אני לא פציפיסט. הבעיה היחידה שלי עם הסיפור הזה היא העניין הפרקטי של מרוץ החימוש, ההסלמה האפשרית באלימות; בהחלט יכול להיות שגם האצבע של הפורצים תהיה קלה יותר על ההדק מעכשיו. אבל אני די בטוח שבשקלול הכולל, הירי של הבוקר יגרום לירידה במספר הפריצות באזור.

ואני, במקומו, הייתי עושה אותו דבר.

(הייתי משתדל לכוון לרגליים, אבל אני לא מבטיח כלום.)

.

[37 תגובות נפלו בדרך מישראבלוג; לקריאת הדיון המלא (124 תגובות!) בחלון חדש]

.