הגיגים היפנוגוגיים
בלילות האחרונים אני מתמחה בפוסטים היפנוגוגיים.
.
כלומר, פוסטים שמתנסחים לי בראש לפני השינה, עד הפסיק האחרון, אבל כשאני קם… לא, אני לא שוכח, אני פשוט מאבד עניין. זה נראה לי מיותר, תפל, חסר ערך. עוד תוספת רעש לקשקשת שגם ככה רצה ברשת.
ובינתיים הפוסטים שלא פרסמתי הולכים ומצטברים, מה שמוריד עוד יותר את החשק להשלים את החסר.
.
והטריגר שכן הושיב אותי לכתוב, בסופו של דבר, הוא דווקא אחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר בבלוגוספירה: התעלקות על הגלוב.
(איזה מזל שאני אפילו לא מרגיש צורך לשכנע את עצמי שכבר לא אכפת לי מהקאונטר.)
.
כי לעניות דעתי, משהו מעניין עובר על ד"ר (לפילוסופיה) יובל דרור בזמן האחרון. התעוררות רוחנית, כמעט. הוא כותב על האיוולת שבהערצת מותגים ברשתות החברתיות, על האיום שבתרבות המהנדסים של גוגל, על תרבות הרייטינג שהופכת אנשים לסחורות… בקרוב בערוץ הניו-אייג' של NRG ?
.
לא, ברצינות, אני תמיד שמח לראות אנשים שמתפכחים, פוקחים את העיניים, מסתכלים סביב ומריחים את הבולשיט. כל אחד הוא אור קטן (וכולנו יחד השוּמה על הזין של האח הגדול, אבל בל נעכיר שמחות)… אבל יש לי הרגשה שיובל מתעסק בסימפטומים, ומפספס את הכשל הבסיסי שמוליד את הסימפטומים האלה.
.
פשוט, הפוסט האחרון של יובל, עם משפטים כגון "דפוס המחשבה שפושה בכל מקום[,] לפיו הדרך היחידה להבין דבר מה הוא לדבר עליו במונחים של סחורה", הזכיר לי מאמר מכונן שכתבתי בשנה השנייה באוניברסיטה. התפלק לי אז מאמר מבריק באמת, כפי שגם המרצה שלי הסכימה, ולראיה הציון המעולה שקיבלתי עליו אפילו שלא עניתי על השאלה…
.
זה התחיל בהתחקות אחר האג'נדה של האוריינטליסטים האנגלים והגרמנים במאה ה-19, ונגמר איכשהו באג'נדה הנסתרת של הפוסט-קולוניאליסטים הפוסט-מודרניסטים. כי תוך כדי כתיבה הבנתי את הכשל של הפ"מ, ואת האופן שבו האג'נדה הפוסט-לאומית משרתת בעצם את התאגידים הרב-לאומיים ואת "השוק הגלובלי" שלהם.
.
והיופי הוא שעשיתי את זה בעזרת הכלים של הפ"מ עצמם, שדוחקים בקורא לחפש את האג'נדה בבחירת המילים והניסוחים של הכותב. אף חוקר לא יכול להיות אובייקטיבי, הם טענו, והכי מסוכנים הם החוקרים שטוענים שאין להם אג'נדה. אז בחנתי את בחירת המילים של המבקרים הפוסט-קולוניאליסטים עצמם, ונתקלתי בכינויים מזלזלים שהדביקו למושאי הביקורת שלהם, כמו retailer of ideas , יענו "ספסר רעיונות" – ביטויים שמשקפים התייחסות (מרקסיסטית?) לרעיונות ואידיאלים כסחורות.
.
כאשר כל ערך נתפס כסחורה ותו לא, כתבתי, הדבר היחיד שנותר בעל ערך הוא סחורות. ומכאן קצרה הדרך למטריאליזם דורסני.
ערכים, אנשים, מותגים – במבחן הרייטינג הכל שקול.
.
טוב, נו, כשזה התנסח לי בראש זה נראה הרבה יותר ברור, בהרבה פחות מילים.
.
.
וכמעין המחשה לדברים האלה, הסנאפיזציה של החדשות בטלוויזיה נמשכת. אין לי ספק שהכתבה המיותרת הזאת בחדשות ערוץ 2 (רצ"ב קטע קצר מתוכה), על נהג טרקטורון דביל שפרץ לכביש ראשי וקיבל מיד את פרס דארווין מהאוטובוס שנכנס בו, לא היתה משודרת אלמלא היה להם תיעוד מצולם של רגע ההתנגשות, ששודר שוב ושוב ושוב.
.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
ובין אסון לאסון יש גם בידור קל… ושוב יותר מדי בלוגרים, רציניים ומעניינים בימים כתיקונם, משחיתים יותר מדי מילים על הבל הריאליטי ודנים בכובד ראש במראה שמציב איזה מנחם אחד מול פרצופה של החברה הישראלית. ולי יש דז'ה וו, כי אני זוכר שהם כתבו את זה קודם גם על איזה בובליל אחד, ואיזה דן מנו לפניו. ואני תוהה איך כולם קיבלו פתאום זיכרון של דג זהב, ונזכר שצפייה מרובה בטלוויזיה עלולה לעשות את זה.
.
.
"ככלות הכל, הסדרים האנושיים מכוונים לפיזור מחשבה ממושך שבעטיו החיים אינם מורגשים כלל."
(ניטשה, מסות על חינוך לתרבות)
.
הייתי רוצה לצטט כאן את כל הספר הזה, אבל זה הרי לא יעזור. במילא אני מרגיש ש90% ממה שאני כותב מובן רק לי, והתפכחתי מהתקווה לכתוב את הפוסט האולטימטיבי שילחץ על הכפתור וידליק עלינו את האור ואז אולי נפקח את העיניים… אין כפתור כזה.
(עוד פוסט היפנוגוגי שנגנז: כושלאמאשך סיזיפוס, לך לנוח)
.
כי מילים יש כמו חול,
ודווקא יש מה לאכול,
אבל זה לא מספיק.
זה אף פעם לא מספיק.
זה לא יספיק עד שמסה קריטית של אנשים
תפקח את העיניים ותראה שוואלה,
בעצם יש מספיק.
ואז יהיה מספיק.
כי מה שהחושב חושב, הרואה רואה.
מחשבה יוצרת מציאות באבוהה.
(הבני זונות, המחשבה מקולקלת.)
.
.
ובינתיים, חזרה לבועה…
זה כנראה דפוס חוזר אצלי, לפרוש מהדרכה בפורים.
פחות מדי ג'אגלינג היה שם, ויותר מדי משמעת.
יותר מדי מופרעוּת, יותר מדי שרירותיות, יותר מדי מועקה ואלימות וכוחנות מכל הצדדים.
אין מה לעשות, אני פשוט לא בנוי למסגרת.
.
קצת התבגרתי מאז
שהתמכרתי לאז
אבל כבר השתחררתי מאז
אני כבר לא צריך להיות נועז
עכשיו אני גאה להיות ברווז
במים עכורים
שואף לנקיים
שואף לנקיים
(בני בשן – שמע ישראל)
.
.
ועוד מסגרת שאני כנראה לא צריך להתיימר להבין היא מדינה.
.
כנראה שהפנטזיה שלי על ריאל פוליטיק במזרח התיכון הקדימה את זמנה, והפרימאטים אכן רוצים בעיקר להרוג אחד את השני.
(אין בכך בכדי לפתוח שוב את הוויכוח ההוא.)
.
[אוף, עכשיו אני באמת מבואס. למי לעזאזל השאלתי את Reality is What You Can Get Away With , ולמה לא קיבלתי אותו חזרה? בכל אופן, יש שם קטע נהדר עם הגדרות מילוניות זהות למילים "ממשלה" ו"טרוריסט". ועכשיו הלכה לי הפואנטה ]
.
And the Germans killed Jews
And the Jews killed the Arabs
And the Arabs killed the hostages
And that is the news
And is it any wonder
That the monkey's confused
.
[מילים]
.
.
"גם אתה התעניינת בעולם. זה היה מזמן; אני מבקש שתיזכר בזה. תחום הכללים לא הספיק לך יותר; לא יכולת יותר לחיות לאורך זמן בתחום הכללים; וגם, היית חייב להיכנס לתחום המאבק. אני מבקש ממך לחזור לאותו הרגע בדיוק. זה היה מזמן, נכון? היזכר: המים היו קרים.
.
עכשיו, אתה רחוק מהחוף: הו כן! כמה שאתה רחוק מהחוף! זמן רב האמנת בקיומה של גדה אחרת; עכשיו זה כבר לא כך. ובכל זאת אתה ממשיך לשחות, וכל תנועה שאתה עושה מקרבת אותך אל הטביעה. אתה נשנק, הריאות שורפות אותך, נדמה לך שהמים יותר ויותר קרים, ובעיקר יותר ויותר מרים. אתה כבר לא צעיר. אתה הולך למות, עכשיו. זה שום דבר. אני כאן. לא אניח לך ליפול. תמשיך לקרוא.
.
היזכר, פעם נוספת, בכניסתך לתחום המאבק."
.
(מישל וולבק – הרחבת תחום המאבק)
.
.
אני בוכה בגלל לורקה
כשהשכנה שלי גוססת
אני בוכה בגלל המוסיקה
כשעל דלתי דופק
אדם שלא פגשתי
ושואל אם ראיתי
בימים האחרונים
את אבא או אימא שלו
זה הזוג המבוגר שגר מולי
אין אצלם תשובה
אולי ראיתי
אולי
(בני בשן – כרמיאל)
.
.
ובכל זאת, כדי לסיים עם טעם טוב בפה
(כי כבר היה עדיף למרוח את הבלוג בקיא מאשר לכתוב את כל זה),
קצת קולטורה:
.
אטו בישל לצ'אבי
צ'אבי בישל לאנרי (וגם לאטו)
אנרי בישל לאטו
אינייסטה בישל לאלבז
ורק למסי לא נשאר,
אז הוא רץ עם הכדור לתוך השער
.
ברגעים כאלה, עם חברים טובים וקצת חומרים טובים, אני אשכרה מצליח לשכוח כמה העולם מחורבן.
.
.
קבל
עכשיו באהבה
את כל מה שניתן
לך
(בני בשן – קבל עכשיו)
.
מרגוליס ב-24 מרץ 2009 בשעה 13:38 #
מהנהן בראשי בנמרצות.
אני מאוד מזדהה עם הפסקה הראשונה שלך.
חן חן למהנהן

וכרגע נתקלתי http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1073456.html">בקריקטורה היומית של הארץ, ומיהרתי ללנקק אותה במקום המתאים
(נפתח בתגובה הפולנית המתבקשת: ומה עם שאר הפסקאות?
)
), משחרר בקלילות 300 מילה מהודקות וקובע את הנושא החם.
אבל ברצינות, מעניין שאני דווקא דמיינתי אותך בתור אחד שחוזר מהמכולת, או מהרחוב (או מכל מקום שיש בו בחורות יפות בטייטס
סליחה, לא מהודקות. הדוקות זאת המילה שחיפשתי. זה נחשב מחמאה, למיטב הבנתי
אני מזדהה עמוקות עם החלק הראשון. עכשיו יש גם שם מצלצל לתופעה הזאת (-:
ולגבי הסחורה כערך וכד’ – מבעבע מתחת לפני השטח ומדי פעם פורץ החוצה בגייזר מרהיב לפני שחוזר אל מתחת אל פני השטח
אני חושב שזה תמיד על פני השטח, וככל שמסתכלים יותר רואים את זה יותר בבירור. היחס האינסטרומנטלי לכל דבר, תועלת אישית כערך עליון…
ואני מבין שעליתי על טרנד עם ההיפנוגוגיים האלה. צריך להמציא איזה מתקן שיעביר את הפוסטים האלה מהמחשבות לטיוטה. פשוט מדהים כמה הם ברורים וקולעים במחשבות האלה.
אבל אפילו אם אני מנסה להתיישב מול המחשב ולכתוב את זה באותו רגע, זה לא ממש מצליח.
ואני שמח שבאת, כי רציתי להגיד לך שני דברים, שכמעט נכנסו לפוסט.
א: עם ההחלטה על פרישה הדהדו לי בראש האזהרות שלך מפני "ההונאה הגדולה". אני, כזכור, עוד קיבלתי שכר גבוה יחסית למקובל שם, ועדיין זה מגוחך ביחס לכמות ההשקעה הנדרשת (אבל אולי זה פשוט כי אני כזה טיפוס טוטאלי).
בכל מקרה, לזרוק מורים ל"מים" בלי שהיתה להם דקה אחת של הכשרה מעשית, או אפילו תצפית בכיתה, זה פרטאצ’י.
ב: ובנימה אחרת לגמרי, תראי מה ג’ודית האריס שלך http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?blog=10630138&user=11491#04
אוף, ישרא, איזה ניג’ס.

ב: תראי מה ג’ודית האריס שלך http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?blog=10630138&user=11491#04010203">מעוללת
ללה ב-24 מרץ 2009 בשעה 22:26 #
אני חושבת שהטיעון שלך על סחורות (בעבודה מהאוני’) הוא מעגלי, ועם זאת מצלצל נכון.
תמיד העניין בכתיבה, או לחילופין במילוליוּת, הוא הפער בין המחשבה לעיבודה החוצה. ויש משהו מתסכל בפער הזה, אבל גם מעורר תקווה.
אם נסתכל על המציאות העולה מהפוסט ובכלל נגיע למסקנות מוּשחרוֹת ביותר (כפי שאכן עלה כאן) אבל עצם העובדה שישנו פער כזה, משאיר פתח לאופטימיות באשר לפוטנציאל.
וזה מה שמחזיק, אותי לפחות, ומאלץ אותי לדאוג להישאר תמיד על הקו הדק שבין שיתוף פעולה עם המציאות הנורמטיבית (על כוחות האופל שבה) לבין עולם פנימי של תמונות וצלילים בלתי ניתנים לתווך כלל.
יהיה טוב יא מרמיט.
ובארסה בכלל עושים נחת.
כשאני חושב עוד על עניין הסחורה, אני מבין עד כמה זה מתבטא בשפה היומיומית: כשאנחנו משתכנעים במשהו אנחנו אומרים "קניתי את הרעיון" או אפילו "קנית אותי". באנגלית (וגם בעברית עסקית) רווח המונח buy-inhttp://en.wiktionary.org/wiki/buy-in?rdfrom=Buy-in">buy-in>.
כמו תמיד , אתה אומר דברי טעם.
אבל חלאס עם כל הקישורים. אתה לא צריך את זה בשביל לומר משהו.
המממ… נקודה מעניינת.
אני חושב שהקישורים משרתים שתי מטרות:
1. חוסכים לי מילים.
2. מנהירים רפרנסים שעלולים להיות סתומים לכל מי שנמצא מחוץ לראש שלי.
חלק מהלינקים בכלל חוזרים לדברים שכתבתי בעבר, להרחבת הקונטקסט. לא כולם שולטים בחומר (וגם שולתים) כמוך
ובמקרה של הפוסט הספציפי הזה, אלמלא הקישורים בהתחלה אולי לא הייתי טורח בכלל לפתוח את האדמין ולהתחיל לכתוב… והסליחה עם יובל דרור ששימש אותי כסוס קפיצות.
אני לא לוחצת על קישורים כאלה. הם נראים לי עצלנות.
הטון הזה הולך יחד עם מבטא גרמני, מגפי עור ושוט?


כי אם זה בטריינינג, יש לי מספיק מזה בבית
אל תלחצי, הם כנראה לא מיועדים לך. גם אני לא תמיד לוחץ.
יאלללה, אל תעשי טובות
רק על עצמי ב-25 מרץ 2009 בשעה 0:24 #
אני לא מכירה את בני בשן ( נתפסתי אל הדבר הכי פחות קריטי בפוסט? )
ד.ט ב-25 מרץ 2009 בשעה 0:50 #
יפה. אני זוכר שקראתי אי-שם ביקורת נגד אדוארד סעיד, שבדיוק כמו שכתבת עשה לאוריינטליסטים מה שהאוריינטליסטים עשו, לדבריו, למזרח.
הפומו פגיע ביותר להתקפות מבפנים.
פאדל…

הטון הזה בא עם פאדל..
ללא שם ב-25 מרץ 2009 בשעה 9:15 #
סליחה, אני מוחה, הקישורים מעשירים את עולמנו. ברצינות, על אלה מהם שאני בוחרת ללחוץ ולקרוא או להקשיב זו עוד תוספת למחסן ולפעמים פשוט פותח פתח לדברים שלא הייתי נחשפת אליהם.
כן, זה יכול להיות מעשיר. אבל יש פה כמות לא הגיונית של קישורים
שנראית לי כמו ניסיון לקצר במילים. כשמרמיט רוצה להעביר משהו הוא יכול לעשות את זה במילים נוקבות, ארוכות, יפות, מעוררות וכו’ וכו’. מהקישורים האלה יצא שהוא לא כתב פוסט אלא תפריט קישורים עם נקודות חיבור. שזה בסדר, אבל אישית זה לא פוסטים שמדברים אלי.
"תפריט קישורים"? הגזמת קצת, לעניות דעתי.
עוד לפני התגובה שלך בעניין עברתי על הפוסט, והייתי מרוצה מפיזור הקישורים בו.
אין לי כוח לעבור ולהצדיק כל אחד מהם, אבל אני עומד מאחורי כולם.
מה גם, שאפשר לקרוא את הפוסט בלי לפתוח אף קישור, ועדיין להבין די הרבה – מה שאי אפשר להגיד על תפריט קישורים.
חוץ מזה, גם ככה הפוסט הזה עובר את ה1000 מילים. זה אינטרטנט פה.
אתה לא צריך להצדיק שום דבר, זו דעה אחת של קוראת אחת.
הנה לך קישור שיעודד את רוחך..
http://www.youtube.com/watch?v=-rN7R6r0T48http://www.youtube.com/watch?v=-rN7R6r0T48">http://www.youtube.com/watch?v=-rN7R6r0T48>
גם אני לא הכרתי עד לא מזמן.

כתבתי עליו קצת לפני כמה חודשים. המילים שלו חדות ומלוטשות.
אנא אערף מה הכי פחות קריטי בפוסט? יש כאלה שמבחינתם הלינקים זה מה שקריטי
כן, בדיוק. זה ממש משעשע לעשות להם "הפוסל במומו פוסל".
סעיד כתב דברים מעניינים ומעוררי מחשבה, אבל יש לו "נקודות עיוורות" נרחבות.
עברתי אמש שוב על המאמר המדובר שלי (חשבתי אולי להעלות אותו לבלוג, אבל ממש אין טעם) ומצאתי עוד כמה פנינים כאלה, כמו אמונה מוחלטת ברלטיביזם, ושאר פרדוקסים.
אז זהו, שהיו כמה שבועות שאפילו בארסה לא עשתה נחת.

אבל אולי גם זה לטובה, כי זה מראה כמה מורכב ומסובך להשיג את היופי ההרמוני הזה, שבמיטבו נראה כ"כ זורם וחסר מאמץ.
כמו בחיים
זריזה את.

השיר חמוד, אם כי קשה לי להתמסר בכל מאודי לפול סיימון, משום מה.
(אני מתרגל עבודה בלי מוזיקה, במסגרת מאמצי ההתייעלות.)
ומה זה פאדל? התכוונת למשוט??
אף אחד לא מתמסר לפול סיימון. זה סתם שיר כיפי
וזה פאדל
http://farm4.static.flickr.com/3146/2695468654_81575aa1aa.jpg?v=0http://farm4.static.flickr.com/3146/2695468654_81575aa1aa.jpg?v=0">http://farm4.static.flickr.com/3146/2695468654_81575aa1aa.jpg?v=0>
ללה ב-25 מרץ 2009 בשעה 14:01 #
ללה ב-25 מרץ 2009 בשעה 14:07 #
אני מפחדת לשאול לְמה זה משמש.
טוב, אני לא באמת מפחדת, יותר סקרנית. נו?
ואכן יש קצת אובר-דוֹז בלינקים, אבל האמת נמצאת אי שם באמצע…בין שניכם.
נראה לי שמרמיט ידידנו היקר מרבה בלינקים בתקופות בְּלוּז, אבל אני סתם מקשקשת עכשיו ומנסה להיכנס לעולמו הפנימי שהאמת היא שאין לי יותר מידי מידע עליו בעתות אלו.
שיר כיפי. עשה לי שמייח.
המושגים האלה חדשים?
לא ראיתי כאן תעלול איום ונורא כלשהו.
מצד שני, הספר אמור לקחת אחריות על מי שקורא אותו?
אחרי שתמציא את המתקן הזה, תעביר אותו אלי (תמכור! אנחנו חברה שבה קונים ומוכרים הכל! כמובן!). כמות הפוסטים שהמתקן הזה ינפיק תכסה לי את הבלוג לשנה שלמה.
רק על עצמי ב-26 מרץ 2009 בשעה 3:31 #
מכדררת את הכדור ומעבירה לך למילות השיר הנפלא.. למקרה ששכחתhttp://www.oleo.tv/lyrics/janis-joplin/summertime/">ששכחת>.
)
( פעם נורא רציתי להיות גניס גופלין
אני לא בטוחה שזה עדין בתוקף אחרי שרואים אותה בהופעהhttp://www.youtube.com/watch?v=mzNEgcqWDG4">בהופעה>- מה אתה אומר?
א. הרגע מחקתי את אמיוזד טו דת’ מהספרייה שלי. איזה אלבום מעצבן! לא יודע, הוא משגע אותי, קלטתי שהוא ממש מפריע לי.. השירה והמילים והרעיון אז פשוט מחקתי. חלאס. D:
ב. לא ראיתי את המשחק. מאז שהעפתי את הטלוויזיה אני תופס משחקים רק לעיתים רחוקות. עכשיו אני מצטער על זה. וגם כשליברפול משחקים.
ג.’אגלינג. בונא, אני תותח
השתפרתי כל כך בזמן האחרון מאז ששמתי את זה במסגרת (אחרת פשוט הייתי מתאמן על התרגילים שאני יודע ומשיג אפס התקדמות). אני מקווה שאני אצליח להמשיך עם זה ככה. אני קונה כדורים נורמליים (מספיק עם הכדורי טניס החאוות בשנקל) אחרי המשכורת בעזרת"ש.
כמו כן המודיעין שלי למסיבות טבע מתגייס (הולך להיות קומבו מעניין הוא והצבא).. תמשיך לשלוח לי אם משהו מגיע אליך. הפעם אני אעשה מאמץ יותר רציני.
זה יפה שזרקת גם את אמיוזד טו דת’ וגם את הטלוויזיה
כמו מטען שלילי ומטען חיובי שמתמזגים ונעלמים.
והיי, זה הבדל של שמיים וארץ בין כדורי טניס וכו’ לכדורי ג’אגלינג ייעודיים!
ואודיע לך אם אשמע על משהו.
אל תתיאש. לקרוא אותך זו הנאה צרופה.
סוכן זוטר, מקסימום לבלר » צונאמי ציוני ב-11 אוק' 2010 בשעה 9:26 #
[...] לישון, אבל משהו שם הציק לי, התגלגל במחשבתי והתנסח כעוד פוסט היפנוגוגי בעודי שוכב במיטה ומנסה [...]