מחר בבוקר (או אפילו עוד הלילה)

באחד ממדורי הספורט

איפשהו ברחבי העיתונות המודפסת והמקוונת

תופיע הכותרת

האסטה לה ויסלה

.


.

תקציר המשחק: עד הדקה העשירית הצלחתי לשכנע את חבריי לשלישיית החוד שהרצון לראות את ברצלונה בארץ לא מצדיק את חשיפת הרגליים העדינות של זאטוטי בארסה למלתעות הכיסוחים האימתניים של עידן טל (תוציא לו אדום כבר!) וחבר מרעיו. רק זה חסר לנו, שבוז'אן או אינייסטה יושבתו לשלושה חודשים בגלל כניסה פרועה ומיותרת של איזה בית"ריסט. רבאק, אפילו 4 דקות לסיום, בפיגור של ארבעה שערים, הם לא מסוגלים להפסיק לכסח.

שלא לדבר על חוסר המסוגלות שלי לתמוך, ולו למראית עין, בלגיון הזרים של גיידמאק, הקבוצה שהקהל ה"חם" שלה לא מרשה לה עדיין להחתים שחקנים ערבים.

מהשער השני ואילך לא נותר אלא לחגוג עם הפולנים* הסימפטים שפרפרו להנאתם בין קונוסים בצהוב-שחור, ולרדת על מטרות קלות כמו השוער הקומי של בית"ר (שהגיע כנראה לשיאו כשמסר ביד לחלוץ פולני), ופרשננו שלמה שרף ששובר שיאים של עילגות ודלות החומר בכל משפט.

(* ראוי לציין שכמעט כל שמות השחקנים הקרקוביים נשמעו פולניים בעליל, בניגוד למקובל בכדורגל האירופי ואפילו בליגת העלק של הישות הציונית, שעושה קולות של אירופה.)

בהפסקה זפזפתי לסרט בMGM. תוך חמש דקות הספקנו לראות ציצים בשחור לבן, נקרופיליה מרומזת (שוב ציצים!) וסאבטקסט הומו-לסבי מובהק. כמעט נשארנו.

המחצית השנייה התחילה כמו הראשונה. הפולנים זגזגו והבית"רים לא הצליחו לחבר מסירה.

כשהשדר הציוני ההמום (רמי וייץ?) תהה איך שני פולנים מצליחים לעבור חמישה "ישראלים", הערתי שזה כמו מרד גטו ורשה, רק הפוך. שלא לדבר על ההברקה "הפולנים שולחים את בית"ר למקלחות, תרתי משמע" (וייץ התכוון לזה שהם גומרים את העונה האירופית, ובכל זאת.)

למרבה הצער, אחרי 60 דקות וארבעה שערים הפולנים הורידו קצב, ורק בטעות הכניסו את החמישי בדקה ה-87. בכל זאת, בסך הכל היה ערב כדורגל מהנה, בטח באמצע עונת המלפפונים.

ועלי מוהר היה אומר: פירקנו אותם!

.

[22 תגובות נפלו בדרך מישראבלוג; לקריאת התגובות בחלון חדש]

.