הכל זורם, חוץ מהמילים
"…הבודהיסטים רואים את התודעה האנושית כבעלת הַטָיָה אל הקבוע. זו נטייה שמקורה בתשוקה: נקל להתמצא בעולם קבוע מאשר בעולם משתנה.
.
מכיוון שכך, נוטה האדם לנהוג בעולם כאילו מה שהיה אתמול הוא שיהיה מחר, ובכל פעם מחדש הוא מוצא את עצמו משתאה מול השינויים המתרחשים בעולם ללא הרף. [...] אין סוף לדוגמאות המציגות את העיקרון האחד הזה המצביע על הנטייה האנושית להעדיף את האחיזה בקבוע על פני ההכרה במשתנה. הנחת הבסיס שלנו היא שמה שהיה אתמול הוא שיהיה גם מחר, וכאשר הנחה זו פוגשת במציאות טופחת המציאות על פניה. ואילו אנו, משאירע לנו שוב שהופתענו, מלינים על העולם המפתיע אותנו שאין הוא עומד בציפיות שלנו. במקום להבין שהנחת הקביעות היא אשליה אנו מתרעמים על המציאות שלא התאימה עצמה אל ההנחה המוקדמת המוטעית שלנו על אודות האופן שבו היו חיינו אמורים להתנהל.
.
אשליית הקביעות טבועה עמוק בתודעה האנושית. השפה, מנגנון התקשורת הבסיסי שבו משתמש היצור האנושי כדי להביע רצון, צורך ורעיון, מבוססת על אשליה זו. בבסיס השימוש במושג – החל במושג הפשוט המכיל מילה אחת שתפקידה לתאר עצם, כמו למשל שולחן, וכלה ברעיון מורכב המבוטא באמצעות שרשרת משפטים – מצויה ההנחה כי יש בכוחו של מושג לתאר דבר מה וכי אותו הדבר שהמושג מתאר אותו הוא אכן אחד, קבוע ובעל עצמיות. [...]
.
המחשבה היומיומית, הכוללת ידע קודם והסקת מסקנות, אינה מדוייקת. היא מבוססת על אשליה של קביעות. היא מבוססת על הזיכרון ועל התשוקה. על הזיכרון, משום שהיא מסתמכת על ידע קודם; על התשוקה, משום שמה שמכוון את המחשבה הוא האינטרס להתמצא בעולם, להשיג סיפוק ולהתחמק מתסכול. מחשבה המסתמכת על זיכרון ותשוקה היא מחשבה המעדיפה את הקבוע על פני המשתנה, את העבר (זיכרון) ואת העתיד (תשוקה) על פני מה שנוכח ברגע זה. [...]
.
מושגים אין בהם כדי לתאר את הממשות. ואם את המציאות המוחשית הם מתקשים לתאר, קל וחומר מציאות לא מוחשית, מציאות מנטלית. המושג מקפיא את ההתרחשות, מצמצם את החוויה ויוצק אתה אל תוך תבניות מוכנות מראש. אלה הן תבניות המחשבה. יש להן חשיבות מרובה, משום שבלעדיהן האדם אינו יכול לתקשר. מילים ומושגים הם נוסחאות מוכנות מראש שתפקידן להעביר אינפורמציה הין בני אדם. לשם כך הן קיימות. אין להן הכוח הנדרש כדי להעביר את החוויה במלואה."
.
~ אסתר פלד – להרבות טוב בעולם: בודהיזם, מדיטציה, פסיכותרפיה (רסלינג, 2007)
.
…אנחנו משתמשים במלים כדי לסדר, ובהכרח ליצור, את המציאות שלנו.
מלים הם הכלי הכי חשוב ביצירת האשליה שאנחנו קוראים לה חיים.
בראשית היתה המילה, והמילה היתה מאיה.
(מרמיט, 14.5.96)
.
Happy Full Moon
.
חג שמח
אהבתי את הפוסט במיוחד. אבל לא הבנתי תמשפט האחרון XD
חג שמח גם לך, לילוש. וברוכה הבאה
אני מניח שלא הבנת את המילה מאיה. זה מונח בודהיסטי (maya) שמשמעותו שכל המציאות כפי שאנחנו חווים, כל עולם התופעות סביבנו, הוא אשליה. זאת פחות או יותר האשליה שמדובר עליה בקטע שציטטתי.
רק על עצמי ב-02 אוק' 2009 בשעה 16:30 #
אתה משב רוח קר ביום שרבי.
ולענין אחר- במקרה נפלתי על סידרה או תוכנית דוקומנטרית לא מזמן פה על איזה עמק או משהו בקליפורניה שמשם כביכול הגיעו ה"סמים" ( הגראס ) לארצות הברית, משהו כזה. על איזה מקום ששם למעשה חוקי או חצי חוקי או מאד קל להיות חוקי לעשן- אבל הציגו את זה בצורה ממש-
לא יודעת איך להגיד לך את זה- כמו- מזמן לא היתה כזאת התיחסות אנטי שמרגישה כמו באה לשטוף לאנשים את המוח נגד.
וסתם, זה השאיר אותי מהורהרת.
מצד אחד- אני כבר לא יודעת מה שמים ומה מוכרים ואם זה , אלו, היו אמורות להיות ההשפעות. אני לא בטוחה שאני אוהבת את מה שיש פה כרגע. אני אפילו לא בטוחה אם זה טבעי או כימי, אבל פה, יתכן שסתם נכנסת הפארנויה.
פתאום הרגיש כמו מגמה עולמית שוב לעשות לזה דה לגיטימציה.
חג שמח.
ושכחתי: תודה
שמח מאוד שאהבת.
מאייה אלרון ב-02 אוק' 2009 בשעה 23:49 #
כוחה של אשליית הקביעות הוא בצורך האנושי לדעת ולהיות בשליטה, כי זה בלתי נתפס ובלתי נסבל בשביל הראש להודות בחוסר ודאות של החיים.
מה שעצוב הוא שככל שאנחנו מסבירים לעצמנו את החיים ומסדרים אותם בתבניות, ככה אנחנו מאבדים מכוחם וקסמם, מצמצמים את הראייה והחוויה, והאשלייה נהיית המציאות האפורה שלנו.
ולמרות כל זה עדיין אפשר להעביר חוויה חיה ומלאה במילים, כשכל מילה ומה שבין המילים ספוגים בכוונה וברגע שבו הן נאמרות (או נכתבות) ופורצות את גבולות הידע הקודם.
לחיי החדש והשונה, ברוך בואו של הרגע הזה
בַּיִם ב-03 אוק' 2009 בשעה 13:37 #
לפי הדברים
משמע, שאין כל כך קיום לבלוג המרמיט שכל תחליתו לנסות ולהעביר אלינו חוויות שחווה המרמיט ואולי עדיף לו למרמיט להשאר עם חוויותיו בהתבוננות פנימית ולא להעבירן אל המילה…
אנחנו הקוראים כן נצא מופסדים שכן לעיתים גם הנגיעה ב’קצה החוויה’ נותן דרור לרגשות…
דנה ב-03 אוק' 2009 בשעה 17:30 #
רגע, אז יש מלה שמתארת את עצ האשלייתיות של המלים? זו לא קצת מין סתירה זן=פנימית כזאת???
מרמיט ב-05 אוק' 2009 בשעה 9:00 #
יש גם מילה שמשמעותה "מעבר למילים" = ineffable.
מה לעשות, מילים הן כל מה שיש לנו, זה לא אומר שהן מוגבלות ומגבילות עד תסכול.
"הלכתי על החוף," אמר הצב.
"אתה מתכוון ששחית," אמר הדג.
מרמיט ב-05 אוק' 2009 בשעה 9:02 #
כן, זה די משתמע.
יש ערך בנגיעה בקצה החוויה, אבל יש בה גם הרבה מקום לאי הבנות מתסכלות.
בעיה.
מרמיט ב-05 אוק' 2009 בשעה 9:07 #
מישהו אמר פעם שמותר המשורר על האדם הרגיל הוא יכולתו של המשורר לחיות באי-ודאות. יש כוח משחרר באמירה "לא יודע".
והעברת חוויה מלאה במילים תלויה בזה שגם הדובר וגם המאזין יחלקו הבנה משותפת של החוויה המדוברת. ואם שני הצדדים מבינים , מה הטעם להכביר מילים?
ברוך בואו של הרגע הזה, וברוכה הבאה גם את , מאייה
מרמיט ב-05 אוק' 2009 בשעה 9:08 #
כתבה אחת זה עוד לא מגמה עולמית.
אני דווקא קראתי בזמן האחרון המון קולות, מגוונים ומפתיעים, בעד לגליזציה. נראה שבארה"ב לפחות התהליך צובר מומנטום, שלא לומר מסה קריטית.
חג שמח גם לך
מרמיט ב-05 אוק' 2009 בשעה 9:51 #
למוזיקה, לעומת זאת, יש יכולת להעביר חוויה, לשחזר אותה ואפילו ליצור אותה
אני שומע עכשיו את השירים שלך, והם יפהפיים.
מאייה אלרון ב-05 אוק' 2009 בשעה 10:03 #
הכי משחרר להסכים לא לדעת. והכי קשה…
אני דווקא לא חושבת שצריכה להיות הבנה משותפת לדובר ולמאזין / קורא. אם הדובר שם את עצמו במילים שהוא כותב הוא יכול לעורר קשת של חוויות אחרות אצל המאזין, אולי השראה, אולי תובנה, התרגשות, הקלה… גם אם לא זו היתה הכוונה (הרי סיכמנו שהכוח לא טמון ב"להבין" : )
תודה, אני שמחה להיות פה
מאייה אלרון ב-05 אוק' 2009 בשעה 10:06 #
גם לפרוזה ולספרות יש.
איזה כיף ששמעת ושאהבת!
תודה
בַּיִם ב-05 אוק' 2009 בשעה 10:34 #
אז אולי, לא לוותר
ושכן יש בו משהו גם בתהליך העיבוד של החוויה למילים שמפנה התבוננות פנימה ומגלה אפשרויות חדשות
סוכן זוטר, מקסימום לבלר » למדוט עם דמעות בעיניים ב-24 מאי 2010 בשעה 23:26 #
[...] עליו קודם לפניי – הוא שלא מדברים על ויפאסנה. כי הרי המילה היא מאיה, ואין בכוחה של מאיה לתאר את מה שנמצא מעבר [...]
כמו בשיר כאן.
(לא הכרתי את האבחנה הזאת לפני השיר הזה והיא נכונה וקשה עלי)
סוכן זוטר, מקסימום לבלר » אבנים ב-25 ספט' 2010 בשעה 0:20 #
[...] לי בראש ונשברים לרסיסים ברגע שאני מנסה למצק אותם למילים [...]