"…הבודהיסטים רואים את התודעה האנושית כבעלת הַטָיָה אל הקבוע. זו נטייה שמקורה בתשוקה: נקל להתמצא בעולם קבוע מאשר בעולם משתנה.

.

מכיוון שכך, נוטה האדם לנהוג בעולם כאילו מה שהיה אתמול הוא שיהיה מחר, ובכל פעם מחדש הוא מוצא את עצמו משתאה מול השינויים המתרחשים בעולם ללא הרף. [...] אין סוף לדוגמאות המציגות את העיקרון האחד הזה המצביע על הנטייה האנושית להעדיף את האחיזה בקבוע על פני ההכרה במשתנה. הנחת הבסיס שלנו היא שמה שהיה אתמול הוא שיהיה גם מחר, וכאשר הנחה זו פוגשת במציאות טופחת המציאות על פניה. ואילו אנו, משאירע לנו שוב שהופתענו, מלינים על העולם המפתיע אותנו שאין הוא עומד בציפיות שלנו. במקום להבין שהנחת הקביעות היא אשליה אנו מתרעמים על המציאות שלא התאימה עצמה אל ההנחה המוקדמת המוטעית שלנו על אודות האופן שבו היו חיינו אמורים להתנהל.

.

אשליית הקביעות טבועה עמוק בתודעה האנושית. השפה, מנגנון התקשורת הבסיסי שבו משתמש היצור האנושי כדי להביע רצון, צורך ורעיון, מבוססת על אשליה זו. בבסיס השימוש במושג – החל במושג הפשוט המכיל מילה אחת שתפקידה לתאר עצם, כמו למשל שולחן, וכלה ברעיון מורכב המבוטא באמצעות שרשרת משפטים – מצויה ההנחה כי יש בכוחו של מושג לתאר דבר מה וכי אותו הדבר שהמושג מתאר אותו הוא אכן אחד, קבוע ובעל עצמיות. [...]

.

המחשבה היומיומית, הכוללת ידע קודם והסקת מסקנות, אינה מדוייקת. היא מבוססת על אשליה של קביעות. היא מבוססת על הזיכרון ועל התשוקה. על הזיכרון, משום שהיא מסתמכת על ידע קודם; על התשוקה, משום שמה שמכוון את המחשבה הוא האינטרס להתמצא בעולם, להשיג סיפוק ולהתחמק מתסכול. מחשבה המסתמכת על זיכרון ותשוקה היא מחשבה המעדיפה את הקבוע על פני המשתנה, את העבר (זיכרון) ואת העתיד (תשוקה) על פני מה שנוכח ברגע זה. [...]

.

מושגים אין בהם כדי לתאר את הממשות. ואם את המציאות המוחשית הם מתקשים לתאר, קל וחומר מציאות לא מוחשית, מציאות מנטלית. המושג מקפיא את ההתרחשות, מצמצם את החוויה ויוצק אתה אל תוך תבניות מוכנות מראש. אלה הן תבניות המחשבה. יש להן חשיבות מרובה, משום שבלעדיהן האדם אינו יכול לתקשר. מילים ומושגים הם נוסחאות מוכנות מראש שתפקידן להעביר אינפורמציה הין בני אדם. לשם כך הן קיימות. אין להן הכוח הנדרש כדי להעביר את החוויה במלואה."

.

~ אסתר פלד – להרבות טוב בעולם: בודהיזם, מדיטציה, פסיכותרפיה (רסלינג, 2007)

.

…אנחנו משתמשים במלים כדי לסדר, ובהכרח ליצור, את המציאות שלנו.

מלים הם הכלי הכי חשוב ביצירת האשליה שאנחנו קוראים לה חיים.

בראשית היתה המילה, והמילה היתה מאיה.

(מרמיט, 14.5.96)

.

Happy Full Moon

.

פוסטים קשורים, פחות או יותר:

  1. לפעמים זה זורם: הבלחות של מי מנוחות