לפעמים LSD הוא כמו מיי ווסט:

כשהוא טוב, הוא נהדר; אבל כשהוא רע, הוא עוד יותר טוב.

.

כי טריפים רעים מעמתים אותך (או שמא זה שוב רק אני?) עם הרצונות האמיתיים שלך.

כי לפעמים, היציאה היחידה ממעגל-הקסמים הזדוני של טריפ רע היא להגיד ולהגדיר לעצמך מה אתה באמת רוצה, מה באמת חסר לך, מה יוציא אותך מ"בֹּץ הַזֶּה-מַה-יֵּש, הַכָּכָה-כָּכָה" וייתן טעם לחייך.

ולפעמים, אפשר להרגיש שמשהו חסר אפילו (או שמא בעיקר?) "בבוקר שאחרי הלילה שלפני", ואפילו אם הלילה שלפני הוא מסיבת פול-מון קטנה וידידותית על חוף טרופי מהאגדות, אי שם בדרום הודו [ובדיוק לפני 14 שנה, מסתבר ]

.

[The Weight ]

.

14.2.95

ערב מוקדם

ורקלה

.

טוב, אז לפי דעתי פול-מון זה בכלל מחר, קלייר מסכימה איתי, אבל חבורת המוטרפים המופלאה הזאת, שולחן 3 במסעדת ויקטוריה, רוצים מסיבה. אז כששולחן שלוש רוצה מסיבה, מסתבר, הוא קם, במין מכת אנרגיה משותפת, ועושה אחת.

.

אז הנה מה שמתוכנן להערב (אופס, נזכרתי שהקסטות לא בתיק…):

.

מערכת יש, טובה ויפה ועוצמתית, המוני קסטות שלי ושל סטיבן, ודריל, וג'ון וג'ולי, וג'יימס וכמובן קולין וקלייר. המוני לונגים בשלל צבעים, תרומתם של כולם. זיקוקים וחזיזים ופצצות וכמובן ג'יגול האש הבלתי נמנע. ימבה אסיד טוב – מיקרודוט שחור, כמו הראשון במנאלי… אני אישית עולה על שני שליש קליפורניה וויאג' והרבה קרוסין.

.

דניאל, טוקוויל ופראן הופיעו בדיוק בזמן. היו בקודאי, עשו חיים. הפטריות לא עשו להם כלום, פגשו את אֶמה, אלי ואליס (איזה פספוס…). אז גם הם בפנים, ועוד המוני חבר'ה. צ'ילומים כמים וגנג'ה בכמויות. מסיבת הפול-מון הגדולה הראשונה בתולדות ורקלה עומדת לצאת לדרך…

.

מחר בבוקר, ד"א, מופיע בלוח הזמנים תה רפואי ממרקחתו של השאמאן, דוקטור קולין, הכובען המטורף.

אח"כ התכנון הוא לארוז כמה פקלאות בסיסיות ולקפוץ על רכבת לקונא-קומארי, הצ'פוצ'יק הדרומי של הודו. מדובר בסך הכל בשעתיים וחצי נסיעה ברכבת ושם אמורות לחכות לנו בו זמנית שקיעת שמש וזריחת ירח, ואם המקום יראה לנו, אולי גם ההיפך, בבוקר.

הפול-מון הזה, נראה לי, כבר לא יתפספס.

בום בולאנט.

.


.

15.2.95

בוקר

ורקלה

.

לא, לא התפספס הפול-מון הזה.

Bollocks, basicaly היא סיסמת היום, בהשראת דניאל שכרגיל Full-on וג'ון בציניות סקוטית שחבל על הזמן לגמרי.

חונך את אילן שעושה כדורים וקלבס ודיאבלו ודוויל סטיקס ואוכל את החיים בכפות ענק.

דריל עשה אש.

גם פראן

גם קלייר

גם ג'ורג'

גם לוּ

גם ג'יימס

גם טוקוויל

כולם עשו אש.

.

נתנו לו בראש. בענק. המון לונגים והמון המון אנשים ואיזה ארבעה ליטר קרוסין ומוסיקה Full-on, full-time , עד שמונה בבוקר.

.

ים. גלים. טרמפ על סירת דייגים, מאלה של השלושה גזעים ושני חותרים.

שוחה, תופס טרמפ, עולה, חותר. שקט שם, מעבר לקו שבירת הגלים, ומים ירוקים שלווים בערפל בוקר קריר של לפני פיצוץ חום טרופי.

שקט שם, רגוע. אולי העבודה הכי שנטית שיש. עושים את אותה שגרה כל בוקר, בקרירות המים הירוקים, במזג האויר הטרופי המשוגע, ואולי אחרי חודש, שנה, עשר שנים של אותה השגרה היא מתחילה להעשות מעצמה, מלאה באיכות, ולראש יש זמן לברוח, לחשוב, לתת לו בשעות של מדיטציה על הים.

.

ואולי זה לא סתם צירוף מקרים שישו היה דייג, וסידהרתא עבד על סירה, ויונה תפס טרמפ עם לוייתן, וכו', וכו', וכו'.

אולי הים עושה לך משהו.

בטוח שהים עושה לך משהו.

משהו טוב.

.


.

קצת יותר מאוחר

.

כן. היא תבוא, יום אחד, הנסיכה.

תצא מהמים, והרי זה יהיה על חוף ים. ואני אהיה מלוכלך, מטונף, שחור, כמו היום בבוקר. כתמי הלידה של יום חדש.

והיא לא תרתע מהשחור, מהלכלוך, מהאטרף הנושף בנחיריים, העיניים הדלוקות, ה-טס…טס…טס… הזה בשיניים.

היא לא תרתע. היא תחבק אותי, ותכנס איתי למים, ו… איך אומרים את זה בספרים, sort of תערסל אותי בזרועותיה

Kinda, bollocks, basically…

לא. היא תראה מעבר לBaba bollocks , מעבר לצחוק המגחך, הכמעט מרושע. והיא תחייך אלי, ולא ממש נצטרך לדבר, בלי bollocks ומאיפה את וכמה זמן את בהודו וכמה זמן, בעצם, את מטיילת?

.

נסיכה. צדפות בשערה וכל שאר התיאור, הישר מאיזה רומן רומנטי עם לגונות וברוק שילדס ושדיים.

שדיים. Definately . הרבה. נגיעות. אבל לא כחלק ממשא ומתן, לא כסחורה ולא כמחיר, אלא רק כתענוג לשמו, הדוניזם של התפנקות באיזה ערסל (שוב התערסלויות. אולי צריך לקנות ערסל?), באפטר של טריפ, או עדיף של אקסטזי.

.

ולא צריך לדבר, אבל מדברים, sort of .

והשיחה, כמו הנגיעות, תענוג לשמו. משחקי קודים מפה ועד הודעה חדשה, מפירסיג ועד מונטי פייתון. ולא, לא תחרות, פרטנרים. אין נקודות, יש אנרגיה משותפת. אנרגיה שיכולה ליצור דברים מדהימים, המון אהבה. כמו, אולי, קולין וקלייר במיטבם.

ליצור, אולי, אפילו, בסוף,

Sort of kinda bollocks basically,

ילד.

לא אמרתי כלום.

זה לא הייתי אני, זה היה הוא, בחיי.

איפה הנסיכה, קיבינימט?

והרי [Gandalf's Rune ] הוא הרוּן שלי. תן לו בשליחויות וסימנים וקווסטים.

נכון, לבד זה האמא של החופשי.

חופשי, unfortunately , זה לגמרי לגמרי לבד.

נכון. יש קטע ענק בלהגיע לבד למקום כמו ורקלה אחרי שקיעה, להזרק על הגג הראשון שנקרה על דרכך, ולהסתער על השבט המקומי באש.

Bollocks.

קסם, מה קסם, שוּקטע. מה לאחותך הצולעת מה.

ולזיין, זיינת, עם כל הפלאוורה והאש והבלגן.

לא.

לא יודע למה.

שמעתי איזושהי שמועה רחוקה שאנשים מזיינים בהודו.

אוי, קשים חיי הבאבא הנודד, הבודד, הנזירי.

ואולי זה קטע שחייבים לעבור. כדי שבבוא הנסיכה, סוף סוף, פעם, באיזשהו חלום קיטשי של אהרון ספלינג וחבורתו, אני אדע לזהות אותה, בתור התחלה.

אינ אדע לזהות אותה, ולשדר לה את האנרגיות הנכונות.

ואני אדע כמה נדיר, וחשוב, ושביר, הקטע הזה. הזוגיות הזאת.

והרי דוגמאות רעות למערכות יחסים לא חסרות לי, מאבאמא ועד לוסיה, דרך הנטשויות והזרקויות ובדידויות לא מוסברות ואפילו לא מתורצות. הרי גם במגרש של החפוזים תיקלתי כמה כדורים, ולא שהיה לי ממש ברור איזה תפקיד אני משחק בכל מקרה.

וזה לא הפתרון.

ומונוגמיות סדרתית, לדלג מחן שהיא כמעט ללוסיה שהיא כמעט שונה, לכל מיני חצאי חלומות וישראליות מבולבלות, גם זה, ללא ספק, לא זה. רק תחושה של מחנק מצטבר, הורג.

לא, מערכות יחסים שהן כמעט, מעין פשרה מראש, לא בונות שום דבר, הן הורגות.

.

{כעבור שישה עמודי מחברת…}

לרשום, כדי לא לשכוח. לא לשכוח לבדוק בהזדמנות, שוב, את Shelter From the Storm של דילן. אם אני לא טועה גם לו קצת התבלבלו הסימנים באיזשהו שלב. הוא מצא אותה בסוף. עם פרחים בשיערה. "בוא" היא אמרה "אני אתן לך מחסה מהסופה".

.

בואי.

.

.

אותו ערב

.

מדהים, מדהים כמה חרא יכול להדחס ליום אחד.

ברחתי, בסופו של דבר, לחדר. ברחתי אחרי שבנסיון אחרון לאסוף את עצמי בידיים הלכתי לארוז את התיק וגיליתי שאיזה בן זונה גנב לי לונגי. זה עם השמש, זה שעלה 950 רופי, זה שהיה מיועד, בהזמנה מיוחדת, לאריאל.

הלך.

.

אז ברחתי לחדר, בתכנון כללי לבכות קצת, לאונן קצת, לבכות עוד קצת, לישון קצת, להתעורר, ואם המצב לא ישתפר להמשיך ולחזור על אותו תהליך עד שיהיה לי אומץ לצאת מהחדר.

.

ואז, כמובן, כמכת פרידה, המנעול של החדר שלי מתעלה על עצמו ושובר מפתח, מונע ממני את החסד של לשמור את ההתפרצות עד שאהיה בתוך החדר, לבד.

.

שום דבר לא הלך. שום דבר. לא כתיבה ולא ציור ולא מיקסינג בוֹל ולא ג'יגולים, בידיים מנותצות מעבודה קשה ולא סושייאלזינג. Reckon מה Reckon ושום דבר להגיד.

.

מדהים איך לילה כל כך יפה יכול להמשיך לתוך יום כל כך אומלל.

.

רע לי רע לי רע לי

נסיכה ומהר.

.



.

טוב, מאז עברו 14 שנה, כאמור. שמונה שנים של בדידות, שש שנים של זוגיות; שנים של חיפוש ותהייה והתפכחויות כואבות, ובעיקר הרבה עבודה קשה – שלי על עצמי, שלה על עצמה, ושלנו על הזוגיות.

.

והיום [כש"כל פוסט שלי משפריץ זוגיות מושלמת"] אני מבין שהבעיה העיקרית עם הפנטזיה ההיא היתה הציפייה שזה יקרה כהרף עין, בניד עפעף, במבט ראשון.

.

(כי השאר דווקא בהישג יד, מסתבר [החלקים המהותיים, לאו דווקא הצדפים בשיער]. זה ממש לא קרה במבט ראשון. ובכל זאת ידעתי לזהות אותה, ולדבוק בה, עם כל הקושי שבפער בין האידיליה הבטלה של הפנטזיה והתובענות העסוקה של המציאות. עם כל המילים החדות כסכין שנאמרו בינינו עד שלמדנו להבין זה את זו במבט, לראות איש את רעותו באמת – לנטרל את הפילטרים של עכבות, פחדים, התניות וכאבים שעיוותו את התקשורת.)

.

זה די ברור, בעצם. זו הרי בדיוק הפנטזיה ש"ספלינג וחבורתו והלגונה הכחולה" מכרו לי, לנו: שאהבת אמת ניכרת מיד, ברורה וחד-משמעית ונעלית על כל ספק.

ובהתאמה, גם, ש"עבודה על הזוגיות" היא שם קוד נלעג לדיכוי או אילוף.

ושזוגיות, ורומנטיקה, אהבה, זה משהו שמנותק מאפרוריות היומיום, משהו שמצריך סדיני סאטן בוהקים ולבבות אדומים, או לפחות חולות זהובים ולגונות כחולות.

.

זין בעין (השלישית).

.

I've heard their stories

I've heard them all

But love's the only engine of survival

.

[כתוביות]

.

27 תגובות נפלו בדרך מישראבלוג; לקריאת הדיון המלא בחלון חדש]

.