Don't Have To Be beautiful, But It Helps
I believe that we can achieve
The love that we need
I believe, call me naïve
Love is for free
נניח,
בפשטנות מתבקשת,
שנתיב הירח זה הנתיב של אלה שנראים לעצמם מכוערים
ונתיב השמש זה הנתיב של אלה שנראים לעצמם יפים.
אז מה יותר "טוב"?
כמו ברוב השאלות מהסוג הזה, התשובה היא שזה לא משנה.
אפשר לעבור את החיים בהתנצלות תמידית על המקום שאני תופס בעולם;
אפשר באותה מידה לעבור את החיים בתחושה שהכל מגיע לי, אני ואפסי עוד.
בשני המקרים, אפשר לעבור את כל החיים בלי לערער, או אפילו להרהר, על העדשות שמבעדן אני רואה את עצמי ואת העולם.
בשני המקרים, צריך כנראה צירוף נסיבות נדיר * כדי לצאת מהקופסה, מהמסגרת, מהפרספקטיבה.
כדי לראות את הצד השני.
ואז להפסיק להיתלות בניגודים ולהתחיל להתעלות עליהם.
מעלה מעלה אל התמונה המלאה.
והנה, נזכרתי שגם את זה פיטר כבר אמר קודם:
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
The moon and the sun
Partners in light
Separating reflecting one light
Hearing this confusion wanes
No need to ask for wealth
Or one thing more now
* אפשר לכתוב פוסט שלם על המילה הזאת. עד כמה צירוף הנסיבות הזה "נדיר"? אולי הרבה פחות משחשבתי, פחות משמקובל לחשוב. יכול להיות אפילו שכמעט כל אחד חווה הצצה כזו או אחרת אל "הצד השני".
אבל בשביל יותר מהצצה, בשביל להתבונן ולהבין את קשרי הגומלין המסועפים בין השמש והירח, ובשביל להיישיר עיניים בעוז ולא לפטור את נקודת המבט הזאת כהתקף פסיכוטי חולף, צריך כנראה הרבה דמיון יוצר ולא מעט חוסן נפשי (וגם קצת מזל לא יזיק, וגם להיות יפה).
כן, כן, היתה מסיבה. אמיתות אלה נחצבו באבק.
שנה מאז הפעם הקודמת במדבר, והפעם אף עקרב לא קיפח את חייו על לא עוול בכפו.
רק אהבה, וריקוד וג'יגול וגלגול וניגוב וחברה טובה ותקשורת מקרבת בכל הרמות, בכל הרבדים, בכל הצ'אקרות.
The distant walker hears the words
Go do good deeds
So you'll feel OK
וכל מה שרציתי להביא מהמסיבה הזאת היה תמונה של השלט שנתלה בין הרמקול הימני לעמדת הדיג'יי.
שלט שנראה בתחילת הערב כמו בדיחה טובה
והפך בהמשך
(כמו שקורה לפעמים לבדיחות טובות)
לסוג של מנטרה.
נכתב בו:
נא לשמור
על השקט
גליה ב-08 מרץ 2009 בשעה 12:29 #
יותר טוב להיראות לעצמך יפה גם אם אתה דיי מכוער, לא?
אנחנו כאן הבוקר חילקנו את האנשים לאלה שהכול נראה להם אפשרי ולאלה שהכול נראה להם בלתי אפשרי.
לא הבנתי את עניין צירוף הנסיבות הנדיר. אולי יותר איזה הצטברות של יכולת ראייה, תפיסה ומודעות?
וורצל ב-08 מרץ 2009 בשעה 12:52 #
כרגיל, זה תלוי גם בבן אדם וגם בסביבה.
לשאלתך הראשונה – כן, בוודאי, בטח, ברור.
עדיף להרגיש טוב עם עצמך בכל המובנים.
(ודימוי עצמי יכול להתעלות על נתוני פתיחה כאלה או אחרים, ואפילו "לשנות" אותם; לדוגמא, כשהמרמיטה הכירה אותי היא חשבה שיש לי גיבנת)
אבל לא טוב להיות נרקיס, וזה משהו שעלול להתלוות לתחושה "אני יפה", בעיקר אם נולדים לתוכה.
זאת אולי הקללה של "אידיאל היופי הקלאסי".
כמו הטענה הרווחת, שחתיכים/ות מתאמצים/ות פחות במיטה.
כמו "בני האלים" הקטנים שלא מוכנים לשחק עם מי שלא בן-אלים כמוהם (טענה של וולבק נגד ההיפים, שעשתה לי הרבה סדר בראש). מגישה כזו (שראיתי על שני יפיופים אתמול במסיבה, והתחילה בכלל את קו המחשבה הזה), הקפיצה הלוגית לגזענות קטנה מאוד בעיניי.
אהבתי גם את החלוקה שלכם. ההבדל בין התגובה האינסטינקטיבית "אני יכול" לתגובה "אני לא יכול". בגלל זה אני מעדיף להגיד לזוזו כל ניסוח חלופי אפשרי פרט ל"את לא יכולה".
מרגוליס ב-08 מרץ 2009 בשעה 14:27 #
נו, אז את השנתית שלך כבר עשית. כי בדיוק נתקלתי בזה – http://www.facebook.com/event.php?eid=55016694170&ref=nf Target=_BLANK class=msg>http://www.facebook.com/event.php?eid=55016694170&ref=nf>
בשבילך זה קל"ב, לא?… (לא שיש לי מושג אם זו מסיבה מוצלחת).
זה לא כ"כ נעים לראות גן סגור… יש לינק גם לנטולי פייסבוק?
אבל כן, את השנתית עשיתי, פלוס מינוס…
שתי העמדות שתיארת מאוד קרובות זו לזו ומתחלפות זו בזו. גם אליס מילר הפסיכואנליטיקאית סיווגה אותן ב"דרמה של הילד המחונן" לשני סוגי הפרעה נרקיסיסטית (גרנדיוזיות ודיכאון) והנגידה אותן לאהבה עצמית בריאה. והידד לאהבה העצמית הבריאה!
(ואתה כותב כמו מישהו יפה.)
אני יושב על כתפי אליס מילר ומנדנד ברגליים!
(אבל לא זכרתי את הקטע הזה, תודה על התימוכין.)
ואני מבין גם מה שאמרת על זה שהן מתחלפות זו בזו (אם כי זה מערער קצת את התזה שלי לעיל…).
אני זוכר את התנודות האלה בין הגרנדיוזיות לדיכאון… אצלי זה היה שיפור לעומת דיכאון קבוע.
היום אני יודע שאני יפה, למרות שאני רחוק מאוד מיופי קלאסי. שנים הסתובבתי עם דימוי עצמי של תפלץ (ותודה לאבי ולאמי שהביאוני עד הלום). את יכולה לתאר לעצמך מה זה עשה לדימוי שלי על מישהי שאתרע מזלה לחשוב שאני יפה, או לחשוק בי רחמנא ליצלן. תהליך גילוי היופי שלי היה מרתק – לא להאמין כמה שדים, התניות ודעות קדומות ארבו לי בדרך - ותוך כדי למדתי גם עד כמה ההכרה משפיעה על ההוויה.
וכיום, כמו שאולי כתבתי פעם או פעמיים, היופי קם ונופל על העיניים מבחינתי. זה הדבר הראשון שאני מחפש באישה, או באיש.
מרגוליס ב-08 מרץ 2009 בשעה 19:56 #
נראה שאין. מה, אין לך פייסבוק? מתבודד.
וורצל ב-08 מרץ 2009 בשעה 22:52 #
אני וחבר פעם קראנו לזה סלינגשוט אקוויליבריום יען אחרי נקודת שבירה בתהליך מסויים אצל פרט או חברה הנטייה היא בדרך כלל לקיצוניות השנייה ורק אז לדרך הבריאה בין שתי הקיצוניות.
שזאת בעצם הרחבה של החוק (השני?) של ניוטון, לא?
"לכל פעולה יש תגובה השווה לה בעוצמתה."
ובסוטרה הראשונה של היוגה כתוב (לפי התרגום הקליט של המורה שלי) – יוגה היא השקטת תנודות המיינד.
כלומר, לבלות פחות בקיצונויות ויותר במרכז.
וכמו שכתבתי ללי באימייל:
"בניגוד לחששות המוקדמים שלי, זה לא מחמיץ את דבשם של השיאים היפים, כי יש לי את הבטחון שאני יכול לחזור "לשם". אני פחות נאחז בהנאה, ואולי ככה אני שואב אפילו יותר הנאה…
ללה ב-09 מרץ 2009 בשעה 11:01 #
זה בהחלט מזכיר את http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9C_%D7%94%D7%96%D7%94%D7%91">דרך האמצע של הרמב"ם שהיא אריסטוטלית בבסיסה.
הרמב"ם, אריסטו, בודהה…

מה הוא עושה?
איך אפשר לקרוא את זה?
אההה… דרך האמצע נשארת דרך האמצע
ללה ב-09 מרץ 2009 בשעה 14:00 #
http://www.youtube.com/watch?v=sJ9bLqn8URc">איך אפשר, באמת?