אני לא נוהג לכתוב פוסטים בשביל לינק אחד, מאז שיש לי טוויטר, אבל נתקלתי עכשיו בטקסט שמתחבר בדיוק לכל מה שכתבתי בשני הפוסטים האחרונים, על הקו שבין היפ-הופ והמהפכה ה(לא-)איסלמית. ואני לא מצליח להירגע ממנו גם אחרי ששיתפתי אותו בטוויטר (פעמיים), בגוגל רידר ובתגובות לפוסט הקודם…

בניגוד אלי, זה שכתב את הקטע הזה מבין גם את המילים, ולא רק את הווייב. ייתכן שהוא אפילו מצרי בעצמו. הייתי מתרגם את כל הטקסט, אבל אני צריך להקדיש את משאבי התרגום שלי לדברים שמשלמים לי עליהם… אז קבלו טעימה:

דד אל חכומה – מה זאת אומרת?

קטע הראפ העוצמתי1 דד אל-חכומה הוא המנון המהפכה המצרית. פרשנים, מומחי ביטחון, אוריינטליסטים וכל מיני פטפטנים טלוויזיוניים מדברים זה שנים על הבחירה העגומה שעומדת בפני ארה"ב והמערב במצרים: דיקטטורות מושחתות, או שנאת מערב איסלמית ומחרחרת מלחמה כמו באיראן. חבל שהם לא טרחו להביט מעבר לדעות הקדומות שלהם ולהקשיב לדד אל חכומה. שירו של הראפר המצרי רמי דונג'וואן2 הוא זעקה מלאת להט נגד משטר ברוטלי, נגד חוסר צדק, עושק ועינוי, נגד הריגת חפים מפשע.

[...]

[יש גם תרגום חלקי]3

השירה היפהפייה של רמי דונג'וואן מדברת על ערכים אוניברסליים של חירות וצדק; האבות המייסדים של ארצות הברית היו מסכימים בתוקף לכל מילה ולכל עמדה שמובעת בשיר. איזו הפתעה לפרשנים ולקובעי המדיניות במערב…

[...]

קובעי המדיניות ויועציהם האוריינטליסטים כשלו מלחזות את בוא המהפכה, כי השליכו את הדעות הקדומות שלהם על העם המצרי באמצעות תהליך של הכללה והחלת סטריאוטיפים; הם גיבבו ללא הבחנה מדינות ותרבויות שונות…

יש עוד, בין השאר על זה שלא מדובר ב"מהומות לחם" אלא במהפכה שהכוח המניע שלה הוא דווקא המעמד הבינוני המשכיל, שלא נלחם על פת לחם אלא על חיים בכבוד. גם אם הכותב מדבר במידה מסוימת מהרהורי לבו, בינתיים הרהורי לבו נראים נכוחים יותר מאלה של הפרשנים הישראלים ההיסטריים, שמדברים בעיקר מהפחדים שלהם.

והנה השיר, שמופיע גם במיקסטייפ חלאס שהוזכר בפוסט הקודם:

(וכאן אפשר לקרוא תרגום מלא של המילים)

הערה ועדכון

קשבנו אורי סבח התעמק קצת במכלול יצירתו של רמי הנדון, ומצא שהוא פטריוט מצרי גאה, שמעריץ את הצבא ולא אוהב את ישראל. עד כדי כך, שהוא אפילו הלחין שיר למילותיו של המשורר חסן נסראללה שקורא למצרים להסיר את המצור מעזה, ומוסיף שלעולם לא יהיה שלום עם הכלבים היהודים.

נו, אז כנראה שיש לנו עסק עם ראפר שמזכיר יותר את סאבלימינל מאשר את סגול 59. אז הוא כנראה לא ירצה להיות חבר שלי, ולא בטוח שאני ארצה להיות חבר שלו. לא נראה לי שזה גורע משהו מנכונות הפוסט שלעיל. לרגע לא העליתי על דעתי שהמפגינים במצרים אוהבים אותנו יותר מהמשטר שלהם, להפך אולי, ובכל מקרה המהפכה שלהם נועדה לשרת את העם המצרי, לא את ישראל.

זה רק רומז אולי על הסיבוך שבשאלה "למה אצלנו זה לא קורה/מתי זה יקרה אצלנו" – כי כדי שמשהו כזה יקרה אצלנו, ואולי אף יצליח, הוא חייב להתבסס על שילוב אינטרסים של יהודים ופלסטינים.

  1. סליחה מראש מטהרני העברית, זה מתבקש פה []
  2. דון ז'ואן? []
  3. די לשינה… די לשתיקה… די למוות… אני נגד הממשלה… אני נגד אלה שמוכנים לחיות בהשפלה… לחיים שלי יש ערך []