בסביבות עשר בבוקר, דקות ספורות אחרי שצייצתי לינק לפוסט מליל אמש, נפל הבלוג. זכרתי אימייל מלפני כמה ימים שהתריע על עבודות תחזוקה בשרת, שיימשכו עד שעה עם צפי ל-15 דקות דאוּן-טיים. נו, מה זה רבע שעה לעומת הנצח?

אבל כשמסך "לא מצאתי את האתר" בפיירפוקס התחלף בטופס הרשמה לוורדפרס, הבנתי שמשהו לא תקין. ואכן, כעבור זמן קצר הגיע אימייל ממחלקת התמיכה של Green Geeks, ספקי השרת שלי, שלפיו הבלוג שלי הורד כי היו בו טבלאות מושחתות שהפריעו לעבודת השרת כולו.

ואני, הטבלאות המושחתות היחידות שאני מכיר הן אלה של הליגות הישראליות… וורצל הפרחח, הוובמאסטר הנערץ שבנה לי את הבלוג, נראה לאחרונה בבה"ד זה או אחר, וידו קצרה מלהושיע. וואלה, הלך הבלוג.

לרגע עוד ניסיתי לחפש פתרונות לבד בגוגל, אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא יודע מאיפה להתחיל, והפניתי את שוועתי לטוויטר.

עכשיו, יצא לי פה ושם להתבטא בציניות על תחושת הקהילתיות המדומה שמשרה טוויטר, וזאת הזדמנות טובה לחזור בי במידת מה. "קהילת הקוד הפתוח" זאת לא מליצה ריקה, זאת קהילה שרירה וקיימת והיא משהו, בחיי.

בקשות העזרה שלי הופצו ביעף, כמעט כמו חדשות לוהטות על צו איסור פרסום. מרגוליס שלח כמה לינקים שיכולים לעזור, אבל אפילו לא הספקתי להציץ בהם עד שקיבלתי שתי הצעות לתמיכה פרטנית באימייל, שתיהן מאנשים שלא נמנים על המעגל הקרוב שלי.

הלכתי על הצעת העזרה של רן בר-זיק, ששמו מוכר לי כבר שנים כאחד מהאבות המייסדים של הטולקינאות הישראלית, הרבה לפני שידעתי שהוא מפתח PHP וחבר באחוות הטבעת של הקוד הפתוח. למרות שלא החלפנו מילה אף פעם, הרגשתי ביטחון מלא להפקיד בידיו את המפתחות לגונדור שלי, והוא אכן הביס ביד רמה את הפרשים השחורים שהשחיתו את הטבלאות, ועל הדרך חיזק את הביצורים ועשה קצת סדר בממלכה, ונשאר בסביבה עד שהיה בטוח שהשקט שב לשרור.

דרך אגב: השר האפל במקרה הזה, החשוד המיידי בהשחתת הטבלאות, הוא כנראה תוסף הסטטיסטיקה FireStats. ראו הוזהרתם.

הצעתי לרן את תודתי לעולמי עד, אבל הוא ביקש בתמורה רק שאפרסם אצלי את המאמר הזה מפרי מקלדתו:

כך תגנו על הבלוג שלכם

"במאמר יש הסבר כיצד לגבות את מסד הנתונים (ואיך בכלל להקשיח את הבלוג), אם יותר אנשים יקראו אותו, פחות תקלות מפחידות כאלו יתרחשו לאנשים אחרים."

בשבילי רוב מה שכתוב שם עדיין סינית, לצערי, אבל אני שמח להפיץ את הבשורה.

ורן מוסיף סיכום אירוע משלו:

אנשי ה-IT ב-green geeks החליטו שמסד הנתונים שלך בעייתי להם משום מה וגורם להם לבעיות תחזוקה בגלל שהאינדקסים שלו לא תקינים. הם החליטו להוריד אותו (בהחלטה שלפי דעתי ממש ממש לא נכונה ולא יאה) והשאירו אותך ללא גיבוי. בסופו של דבר אנשי החברה העלו את מסד הנתונים חזרה, תיקנתי את התקלות המינוריות שהיו בו (הורדתי את firestat שלא הותקן כראוי ותיקנתי את טבלאות ה-MYISAM שהיו שם). למרבה השמחה לא היה צריך להשתמש בגיבוי של ה-XML ועכשיו יש לך גיבוי מסודר שיישלח למייל שלך כל שבוע.

העיקר שתמשיך לכתוב וליהנות מהחיים.

רן, יצאת גנדלף :)

סביר להניח שדבר כזה לא היה קורה בישראבלוג, אבל אז לא הייתי זוכה לחוות את הסולידריות הזאת, לפגוש את האנשים הטובים באמצע הוורדפרס. כתבתי לא מעט לאחרונה על מועדון הכדורגל ברצלונה כדוגמה לאלטרנטיבה אנושית אל מול הדורסנות התאגידית. קהילת הקוד הפתוח היא עוד דוגמא כזאת, קרובה הרבה יותר לבית.

אני מרגיש כבר איזה זמן שאני צריך להוסיף תג בשביל גילויי הסולידריות האלה, כשהאדוות מתלכדות לגל. אה, עכשיו אני יודע: סנגהה, אקרא לה, סנגהה שלי.

ולא נותר לי אלא לתהות: האם השלווה הסטואית שבה קיבלתי את המחשבה שהפוסט הקודם יאבד לעד (לא היה לו שום גיבוי, עד ששחר נחלץ והעתיק אותו בשבילי מקורא הרסס), ואפילו את האפשרות שהבלוג נפל ולא יקום עוד – האם הסטואיות הזאת נבעה מהכרה בודהיסטית עמוקה, או פשוט מהלם?

נו, שאלה יהיו הצרות שלנו.

חזל"ש.

הכל קשור, אבל הרובוט לא מצא פוסטים קשורים.