נופל וקם
בסביבות עשר בבוקר, דקות ספורות אחרי שצייצתי לינק לפוסט מליל אמש, נפל הבלוג. זכרתי אימייל מלפני כמה ימים שהתריע על עבודות תחזוקה בשרת, שיימשכו עד שעה עם צפי ל-15 דקות דאוּן-טיים. נו, מה זה רבע שעה לעומת הנצח?
אבל כשמסך "לא מצאתי את האתר" בפיירפוקס התחלף בטופס הרשמה לוורדפרס, הבנתי שמשהו לא תקין. ואכן, כעבור זמן קצר הגיע אימייל ממחלקת התמיכה של Green Geeks, ספקי השרת שלי, שלפיו הבלוג שלי הורד כי היו בו טבלאות מושחתות שהפריעו לעבודת השרת כולו.
ואני, הטבלאות המושחתות היחידות שאני מכיר הן אלה של הליגות הישראליות… וורצל הפרחח, הוובמאסטר הנערץ שבנה לי את הבלוג, נראה לאחרונה בבה"ד זה או אחר, וידו קצרה מלהושיע. וואלה, הלך הבלוג.
לרגע עוד ניסיתי לחפש פתרונות לבד בגוגל, אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא יודע מאיפה להתחיל, והפניתי את שוועתי לטוויטר.
עכשיו, יצא לי פה ושם להתבטא בציניות על תחושת הקהילתיות המדומה שמשרה טוויטר, וזאת הזדמנות טובה לחזור בי במידת מה. "קהילת הקוד הפתוח" זאת לא מליצה ריקה, זאת קהילה שרירה וקיימת והיא משהו, בחיי.
בקשות העזרה שלי הופצו ביעף, כמעט כמו חדשות לוהטות על צו איסור פרסום. מרגוליס שלח כמה לינקים שיכולים לעזור, אבל אפילו לא הספקתי להציץ בהם עד שקיבלתי שתי הצעות לתמיכה פרטנית באימייל, שתיהן מאנשים שלא נמנים על המעגל הקרוב שלי.
הלכתי על הצעת העזרה של רן בר-זיק, ששמו מוכר לי כבר שנים כאחד מהאבות המייסדים של הטולקינאות הישראלית, הרבה לפני שידעתי שהוא מפתח PHP וחבר באחוות הטבעת של הקוד הפתוח. למרות שלא החלפנו מילה אף פעם, הרגשתי ביטחון מלא להפקיד בידיו את המפתחות לגונדור שלי, והוא אכן הביס ביד רמה את הפרשים השחורים שהשחיתו את הטבלאות, ועל הדרך חיזק את הביצורים ועשה קצת סדר בממלכה, ונשאר בסביבה עד שהיה בטוח שהשקט שב לשרור.
דרך אגב: השר האפל במקרה הזה, החשוד המיידי בהשחתת הטבלאות, הוא כנראה תוסף הסטטיסטיקה FireStats. ראו הוזהרתם.
הצעתי לרן את תודתי לעולמי עד, אבל הוא ביקש בתמורה רק שאפרסם אצלי את המאמר הזה מפרי מקלדתו:
כך תגנו על הבלוג שלכם
"במאמר יש הסבר כיצד לגבות את מסד הנתונים (ואיך בכלל להקשיח את הבלוג), אם יותר אנשים יקראו אותו, פחות תקלות מפחידות כאלו יתרחשו לאנשים אחרים."
בשבילי רוב מה שכתוב שם עדיין סינית, לצערי, אבל אני שמח להפיץ את הבשורה.
ורן מוסיף סיכום אירוע משלו:
אנשי ה-IT ב-green geeks החליטו שמסד הנתונים שלך בעייתי להם משום מה וגורם להם לבעיות תחזוקה בגלל שהאינדקסים שלו לא תקינים. הם החליטו להוריד אותו (בהחלטה שלפי דעתי ממש ממש לא נכונה ולא יאה) והשאירו אותך ללא גיבוי. בסופו של דבר אנשי החברה העלו את מסד הנתונים חזרה, תיקנתי את התקלות המינוריות שהיו בו (הורדתי את firestat שלא הותקן כראוי ותיקנתי את טבלאות ה-MYISAM שהיו שם). למרבה השמחה לא היה צריך להשתמש בגיבוי של ה-XML ועכשיו יש לך גיבוי מסודר שיישלח למייל שלך כל שבוע.
העיקר שתמשיך לכתוב וליהנות מהחיים.
רן, יצאת גנדלף
סביר להניח שדבר כזה לא היה קורה בישראבלוג, אבל אז לא הייתי זוכה לחוות את הסולידריות הזאת, לפגוש את האנשים הטובים באמצע הוורדפרס. כתבתי לא מעט לאחרונה על מועדון הכדורגל ברצלונה כדוגמה לאלטרנטיבה אנושית אל מול הדורסנות התאגידית. קהילת הקוד הפתוח היא עוד דוגמא כזאת, קרובה הרבה יותר לבית.
אני מרגיש כבר איזה זמן שאני צריך להוסיף תג בשביל גילויי הסולידריות האלה, כשהאדוות מתלכדות לגל. אה, עכשיו אני יודע: סנגהה, אקרא לה, סנגהה שלי.
ולא נותר לי אלא לתהות: האם השלווה הסטואית שבה קיבלתי את המחשבה שהפוסט הקודם יאבד לעד (לא היה לו שום גיבוי, עד ששחר נחלץ והעתיק אותו בשבילי מקורא הרסס), ואפילו את האפשרות שהבלוג נפל ולא יקום עוד – האם הסטואיות הזאת נבעה מהכרה בודהיסטית עמוקה, או פשוט מהלם?
נו, שאלה יהיו הצרות שלנו.
חזל"ש.
עכשיו בבלוג: נופל וקם, סיכום אירוע (שום קשר לענת קם!) י http://hahem.co.il/mermit//crash-rep…
@mermit_ תודה! מי יתן ולא יהיו עוד שום בעיות טכניות לאף אחד
@barzik לא, תודה לך! ועכשיו ראיתי גם שהאנליטיקס מכיר אותי. אתה נוטר להבת אנור, אתה
מוצאת חן בעיני הרחבת מושג הסנגהה לתופעה מחממת הלב שאתה מתאר.
וגם את הפוסט הקודם מאוד אהבתי רק שלא היה לי מה להגיד
אהלן אביגיל, התגובה שלך סיפקה לי שפע של הגיגים לעת שטיפת כלים
לפרשנות הזאת של הסנגהה הגעתי מזמן, ואני די בטוח שהיא לא המצאה שלי. אחרי הרבה שנים שהתעקשתי ללכת בדרך לבד, הבנתי בשלב מסוים למה הסנגהה היא אחת משלוש אבני היסוד של הבודהיזם, אחרי הבודהה (המופת שמצביע על היעד) והדהרמה (הוראות ההליכה בדרך). הסנגהה הכרחית כרשת תמיכה, כנקודת ייחוס, כהמחשה *חיה* (בניגוד לבודהה) שאני לא הפסיכי היחידי שמערער על הקונצנזוס. בלעדיה קל לסטות מהדרך, להתעייף, להחליט ש"הגעתי", להתאשפז בטעות או סתם להשתגע.
בעידננו הפוסט-מודרני אין גלימות כתומות שיקלו על הזיהוי של השותפים לדרך (אם כי אני מתאר לעצמי שלא היו חסרים חולירות שלבשו גלימות כתומות לאורך השנים), אבל אחרי שנפתחתי לסנגהה גיליתי עד כמה היא נוכחת בחיים שלי, ועד כמה היא יכולה ונכונה לעזור אם רק אתן לה. זה נכון כשאתה עובר בוקר הפוך אחרי לילה של טריפ לא הכי מוצלח, וזה נכון גם בדברים פרוזאיים יותר כמו בדידותו של הבלוגר העצמאי. ההתגייסות הזאת למען הבלוג שלי הבוקר המחישה לי שלא מדובר רק באובססיה פרטית שלי, אלא במשהו שחשוב ל"קהילה" במידה שתעורר התגייסות ומאמצים מצד אנשים שלא הגיבו אף פעם בבלוג, ואני לא בטוח שאפילו קוראים אותו באופן סדיר.
הסנגהה שלי היא מכלול האנשים שחלקו איתי random acts of kindness. עוד דבר שגיליתי על הסנגהה הזאת הוא שהיא ממשיכה ללוות אותי גם אחרי שאנחנו נפרדים פיזית. דברים שאנשים אמרו ועשו הדהדו אצלי ונתנו לי יד מכוונת (ואפילו מושיעה לפעמים) בהרבה מקרים שבהם טבעתי במחשבות שלי. אם לחזור לתימה הטולקינאית שנשזרה בפוסט, זה כמו גנדלף שהיה תמיד בקשר עם גלדריאל ואלרונד ושאר החבר'ה, אפילו כשצעד בדד בדרכים סחופות סופה.
ותודה גם לגבי הפוסט הקודם. גם אני לא תמיד מגיב לפוסטים שאני אוהב, לרוב אני מסתפק בלהפיץ אותם
סורה קמר בעל השחור
תודה RT @RonyRojkin משובב נפש ומרומם רוח, יש *גם* אנשים טובים בטוויטר http://hahem.co.il/mermit//crash-rep…
אהבתי. זה מזכיר לי (אם יורשה לי רפרור עצמי) מה שכתבתי פעם על השבט, על כך שהוא מעבר למקום ולזמן ( http://zarim.net/blog/archives/83 ). הרשת באמת עוזרת לחזק את היכולת לשמור את עורקי השבט פועמים.
אגב, למה אתה מפנה לבלוג הישן שלי? SEO סבוטז'!
למה הבלוג הישן שלך הוא הראשון בגוגל? גיגלתי והעתקתי בלי להסתכל. יתוקן.
אני מניח שה-SEO המשותף של בלוגלי עושה עבודה טובה.
תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » אמן הציוץ הקצר י"ג – כל מי שתקוע בטוויטר ב-15 אפר' 2010 בשעה 14:28 #
[...] הוא גולש לסיפור ארוך על החלטה של הבוס לפתוח בלוג רשמי של החברה, על פנייה נמהרת לחברה מקושקשת של בניית אתרים שהציעה מחיר אטרקטיבי במבט ראשון והתגלתה כשרלטן בודד עם ידע שטחי בוורדפרס. ממשיך לדבר על תאריך מתוכנן, ועל מצגת מלווה, על הגילוי הנורא של אימייל עם טענה של השחתת טבלאות בסיס הנתונים. [...]
ואני מציעה אפשרות שלישית.
לפני כמה שבועות נפגע לי כרטיס זכרון אחרי יומיים של סשן צילום מרוכז (ולא בלתי מוצלח) בצפון. נסיונות חוזרים ונשנים לחלץ את התמונות השבויות הסתיימו בגילוי שהכרטיס פירמט את עצמו לדעת. זה קרה תקופה קצרה אחרי שגיליתי שנמחקו לי תמונות מחצי השנה האחרונה שלי בירושלים[0].
במהלך שני האירועים האלה שמתי לב שפרט להלם הראשוני[1] אני בעצם מקבלת את הענין בצורה רגועה למדי. קבלה ש,כך נדמה לי, נבעה מהתחושה שממילא אני מייצרת כל כך הרבה טקסט (אפילו אם במקרה שלי מדובר בטקסט ויזואלי), שעם כל הצער על אי-אילו תמונות שאהבתי ונעלמו, בסופו של דבר לא מדובר באובדן גדול מדי[2]. רוצה לומר, גם בלי תמונות מעולות של מייסי גריי, או כמה קלוזאפים מצויינים של זבוב, חיי ימשיכו להתקיים בשגרה. למעשה, נראה לי שהמשמעות של התמונות האלה הייתה בעיקר באותו הרגע (שלב ייצור הטקסט, הביטוי – אם תרצה) ופחות לאחר מכן.[3]
במילים אחרות, אנחנו מייצרים היום כל כך הרבה מלל, שהחשיבות של כל ביטוי כשלעצמו, בדרך כלל פחות חזקה.
[0] ללמדנו ילדים, שהעתקת קיצורי הדרך משולחן העבודה לא מגבה את התיקיות עצמן.
[1] שנבע, במקרה הראשון, בעיקר מההפתעה לגלות כמה אני מטומטמת.
[2] נראה לי שאם אלו היו התמונות מהטיול שהיו נעלמות הייתי שלווה הרבה פחות, כמובן.
[3]להבדיל, למשל, מתמונות עם קרובי משפחה שנפטרו או של אירועים משמעותיים.
fire stat שייך ככל הנראה לצד האפל
הוא כבר הפיל לי את האתר.
אהלן גלעד,
לא יודע אם הייתי מייחס לפיירסטאט כוונות אפלות, אבל אין ספק שהוא בעייתי. שמעתי מכמה וכמה בלוגרים על בלגנים קשים שהוא עשה להם. מישהו אפילו דיווח שהוא מפעיל אותו על שרת נפרד כדי שלא יבלגן לו את הטבלאות.
מצד שני, הממשק שלו נוח וברור להפליא.
מאז שהוא הפיל לי את הבלוג, בכל אופן, עברתי לתוסף בשם statcounter שעושה עבודה טובה, מציג יותר מידע ועושה רושם הרבה יותר יציב.