קנביס – פסיכוזיס או קתרזיס?
(תקציר מנהלים: התשובה בגוף השאלה. יחס גורר יחס. ההשפעה הסביבתית וההתייחסות החברתית יכולות להטות את הכף.)
.
דמטריוס שאל בתגובות לפוסט האחרון אם כבר כתבתי משהו על גנג'ה, והסתבר שלא ממש, למרות שהיא מוזכרת כמעט בכל פוסט שני. כך שיש לי סופסוף תירוץ להעלות לפה לינק שמחכה בסבלנות בערך מאז פתיחת הבלוג , ולתת כבוד למרי ג'יין שהיתה הדלק הבלעדי שהניע את חוויית ההתעלוּת האחרונה שלי. זה לינק לדיון הרציני האחרון בהשתתפותי באתר האייל הקורא, בטרם היות הבלוג הזה. אף פעם לא התחברתי ממש לסגנון האנליטי והרציונליסטי (ולרוב גם קנטרני) שם. ובכל זאת ניסיתי, כשהגיעו מים עד נפש ולא יכולתי לשתוק יותר, והתוצאה היתה ניסיונות גולמיים יותר או פחות לבטא בשפה לוגית וברורה חוויות שנמצאות מעבר למילים ומעבר ללוגיקה, למשל בדיון שהתפתח בעקבות מאמר של הפסיכיאטרית טלי וישנה על קנביס פסיכוזיס. הבלגתי כמה מאות תגובות, אבל הלינק לכתבה בהארץ בשם "השרוטים" הביא לי את הטריגר.
.
.
בתגובה הזאת תוכלו אולי לזהות קול מוכר. הדיון שהתפתח ממנה נמשך והסתעף על פני עשרות תגובות, ואתם מוזמנים לקרוא את כולו. אבל כבר קיבלתי תלונות שאני שולח את הקוראים שלי למסעות מפרכים ברחבי דפי אינטרנט אינסופיים בחיפוש אחרי טקסטים שלי, אז כשֵירות לקוראינו שאין להם גלגלת בעכבר הנה כמה ציטוטים נבחרים (וחד צדדיים) מהדיון:
.
.
שימו לב לסעיף 5 ברשימת הסימפטומים [בכתבה], למטה למטה מתחת לכל החרדות: השלב האל-חושי: "הם שומעים אנשים שמדברים במרחק עשרות מטרים כאילו עמדו על ידם. כל מלה. הם מבחינים בפרטים שבחיים לא היית מבחינה. הם עונים על שאלות שלי עוד לפני ששאלתי אותן." זאת גם התשובה לתהייה [שעלתה מוקדם יותר בדיון], איך מחלות נפש יכולות להיות תלויות-תרבות:
.
(ועכשיו סליחה על הרטוריקה הדמגוגית: ) זה שאתם קוראים לו קנביס-פסיסופט, זוכה בתרבויות אחרות למעמד של שאמאן. בזמן שאתם רצים לאשפז אותו ולדכא בתרופות, הם מקשיבים קשב רב לכל מילה ותומכים גופנית ונפשית עד שההתקף/תיקשור נגמר. במצב היפר-רגיש שכזה, סביבה תומכת יכולה להכריע את הכף בין התאוששות בריאה וחוויה בונה לבין התמוטטות נפשית ואובדן עשתונות. המזל שלי, כנראה, היה שה"התקף" שלי הגיע בגיל וברמת ידע ומודעות מתקדמים יותר משל פליט צבא-גואה-גהה טיפוסי, ואחרי שהייה ארוכה בתרבות אחרת ובחברה אחרת שבה הזדמן לי ללמוד על הדברים האלה בלי היסטריה. ככה יכולתי להתייחס למה שקורה לי כאל the crossing of the abyss , שלב מעבר חשוב ומיוחל לפי האלכימיה ההרמטית (שקיים בשם זה או אחר בכל תורה אזוטרית). גם ככה זה היה קשה, ואלמלא אבא שלי שנלחם על הרגליים האחוריות נגד אשפוז כנראה שלא הייתי יוצא מהצד השני בחתיכה אחת .
.
[...]
.
אבל יצאתי, חזק ופתור יותר מאי-פעם. [...] אפשר לומר שהחוויה הזאת, בסופו של דבר, עזרה לי "למצוא את עצמי" ולהתקדם קרוב יותר לרצון האמיתי שלי, מעבר להררי הנוירוזות, העכבות וההתניות שמתחזות ל"רצון החופשי" שלנו .
.
יש לציין, למען הדיוק המדעי, שהגורם המיידי היה (אולי) 50 ג' גראס + צום כמעט מלא במשך יום כיפור מוארך, אבל ברקע היו 4 שנים עתירות כימיקלים (שהסתיימו כשנתיים לפני האירוע עצמו), התאבדות של אדם קרוב ומיני-עקירה מאירופה הנינוחה לארץ אוכלת יושביה.
.
[...]
.
גם ל"התקף" [מה שנקרא קנביס פסיכוזיס], שהוא ריכוז אקוטי של ההשפעה הרגילה של מריחואנה, יכולה להיות השפעה חיובית אם עושים עבודה מקדימה ומקבילה שמכינה את הנפש לשיגור אל חלל לא מוכר. טימותי לירי (בהתייחסו לLSD ) קבע שלושה תנאי יסוד לחוויה הפסיכדלית :
dosage, set and setting
.
השניים האחרונים הם (1) ההכנה העצמית לחוויה ו(2) הסביבה התומכת (או לא) בעת החוויה. במאמר מוסגר, זאת הסיבה שהוא התנגד בסופו של דבר לפירוש הנהנתני שהעניקו ילדי הפרחים לתזה שלו. האם זה אומר שאין נזקים פוטנציאליים בעישון? לא ולא. זה אומר שצריך להיות מודעים למה שמעשנים וללמה מעשנים, כמו שבכלל כדאי להיות מודעים לכל מה שעושים וללמה עושים אותו. המפתח הוא חינוך נכון לאינדיבידואציהIndividuation) ), אבל במצבה הנוכחי של התודעה האנושית בכלל, והישראלית בפרט, אלה חלומות באספמיה. (לקריאה נוספת: ואליס מאת פיליפ ק. דיק. "ההבדל בין שפיות לאי-שפיות דק יותר מחודו של תער, גמיש יותר מאנטילופה, חמקמק יותר מהאשליה הכי הזויה. אולי הוא בעצמו אשליה. אולי הוא בכלל לא קיים").
.
.
כל זה לקוח רק מהתגובה הראשונה, ואין לי סבלנות לצטט את השאר בצורה ברורה מחוץ לקונטקסט. אתם מוזמנים לקרוא בלינק (הנה הוא שוב). בסך הכל הדיון הזה לא נורא טרחני (הרבה פחות מההוא, דנג'ה (-;). בהמשך הדיון חושף 'אחד שהיה שם וחזר' עוד פרטים על ה"התקף" שלו (אח, חדוות האנונימיות!) והדיון מתרחב לשאלות כמו האם אפשר להגיע למצבים כאלה בלי סמים? (כן, ויש גם כמה המלצות לא-מקוריות בפנים) למה זה טוב בכלל? (תשאלו את האחים רייט) ו-לא חבל על כל כאב-הלב שגרמת להורים שלך? (חשבתם להפנות את השאלה גם לאדמונד הילארי?). יש גם התייחסות לאיוולת שבמדיניות הסמים הנוכחית, אבל זה בטח לא יחדש הרבה למי שקרא את אקסטזי אחד וחי.
.
.
טוב, עוד כמה קטעים:
.
לגבי מטרת המסע: עד לא מזמן היה מקובל להיוולד ולמות באותו כפר, כשהמסע הארוך ביותר שעשית בחייך היה לעיר המחוז הקרובה. אני מניח שרוב האנשים קיבלו את המצב הזה בהשלמה ושמחו בחלקם. הבודדים שיצאו למסעות רחוקים נחשבו תמהונים. הרבה פעמים הם לא חזרו, או חזרו פגועים בצורה זו או אחרת. גם אלה שניסו לפתח כלי תעופה נחשבו תמהונים. אבל התמהונים האלה פילסו את הדרך לכל האחרים. אני, לפחות, שמח שנסיבות חיי אפשרו לי לראות עולם, ללמוד מתרבויות אחרות ולחזור עם פרספקטיבה רחבה יותר על החיים. מה שאני מציע זה כמעט בדיוק אותו דבר, רק במימד התודעה.
.
[...]
.
… כנראה היום הקונצנזוס הוא שאת הגוף מותר (ואף נאצל) לסכן, אבל הקופסה השחורה של הנפש היא נחלתם של המומחים (כוהני דת ופסיכולוגים למיניהם) בלבד. כמו מכשירים חשמליים שפתיחתם מבטלת את האחריות. ואפרופו אסטרונאוטים: קראתי שרבים מהאסטרונאוטים דיווחו על חוויות "משנות תודעה", כלומר סוג של סוטול/טריפ, באפס כבידה. יש לגילוי הזה השלכות מרחיקות לכת.
.
[...]
.
…המסר שלי חורג בהרבה מגבולות הסיפור שלי. וכן, הוא נראה לי חשוב מספיק בכדי להטיף לו. אני אומר: רוצים להפחית את התאונות? תנו לנו ללמוד לטוס בשקט ובביטחון, עם הדרכה מועילה ולא היסטרית, ועם רשת ביטחון אמפטית שתקלוט אותנו במקרה שנתרסק. יש מחוזות רחבים שם בחוץ, ואפשר ללמוד הרבה מהמסע בהם. אבל דה-לגיטימציה מוחלטת של המסע למקומות האלה, יותר משהיא מונעת את המסעות, מגבירה את הסיכון לתאונות כשהולכים לאיבוד. אפשר למקסם את התועלת ולמזער את הסיכונים, אבל יכולתנו לעשות את זה מהמחתרת מוגבלת. הדיון הציבורי והמחקר האקדמי בעניין הזה מתנהלים במעמד צד אחד (כמו שממחיש היטב גורלו של פרופסור טימותי לירי שהודח מאוניברסיטת הרווארד, וגורלו של ד"ר וילהלם רייך, וגורלם של רבים אחרים שניסו לחקור את מה שהקונצנזוס מתאמץ להשתיק). בגלל זה הרוב המוחלט של הצרכנים לא לוקחים סמים "בעיניים פקוחות", כי הידע החיוני לא מגיע אליהם, וכל אחד נאלץ לחקור בעצמו ארץ לא-נודעת, ועוד לעשות את זה בגניבה ובחרדה שמא ייתפס (כמו שנאמר, "סמים לא גורמים לפרנויה, שוטרים גורמים לפרנויה").
.
[...]
.
היססתי הרבה לפני שנכנסתי לדיון, בדיוק כי ידעתי כמה קשה לתאר את הקשת באוזני עיוור (בהשאלה, נו אופנס) וכמה עילג זה עלול להישמע. זה לא שאני תופס עוברים-ושבים בטיילת ומרצה באוזניהם את תורתי. יש לך רק את המילה שלי בעניין, אבל אני מבטיח לך ש[אחרי ה"התקף"] חזרתי לconsensus reality יותר מאי-פעם (במאמר מוסגר – למיטב זכרוני לא הייתי ממש נוכח בה גם כילד ונער, הרבה לפני שהסמים נהיו פקטור. סכיזופרן לטנטי או שאמאן מבוזבז? תלוי בהגדרות שלך). בכל אופן, הימים שבהם חשבתי שנהגי מוניות הם סוכני ש"י ושמצלמים אותי מבעד לשקעים החשמליים עברו לגמרי, תודה לאֶלָה, ויש לי ביטחון מלא שלא יחזרו. עדיין, הרבה מהלקחים שלקחתי אתי מטיר-נא-נוג נשארו אתי, למרבה השמחה, כמשוּאה שמנחה אותי באפלת הקונצנזוס. כנראה שגם חלק מהדלתות שבהן עברתי במסע לשם ובחזרה לא נסגרו לגמרי, ולפעמים אני מריח ברוח ניחוחות משם. לא מדובר ב"כלפי פנים" ו"כלפי חוץ", אלא בריבוי נקודות מבט. להיות כאן, אבל לא לשכוח את מה שראיתי שם.
.
[16:17] רגע, רגע, כבר פרסמתי את הפוסט ולא קישרתי בין אז להיום. אז ככתוב, תקופת התעתועים המדוברת (לפני שמונה שנים) היתה מבחינתי ביקור מאתגר ומתמשך (כמה חודשים) בתהום שבין העולם הזה ל"עולם שמעבר לחושים", אחרי כמה שנים של טיול על קו התפר בין העולמות עם גלישות מזדמנות. אם לקשר לפוסט ראש-השנה, חציית אותו תהום מאפשרת את המעבר מנתיב הירח המפרך וכפוי-הטובה לנתיב השמש שמזמן פחות התנגדות. אני עדיין תוהה, בעיקר ברגעי השפל, אם באמת חציתי את התהום ההוא או שנכנסתי וקפצתי חזרה החוצה לצד שממנו באתי (אם זה בכלל אפשרי?).
.
אז טרפתי את הטארוט ותהיתי האם אפרסם את התוצאה גם אם אקבל קלף כמו failure או sorrow. ואז יצא לי (בפעם השנייה ברציפות!) הקלף הזה, מעין אות קטן שהמרכבה שלי מתקדמת בכיוון הנכון:
מרגוליס ב-05 אוק' 2007 בשעה 16:10 #
כל הכבוד לך שאזרת בכלל את הכוח להכנס לדיון הזה. זה כל כך מעייף. אנשי ה"לא לסמים" הם כל כך דוגמטיים ועיוורים לפעמים שלדפוק את הראש ברצפת בטון עושה פחות כאב ראש. ולי גנג’ה עוד בכלל לא עושה טוב מדי. טוב, כל אחד והרעל שלו, כמו שאומרים. בכל מקרה התגובות שלך לעניין. חבל שאין מי שישמע. היה פעם סרט שהכניסו LSD למערכת המים וכולם היו בטריפ, לא? חבל שזה לא פרקטי. כי כמו שאמרת, צריך הכנה. אחרת מה עשינו בזה. לאב אונד פיס פור אול. לחיי הפסיכונאוטים. travelling without moving. היר ווי קאם.
כמו שכתבתי, התאפקתי הרבה זמן. בתקופה ההיא ביליתי הרבה באייל וראיתי את הדיון תופח ותופח… עד שלא יכולתי יותר. אחרי זה פתחתי בלוג ואני כבר לא צריך להתווכח עם אף אחד כדי להגיד מה שיש לי.
לסד במי-השתייה היה פנטזיה היפית מיתולוגית. שמת את האצבע בדיוק על הנקודה שהכשילה אותם בשנות ה-60: הם האמינו שמספיק לשים טריפ על הלשון כדי להגיע להארה, "נירוונה בדולר וחצי". וישר אני חושב על תרבות הצריכה…
היום הברדק אפילו עוד יותר גדול. אף אחד כמעט לא יודע מה הוא לוקח בדיוק והמטרה היא רק "לדפוק את הראש". והרשויות משמרות ומנציחות את הערפל הזה, שמשרת את האינטרסים שלהן (ראה התייחסויות של ברכהhttp://blog.goleshet.com/home/1178993162">ברכה> לידיעות על "סמים מורעלים" שמופיעות מדי פעם).
בדיוק סיימתי קריאה (נוספת) של לאסט קול, והסיום של הפוסט הזה עשה לי חשק לחפיסת טארוט.
תובל כהן ב-05 אוק' 2007 בשעה 16:50 #
אבל מי אמר שהגנג’ה גורמת ל’מחלת-הנפש’ ההיא להתעורר? לי תמיד הייתה התחושה שבגלל שהגנג’ה נמצאת בשולי החברה – רק חריגים ’חולי-נפש’ יתקרבו אליה.
תקרא את http://www.haayal.co.il/story?id=2583">המאמר של טלי וישנה שלינקקתי אליו (המאמר עצמו, לא התגובות), ותראה שקלעת לדעת גדולים: היא מדווחת מסימפוזיון בנושא, וזאת אחת השאלות שבמחלוקת:
"עוד נתון שאינו שנוי במחלוקת הוא שאנשים הלוקים בסכיזופרניה משתמשים בקנביס בשכיחות גבוהה יותר מאשר כלל האוכלוסייה. הנתון הזה חוזר במחקרים על אוכלוסיות שונות. כדרכם של מחקרי אוכלוסיות, קשה מאוד להסיק סיבתיות ממתאם, ולהפריד בין הסיבה לתוצאה. האם אנשים שהשתמשו בקנביס מועדים לפתח את המחלה, או אולי אנשים חולים הם בעלי נטייה גדולה יותר לשימוש (בגלל מצבם הנפשי, למשל)? אגב, אותה שאלה נכונה גם לשיעור הגבוה של מעשנים בקרב חולי סכיזופרניה – האם החולים נוטים יותר לעישון מפאת מחלתם, או שמא העישון עצמו מהווה גורם סיכון להתפתחות המחלה."
ובהמשך, דבר האופוזיציה:
"לא ברור גם מה הסיבה ומה המסובב. האם יכול להיות שהחולים הצעירים הם כבר חולים – שעדיין לא אובחנו, והם פונים לעישון הסם כדרך להרגיע את עצמם או לצמצם את הסימפטומים המטרידים אותם? ייתכן שבקבוצה הז
לא נגעתי בקלפים שלי כמה שנים, מפאת חוסר עניין, וחזרתי לפתוח רק בפוסט הקודם, אחרי שהתחלתי להעלות תמונות של קלפים לבלוג ואסתי שאלה אם הם אקראיים. בכל אופן, אני ממליץ על קלפי Thoth של קראולי כי
א. הם יפהפיים בעיניי, עשירים מעל ומעבר לאחרים מבחינה גרפית וסימבולית.
ב. אם אתה רוצה להשתקע בפרשנות, קראולי גיבש מערכת אדירה בהיקפה של קורלציות, אסוציאציות וסימבוליזציות. לי זה עוזר, אולי יש כאלה שאותם זה דווקא מרתיע.
דנה ב-06 אוק' 2007 בשעה 1:15 #
ומימי, שאין לה כוח לכתוב עברית (לקרוא זה מספיק קשה) מוסיפה שטימותי לירי היה גם בעד מה שהוא כינה סינטקס SINTAX
- למסות את כל מה שנחשב "חטא" וכולל לא רק סמים אלא גם עבודת סקס. מה שבעצם נשמע קצת מוזר, כי כל החבר’ה האלה (כולל RAW שמצע מפלגת ה"רובים וגראס" שלו: http://www.maybelogic.com/gunsanddopeparty Target=_BLANK class=msg>http://www.maybelogic.com/gunsanddopeparty>/ דורש, חוץ מגישה חופשית לנשק ולסמים, גם 30% יענים בכל ממשל. למה? כי בין כה וכה ממשל זה רעיון מטופש) היו פחות או יתר אנרכיסטים. מצד שני, יכול להיות שהסיבה היא שאכן, אם יהיה פיקוח ממשלתי על הדברים האלה, כמו שיש, נניח, פיקוח על תוצרת אורגנית, יהיו חומרים טובים, וגם מדריכים למסעות תודעה, וכיוצא באלה. אז אולי ממשל זה לא רעיון לגמרי טיפשי. טוב, אני לא אנרכיסטית, וגם לא ליברטנית כמו RAW זצ"ל. אני חושבת שצריך לחנוק את הקפיטליסטים במיליון חוקים, כדי שלא ינצלו בני אדם ואת הסביבה עד כלות, ואני נגד גישה חופשית לנשק. בשלב האבולציוני הבא, שאולי הוא לא כל כך רחוק, לא נצטרך חוקים, ולדעתי גם נו
דנה ב-06 אוק' 2007 בשעה 3:23 #
ועוד משהו על מסעות תודעה נטולי סמים: ראיון שערכתי עם ניטה ליטל לפני כמה שנים ב"חיים אחרים": http://www.danapeleg.com/nita.htm#%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%94 Target=_BLANK class=msg>http://www.danapeleg.com/nita.htm#%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A6%D7%94>
ספר של טים פאוארס, דווקא. ממליץ בחום.
ללא שם ב-06 אוק' 2007 בשעה 19:13 #
אנחנו מדברים על אותה גנג’ה? אתה רציני – חריגים חולי נפש? אני לא מכירה כמעט אף אחד שלא מעשן או עישן. ומתוכם אף אחד לא חולה נפש.
תובל כהן ב-06 אוק' 2007 בשעה 23:55 #
תתפלאי: לא כל העולם זה ת"א.
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 0:17 #
חוץ מזה, ההגדרה של ’חולה-נפש’ היא מאוד מאוד רחבה. מי שלא נכנס להגדרה של ’משוגע’ הוא החריג.
ללא שם ב-07 אוק' 2007 בשעה 8:43 #
אני לא בתל אביב.. אבל אחרי שכתבתי נזכרתי שבעל של חברה שלי,מעשן כבד, אכן מוגדר כסכיזופרן. אבל זה אחד לעשרות.
לגבי חולי נפש, אני לא בטוחה שפסיכיאטרים יסכימו איתך שההגדרה מאוד מאוד רחבה. אני לא מדברת על ’חריגים’ בחברה שהם יוצאי דופן במחשבה/אורח חיים/התנהגות, אלא על ההגדרה הקלינית של מחלת נפש.
התגובה שלך נקטעה בדיוק בשלב האופטימי
שיהיה בריא ישראבלוג עם השטויות שלו.
עוד לא החלטתי אם אני ליברטריאן או (סוג של) סוציאליסט. בכל אופן, כמו שRAW ציין נכון: המצב הנוכחי הוא לא לכאן ולא לכאן – מצד אחד יש התערבות ממשלתית, מצד שני ההתערבות הזאת דווקא מנציחה הרבה עוולות, החל ממעמד הבנקים וכלה ב"מלחמה" בסמים. ברור שהמדיניות הנוכחית רק מעמידה את הצרכנים בסכנה עוד יותר גדולה, גם בגלל הבורות וגם בגלל השוק הפרוץ. אני לא מבקש פיקוח ממשלתי על איכות סמים, רק שייתנו אפשרות חוקית לקיום פיקוח כזה (והדרכה וכו’) שיעמדו לרשות הצרכנים המעוניינים. אם כבר שוק חופשי אז עד הסוף.
רק הצצתי בינתיים (כמה חומרי קריאה את מפילה עלי בזמן האחרון
), אבל הביטוי neuro-linguistic programming הזכיר לי ישר את ג’ון לילי ואת הספר שלו:
)
programming and metaprogramming the human bio-computer
(צריך לבדוק אם הוא ברשת. קראתי אותו לפני שנים ואני לא זוכר הרבה.)
(וואו, תראי http://www.lycaeum.org/books/transcribed.shtml">מה מצאתי כשחיפשתי אותו.)
(רק מתי אני אקרא את כל זה, מתי?
עד לפני 20 שנה זה ממש לא היה ככה.
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 12:21 #
לפי הפסיכיאטרים – כולנו דפוקים, כולנו מקולקולים, וכולנו צריכים תיקון, מה שנותן להם הרבה הרבה פרנסה. אפילו שבינתיים השיטה שלהם לא הוכיחה את עצמה, הם מקבלים סמכות כמעט אינקוויזיטורית – לאשפז את מי שהם רוצים.
אם את רואה את יצפאן בטלוויזיה – הוא כוכב תרבות. אם את רואה אותו בבית-משוגעים – הוא פסיכי.
ובאמת אין קשר בין גנג’ה ו’מחלות-נפש’. הממסד מחפש תירוצים להשאיר אותה מחוץ לחוק (לפחות זה לא כמו התירוצים של פעםhttp://video.google.com/url?docid=-6696582420128930236&esrc=sr1&ev=v&len=4097&q=reefer%2Bmadness&srcurl=http%3A%2F%2Fvideo.google.com%2Fvideoplay%3Fdocid%3D-6696582420128930236&vidurl=%2Fvideoplay%3Fdocid%3D-6696582420128930236%26q%3Dreefer%2Bmadness%26total%3D603%26start%3D0%26num%3D10%26so%3D0%26type%3Dsearch%26plindex%3D0&usg=AL29H22HYvvBHwV_O4Vxn6A7fApQsMA4Vw">פעם>).
ללא שם ב-07 אוק' 2007 בשעה 13:21 #
לא נראה לי. יצפאן משחק. וכשהוא לא משחק השיפוט שלו של המציאות נחשב לשפויי (אני חושבת). יש כזה דבר מחלות נפש. לא כולנו חולי נפש, אבל כולנו יכולים להגיע למצב של מחלת נפש. אתה יכול להרגיש מתי המצב הנפשי שלך בריא יותר או פחות וחולי נפש (אלה שיצא לי לדבר איתם) מרגישים מעורערים ורוצים לחזור או להגיע לאיזה שהוא איזון. ואולי השימוש יהפוך לחוקי – אם חולי נפש נמשכים להשתמש אז כנראה זה עוזר להם במשהו לא?
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 13:24 #
תגדירי ’חולה-נפש’ בבקשה.
ללא שם ב-07 אוק' 2007 בשעה 14:06 #
טוב אני מודה שזה קשה. כי אני לא רוצה לקחת את ההגדרה של הפסיכיאטרים. וגם כי לא ברור לי לגמרי מה זה נפש. וגם כי יש הרבה סוגים של מחלות נפש. אז אני חושבת שחולה נפש הוא מי שהשיפוט שלו של המציאות גורם לו לסבל כל כך רב עד למצב של חוסר תפקוד (פרנויות ודכאונות), חוסר יכולת להציב לעצמך מטרות ולהגשים אותם כי הפרנוייה או הדיכאון עומדים בדרך ועוצרים אותך מלהתקדם לשם. במצבים קיצוניים אין סבל כי אין מודעות אלא רק חיים שהם הזייה אבל גם במצב כזה אין כל כך אפשרות לממש דברים שהם מחוץ להזייה.
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 14:20 #
בדרום ארה"ב, כשהעבדות הייתה באופנה, הייתה מחלת נפש מאוד מיוחדת: המחלה הייתה מתפרצת אצל עבדים שחורים, וגרמה להם לעשות מעשים לא-נורמליים: לרצות להמלט לחופשי.
מי שבוחר בדת הפסיכיאטריה – שיעולל לעצמו מה שהוא רוצה. אבל ברגע שקובעים לבן-אדם אחר מה טוב לו (צדיק) ומה לא (כופר) – זה פשע, בעיניי. אישפוז כפוי דווקא מחמיר את ה’מצב הנפשי’ (נאנסות העידו שהרגישו כאילו נאנסו בשנית). המקרים בהם פסיכיאטריה הוכיחה את עצמה כיעילה כ"כ נדירים, עד כדי כך שיתכן שהקשר בין ה’ריפוי’ והפסיכיאטריה קלוש.
לא יצא לך לצפות/לקרוא את "קן הקוקיה" של קיזי? המשוגעים האמיתיים עומדים על הדשא.
(דקה יש עוד)
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 14:26 #
"אז אני חושבת שחולה נפש הוא מי שהשיפוט שלו של המציאות גורם לו לסבל כל כך
רב עד למצב של חוסר תפקוד (פרנויות ודכאונות), חוסר יכולת להציב לעצמך
מטרות ולהגשים אותם כי הפרנוייה או הדיכאון עומדים בדרך ועוצרים אותך
מלהתקדם לשם."
חוסר יכולת של הגשמת מטרות? יתכן שיש ’פסיכופטים נפשעים’ שהמטרה שלהם היא לא להשיג עבודה בכירה, בית גדול, מכונית מרהיבה, אישה, 2.4 ילדים, חצי כלב ורבע חתול? מה, לא כולם חושבים שהם יהיו מסופקים אם הם ישיגו את אלה?! מטורפים!
לפני ששופטים את אותם ’חולי-נפש מכוערים ומסריחים מהפה’, עדיף שישפטו קודם את המטרות של החברה ההיא.
ללא שם ב-07 אוק' 2007 בשעה 14:34 #
מעולם וגם כאן לא טענתי שפסיכיאטרים עושים את העבודה או פותרים את הבעיה. וגם לא הגדרתי מהן המטרות שאדם רוצה להשיג, למה אתה מזנק למטרות כל כך בורגניות דווקא. אני מדברת על דברים כמו – לקרוא ספר מהתחלה ועד הסוף, ולהבין אותו איכשהו, למשל. לבשל לעצמך ארוחה טובה. לקנות במכולת תירס בקופסא ולחם פרוס.
ללא שם ב-07 אוק' 2007 בשעה 14:38 #
ומאיפה לקחת את החולי נפש המכוערים והמסריחים מהפה? מי אמר את זה, מי חושב ככה?
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 14:42 #
אז מי שלא סובל ספרות ומבשל חרא – הוא חולה הנפש?
ללא שם ב-07 אוק' 2007 בשעה 15:19 #
אלה היו רק דוגמאות. יש עוד אינסוף מטרות קטנות. אתה מכיר מישהו שהוא מדוכא אבל לא מדוכא מצב רוח מחורבן אלא מדוכא שלא רוצה לקום מהמיטה שבועות שלמים חסר מוטיבציה לעשות כל פעולה או ליצור תקשורת עם בני אדם או חיות או חפצים? אתה מכיר מישהו שחושב שרודפים אותו מחפשים אותו רוצים לחסל אותו שקרייני ערוץ הילדים משדרים לו מסרים סמויים שרק הוא יכול לשמוע?
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 15:43 #
"אתה מכיר מישהו שהוא מדוכא אבל לא מדוכא מצב רוח מחורבן אלא מדוכא שלא
רוצה לקום מהמיטה שבועות שלמים חסר מוטיבציה לעשות כל פעולה או ליצור
תקשורת עם בני אדם או חיות או חפצים?" – אולי הוא אדיוט, או עצלן במיוחד; אולי יש סיבה ריאלית לחוסר המוטיבציה שלו. אולי ההתנהגות שלו מעצבנת, פוגענית, ואולי הוא מהווה נטל על החברה. אבל מה לעזאזל הופך אותו ל’חולה-נפש’? זה שהתנהגות של מישהו נראית לך מקולקלת לא אומר שמצבו מקולקל.
"אתה מכיר מישהו שחושב שרודפים אותו מחפשים אותו רוצים לחסל אותו שקרייני ערוץ הילדים משדרים לו מסרים סמויים שרק הוא יכול לשמוע?" – לא מכיר, נשמע לי מצוץ מהאצבע. ואם זה אמיתי, הרי שזכותו לחשוב ככה, כל עוד הוא לא פוגע באף אחד. ואם חלילה הוא כן פוגע במישהו – מקומו בכלא, לא בבית-המשוגעים.
מצטער להתפרץ לדיון המרתק
אבל בתשובה לשאלתך האחרונה:
כן, באבו-אבוהה – אני לפני שמונה שנים (הו, אוקטובר השחור… וגם ספטמבר… וגם נובמבר… וגם אוגוסט לא היה משהו… בדצמבר התחלתי להתפקס שוב).
ובדיוק על החוויה הזאת (טוב, אז לא ערוץ הילדים אלא עיתון העיר…) אני מדבר בפוסט. כמו שכתבתי, הגורם היחידי שעמד ביני לבין אשפוז (בכפייה, מן הסתם, כי בטוב לא הייתי בא) היה אבא שלי (כן, אותו אבא; עשה את התיקון שלו). כשאפילו אמא שלי והפסיכולוגית (הפוסטמה) ש"טיפלה" בי לפני זה היו בעד.
אם הייתי נכנס לאשפוז, או אפילו מקבל את הכדורים המרגיעים והמדכאים, סביר להניח שלא הייתי כותב לך היום. סביר להניח שהביטחון העצמי שלי היה נשבר ולא הייתי "חוזר לעצמי" אף פעם. האפשרות (פריבילגיה בעצם) שקיבלתי למצות את ההתקף הזה ולבקוע מהצד השני שלו הצילה את השפיות שלי.
(המשך…)
(…)
).
אין לי ספק שבמקרים כאלה להגדרה החברתית ולהתייחסות של הסביבה יש השפעה אדירה על כיוון ההתפתחות של ה"התקף". אם כולם אומרים לך שיצאת מדעתך, סביר להניח שתשתכנע להאמין בזה בסופו של דבר. אם יגידו לך שאתה חווה מצב תודעתי שונה/מורחב/רגיש יותר (שהוא גם זמני), יש יותר סיכויים שתצא על הרגליים. כמו שכתבתי, בטח הייתי נכנע ללחץ החברתי אלמלא הידע האזוטרי ותחושת הלגיטימיות שאיתה חזרתי מלונדון (ואלמלא חבר-מרפא שהאמין בי וליווה אותי עם הרבה קשב ובלי שיפוטיות, תודה יא אלטרנטיזי
… מה שלא אומר בהכרח שאין מחלות נפש אמיתיות, כרוניות וקיצוניות. האמת כרגיל באמצע. אבל אין ספק שההגדרה של "מחלת נפש" כוללנית מדי בימינו, תחת התיאוקרטיה של הרפואה. ואין ספק שהתווית של "אי-שפיות" משמשת גם כדי להשתיק מציאויות-חלופיות שאינן נעימות לאוזני השליטים (ולא רק בסין).
ממש לא מצוץ מהאצבע.
כשאני מדבר על חציית הabyss שלי, אני מדבר על חיים בתוך תיאוריית קונספירציה אינסופית שמתחילה בנהגי מוניות ובמוכרים במכולת ומגיעה עד… כולם, בעצם, כולל אדולף ואליסטר (שקבורים בחצר הפנימית ברח’ ז’אן ראסין 13 ביפו, אם לא ידעת).
וזה רק קצה המזלג. הנה כמה לינקים אקראיים להמחשת הכוונה:
http://www.theforce.net/rouser/essays/castaneda06.asphttp://www.theforce.net/rouser/essays/castaneda06.asp">http://www.theforce.net/rouser/essays/castaneda06.asp>
http://www.rawilson.com/trigger1.shtmlhttp://www.rawilson.com/trigger1.shtml">http://www.rawilson.com/trigger1.shtml>
הנה הציטוט שחיפשתי, בהערת השוליים:
http://www.artincontext.org/exhibition/exhibition_additional.aspx?id=587http://www.artincontext.org/exhibition/exhibition_additional.aspx?id=587">http://www.artincontext.org/exhibition/exhibition_additional.aspx?id=587>
ופהhttp://vampagan.blogspot.com/2002_06_02_archive.html#77275759">פה> נמצא ציטוט ארוך וממצה של RAW
מקווה
…שזה מבהיר את התמונה, אחרת איאלץ לכתוב עוד פוסט
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 16:21 #
לא אתנגד לפוסט בנושא הנ"ל.
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 16:48 #
חולי-הנפש האמיתיים הם אולי האחות ראצ’ד, או עיוורי-הצאן.
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 16:54 #
ועוד משהו: כתבת בהרחבה בבלוג על האנסים שניסו לאשפז אותך? אם כן, אפשר קישור?
מי זאת האחות ראצ’ד?
חוץ מזה, הזכרת לי ציטוט אלמותי מהטאו-טה-צ’ינג:
To be sick of sickness is not to be sick
Therefore the sage is not sick
כלומר: כשהעולם חולה, מי שמוכרז כחולה הוא לא בהכרח חולה, ואולי הוא אפילו נביא.
לא, לא כתבתי בכלל על התקופה ההיא. אולי התייחסות מרומזת פה ושם, לא יותר.
תובל כהן ב-07 אוק' 2007 בשעה 17:13 #
האחות ראצ’ד היא האחות הסדיסטית מ’קן הקוקיה’ של קיזי.
ציטוט מעולה וחזק.
אז מה נשאר בך היום מאותו מסע?
דנה ב-07 אוק' 2007 בשעה 18:07 #
או – אם פיקוח, אז עד הסוף. הענין הוא שכמו בכל דבר, יש המון בעלי ענין שמרוויחים מהמצב הקיים, וביניהם המון אנשים שנהנים לדפוק את הראש, בלי לנסות לראות מעבר, כי מה שמעבר מפחיד. אני מכירה כמה וכמה אנשים שנהנים לעשן כל סוף שבוע, אבל בבחירות, כבר פעמיים הם החליטו ברגע האחרון להצביע למפלגת העבודה ולא לעלה ירוק. למה? הם בעצמם לא ממש מבינים.
עד כאן. זה שמישהו מעשן לא אומר שהוא צריך לרוץ להצביע לעלה ירוק. יש עוד גורמים במשוואה.
איי, איזו שאלה קשה.* אני חושב שאני מנסה לענות עליה מאז פתיחת הבלוג.
)
).
טוב, אני רואה שאין מנוס מפוסט המשך. מתישהו. (את הפוסט הנוכחי, שמתבשל לי בראש כבר שנה ורובו ציטוטים, לקח לי שעתיים וחצי לערוך וללטש. אז לכתוב מאפס על נושא כ"כ מורכב?
*אני אוהב שאלות קשות. התאהבתי במרמיטה בזכות השאלות הקשות שלה (ומאז אני משלם את המחיר
אתה צודק. אין מנוס מפוסט המשך.. (איזה כיף
)
כן, בהחלט!
לשבת ולכתוב
מניאקים. כל היחידה הזאת מניאקים
דנה ב-08 אוק' 2007 בשעה 20:08 #
ברור שלא. אבל אתה מבין את הדוגמה שלי, נכון? ההצבעה היא הדרך הקלה ביותר, הפשוטה ביותר, לעשות משהו לשינוי המצב. אני חושבת שאנשים פוחדים, ואני גם יכולה להבין את זה. במחשבה שניה, יכול להיות שהכול חלק משינוי שמתרחש באיטיות גדולה מאוד. מה אנחנו יודעים? זה כמו הלימודים באוניברסיטה, ככל שלמדתי יותר, גיליתי רק כמה מעט אני יודעת. אבל זה כבר דיון אחר, אוף…
דנה ב-08 אוק' 2007 בשעה 20:09 #
אבל אוהבים אותך, נשמה!
Demetrius_CyberCynic ב-11 אוק' 2007 בשעה 21:07 #
ואו, הרבה לינקים, אני צריך לעכל הכל אבל… בהמשך למה שאמרת בתגובות של הפוסט הקודם, קראתי שRAW ניסה לראשונה ג’וינט, והוא הסתכל על מטבע של רבע דולר כמו שהוא לא הסתכל עליו מימיו. ואז הוא התחיל לפתח תאוריות א-לה קורזיבסקי (סמנטיקה כלשהי בקשר למשהו, יענו The map is not the territory), וחשבתי שביום מן הימים גם אני אנסה, אני רק מקווה שהשב"כ לא קורא את זה כי אז מעיפים אותי ממודיעין. ואז הלכתי לקרוא. קודם הלכתי למקור הרשמי והלא בטוח- האגודות ללוחמה למיניהן. קראתי, ואז גיגלתי Cannabis myths, קראתי. יש הרבה מאוד מידע סותר לגמרי, וגם מידע שהוא לא סותר אבל לא מדויק (למשל שהעישון מזיק לריאות, אבל הרי מעשנים פעם ב.. ולא חבילה של 20 ג’וינטים), ואפשר לקחת את זה בדרכים אחרות. הדאגה היחידה שנשארה לי היא באמת הפסיכוזיס- אני לא רוצה להיות ה0.000000000000000000001 אחוז הזה שהסכיזופרניה שלו תצוץ. אני חושב שאולי אפשר לעשות מבדק גנטי לזה, מעניין כמה זה עולה. בלי הרבה קשר, יש… (המשך)
Demetrius_CyberCynic ב-11 אוק' 2007 בשעה 21:10 #
כתבה על אומנות של סכיזופרנים. והרפרנס לPKD הוא מדהים… יש שם משיהו שתיאר מכונה מעופפת מחוויות ששולחת קרן אור שממלאת את הראש שלו בכל מיני סיוטים… VALIShttp://www.nrg.co.il/online/15/ART1/644/266.html">VALIS>?
אתמול ראיתי את הסרט The Gospel According to PKD, ואו, עכשיו אני מבין שואליס זה התיאור -הכי- שפוי של חוויה מיסטית שתואר אי פעם. אולי.
כן, המון מידע סותר. אז קבל לינק שהומלץ לי ממש הערב על ידי דוקטורנט בפסיכולוגיה עם נטייה לפסיכודליה (בזמן האחרון יש לי המון סינכרוניסיטיס כמעט בכל שיחה):
http://www.erowid.org/http://www.erowid.org/">http://www.erowid.org/>
מאגר מידע מקיף וגורף על כל סוג סם שהעלית על דעתך.
בלי קשר, אפרופו הפוסט האחרון שלך:
imposition of order equals escalation of chaos
זאת משוואה דו-כיוונית, אתה יודע.
ואני שמח שאתה מתחיל להתחבר קצת לדיסקורדיאנים. יש הרבה הגיון בשיגעון, כמו ששמת לב.
Demetrius_CyberCynic ב-13 אוק' 2007 בשעה 0:34 #
דווקא לשיגעון לא ממש התחברתי, אבל יש שם מעט דברים שמאוד מצלצלים RAW ושהם פשוט נשמעים נכון- למשל המכתב נגד לקיחת החיים ברצינות, שגם נכתב בטון די רציני יש לציין
את ארוויד אני מכיר, שמעתי איפשהו שהוא נחשב לאתר אמין ופחות סובייקטיבי מכל אתר אחר כי יש שם אנשי מדע, פסיכונאוטים ואנשי מדע פסיכונאוטים. נבדוק גם שם.
עצמי ב-18 פבר' 2009 בשעה 19:13 #
תשמע, קראתי את הפוסט הזה, הוא רחב טיפה אז קשה להכיל אותו או לצאת עם המסקנות המתבקשות. הבנתי את הקונספט שאמרת שזה ענין תרבותי, הקטע של השמאנים לעומת הקטע של אישפוזים בכפיה בגישה המערבית.
אבל היי, גם השואה זה טיעון טוב, לא? )
לא לגמרי בטוחה שהבנתי את כל היתר.
( אתה יודע שהנושא קרוב לליבי באופן מאד בסיסי כבר די הרבה זמן… )
אין לי דעה מגובשת, עדין. אולי כי אני לא רוצה להגיע אליה, או כי נוח לי עם הספק והתהייה. ( או שאני פשוט אוהבת לעשן, וזה הבוטם ליין ) אני גם לא סגורה סופית על איך שזה משפיע, ואם זה חיובי לגמרי או לא.
לא יודעת. בין מורפיום פאץ לגראס, גראס פחות חודרני לדעתי. ( זה סתם כמו להכניס את השואה בדיון פוליטי
Higher. ב-28 אוג' 2009 בשעה 22:16 #
וגם לי אין דעה מגובשת לגמרי לגבי על מה שאת אומרת.
לא יודעת אם תהיה מתישהו… אולי בגלל שאני באמת אוהבת לעשן
ואליך, "סכיזופרן לטנטי או שאמאן מבוזבז", זה היה גדול.
סוכן זוטר, מקסימום לבלר » השיר של טיילר ב-21 אוק' 2013 בשעה 5:46 #
[...] אני לא. [...]
שלא לדבר על כך שמדיניות המלחמה בסמים מזיקה לאנשים פי כמה וכמה ממה שהשימוש בסמים מזיק.
מדיניות שפוגעת בפרטיות, שוללת את החופש מאנשים שצורכים או סוחרים בסמים ויש מדינות שאפילו מוציאים להורג סוחרי סמים.
המצחיק/עצוב הוא שאפילו מוצרים כמו שמני CBD נחשבים אסורים כסמים למרות שאין להם השפעה פסיכואקטיבית והשימושים שלהם רפואיים.
אני משתמשת מזה זמן רב בשמן CBD שעוזר לי פלאים וזה עצוב שכל כך קשה להשיג אותו בארץ.
ולמי ששואל זה השמן שאני משתמשת לשיכוך כאבים
!0 cbd from hemp crop equals how much kilio production