כל מיני רסיסי פסקאות עברו לי בראש במהלך הסופ"ש הארוך של יום העצמאות, אבל רק אחת התמידה עד עכשיו, אז לא נותר אלא לכתוב אותה:

הסוציולוג בנדיקט אנדרסון כתב ספר מכונן בשם Imagined Communities. הקהילות המדומיינות שעליהן הוא מדבר הן מדינות-הלאום המודרניות – לא רק הישות הציונית, אלא כל מדינה באשר היא. הוא מתאר בדקדקנות את המנגנונים שיוצרים את אשליית ה"קהילה" בקרב הציבור השרירותי שמתכנה מדינה  – החל מהמוזיאון שיוצר עבר "לאומי" הומוגני-לכאורה וכלה בעיתון היומי שמתווה "סדר-יום לאומי", מעין תחליף (לדבריו) לתפילה היומית.

כל זה עבר לי בראש כשהילדה שאלה ביום רביעי בערב, לפני המסיבה במושב, למי יש יום-הולדת היום. מזל שהיא לא התעקשה. ומזל שהאנתרופוסופים חסכו ממנה ומאתנו לפחות שנה אחת של אינדוקטרינציה לאומית.


.

ובעניין אחר לגמרי, אתמול היתה הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שהלכתי לשיעור יוגה בלי לעשן ולו גם ג'וינט אחד כל היום. זה עוד לא מדגם מייצג, ואולי אני עוד אצטער שכתבתי את זה, אבל אני חייב להודות שהיה לי הרבה יותר קל לעשות את כל התרגילים, חוץ מאחד – ההרפייה (שאוואסאנה) בסוף, כשבמקום לטוס ישירות אל האורות הלבנים של העין השלישית, המוח שלי טחן מחשבות בלי הרף.

.

חוץ מזה, אין ספק שהתרגיל שהכי קשה (לי לפחות) לבצע אחרי שאני מעשן הוא לקום-בשש-בבוקר-ולצאת-לרכב-ביער. נראה כמה זמן נחזיק עם הסאחיות הזאת. בינתיים אני שמח לבשר שאני מסתדר לא רע, והקורבן היחיד היה קערת הכביסה שרוסקה אתמול על לא עוול בכפה (אבל זה כנראה בגלל שניסיתי להפסיק גם עם הסיגריות באותה הזדמנות ).


משתוקקים לגור בגוש-דן?

אם הייתם רואים את מה שחג'י ואני ראינו הבוקר מגבעות בן-שמן, אולי היה יורד לכם קצת החשק. אין מילים לתאר את השמיכה האפורה הסמיכה, עם השוליים הצהבהבים, שרבצה מעל כל שפלת החוף.

ולחשוב שאת זה אנחנו והילדים שלנו נושמים. בסיגריות יש לפחות פילטר…

חג'י צילם בסלולרי, אפרסם את התמונה אם אפשר יהיה לראות משהו. אמרתי לו שצריך להעלות לגבעה ההיא את כל תושבי גוש-דן, בעלי המפעלים וקובעי המדיניות. תמונה אחת ששווה אלף הרצאות.


.

ג'וליאנה, שכותבת באומץ ובכנות על אתגרי ההורות והחיים בכלל, פרסמה לא מזמן פוסט נוגע ללב על תהליך ההיפרדות. בצירוף מקרים מעניין, הפוסט הזה התפרסם בדיוק ביום הראשון שזוֹזוֹ (תכירו, כינוייה החדש והקומפקטי של המרמיטונת) נשארה בגן עד ארבע. אז מצד אחד זה יותר נוח, ונותן פתח לשיפור נחוץ מאוד במצבנו הכלכלי העגום, אבל עם כל דברי העידוד הנמלצים שכתבתי לג'וליאנה, אני חייב להודות שקשה לי הפרידה עד מאוד.

.


.

ואם כבר העליתי פוסט, עדכון קטן: החלפתי את התמונה הראשונה בפוסט על פסח בחוף לתמונה שהולמת יותר את הטקסט, באדיבות ניר ששלח לי אלבום מהמצלמה שלו. אתם מוזמנים לקפוץ, להציץ ולהתפעם :)