איך אפשר לישון כשהמיטה בוערת?
יום ראשון, שבוע חדש.
הפעם, לשם שינוי, הצלחתי לקום עם הילדה בקלות יחסית. אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים, לקחתי אותה לגן והמשכתי לסיבוב הליכה נמרצת בשדות. לגוף ולנשמה.
חזרתי והתיישבתי מול המחשב, עובד פורה ויצרני לתפארת המערכת הכלכלית הקורסת.
הצלחתי להשכיח מעצמי שאני דוהר בפול-גז בדרך ללא מוצא… כמעט עד השעה 12.
כי פתיתי המידע שטפטפו מטוויטר הלכו ונערמו, עד שהוציאו את המועקה ממסתור ההדחקה, העלו את הג'ננה ולחצו על שק הדמעות. מה שמביא אותי ללחוץ על "הוספת פוסט חדש".
אז קבלו את הטריגר היומי, עוד גלישה קטנה מני רבות במדרון החלקלק:
וזה מה שכתבתי כששיתפתי את התמונה הזאת בפייסבוק:
כשסתמו פיות לפלסטינים שתקתי, כי אני יהודי גאה.
כשסתמו פיות לשמאלנים שתקתי, כי הם סכין בגב האומה.
כשסתמו פיות להומואים ולסביות שתקתי, כי הם סוטים.
כשסתמו פיות לתומכי לגליזציה שתקתי, כי הם סטלנים עצלנים.
…מי הבא בתור? סטודנטים? פועלים? הייטקיסטים בחוזים אישיים דרקוניים?
ומה יהיה התירוץ הבא להרגעת המצפון?
(הקסלי צדק. לא צריך לאיים על הרוב הדומם, בנוסח אורוול. מספיק לטמטם אותו. תראו, מרינה בתלת-מימד!)
הפאשיזם כבר עבר, אם לא שמתם לב. וכל מי ששותק משתף איתו פעולה.
אז מה עשיתם ביום העצמאות?
ואם במקרה אתם רוצים לברוח מכל הגועל הפוליטי הזה למקום שקט וירוק – כמו, למשל, יישוב קהילתי בגליל הפסטורלי – תהיו מוכנים לזה שוועדת הקבלה תעלה בפניכם את השאלה שבכותרת. כך שאם השתתפתם בטקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי, לדוגמה, או סתם החלפתם את דגל ישראל בדגל האדום ואת שירי ארץ ישראל היפה בשירי רָאי כמו שעשה שכני המקמפסט, בכלל לא בטוח שהילדים שלכם יימצאו ראויים לחלוק את אוויר ההרים הצלול עם ילדי משגב.
את זה לא אני אומר, אלא יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט שלכם. אתם יכולים לברוח, אבל לא תוכלו להתחבא.
וכל הכבוד לתושבי משגב שיוצאים נגד חוק ועדות הקבלה האנטי-דמוקרטי. כמו שכתבתי לאורי, שהציג את הפעילות שלהם בתגובות לפוסט הקודם, זה קשה פי אלף כשאתה נאבק נגד הקהילה שלך, השכנים שלך.
בקצב הזה, רבים יותר ויותר מתוכנו, אלה שהתעוררו באיזשהו מובן, ימצאו את עצמם נאבקים נגד השכנים שלהם. (פטור לתושבי הבועה התל-אביבית, בינתיים לפחות.) צריך לתת על זה את הדעת, צריך ללמוד וללמד איך מאירים את עיניו של שכנך לעוולות שנעשות בשמו, העוולות שהוא מעדיף להדחיק, חייב אולי להדחיק כדי להמשיך לתפקד כעובד יצרני ופורה.
אז למה לי א-פוליטיקה עכשיו?
אתמול ביקרה אצלנו משפחתו של המגיב המתכנה אלטרנסליזי. We go back, אני והוא. די לציין שהוא החבר הכי ותיק שאני עוד בקשר איתו, בפער עצום מהאחרים. הוא היה היחיד שעמד לצידי ברגעים האפלים ביותר של גיא צלמוות, וגם ידע איך לעשות את זה.
השיחה התגלגלה לביקורים שלי באזורי עימות לאחרונה. בשלב מסוים, הצהיר חברי היקר שכל משחקי הקארמה האלה לא נוגעים לו, והוא בכלל א-פוליטי.
"אה, כן?" אמרתי לו, "אבל את העצומה נגד מתקן הגז של תשובה כן הפצת בפייסבוק."
-"נו מה, בטח, זה בדיוק על החוף שאני גולש בו."
ומה גורם לך לחשוב שהם יתעניינו פתאום ברצונות ובזכויות שלך, אם אתה שותק כשהם רומסים את כל האחרים?
אבל את זה לא אמרתי לו. אני חכם בדיעבד, בכתב.
להפתעתי, האלטרנסליזי לא הכיר את המונח NIMBY. ציער אותי מאוד לראות שגם הוא נהיה כזה. נראה שתרבות החוזים האישיים חלחלה גם ליחסים שלנו עם המדינה כאזרחים. סולידריות הפכה למילה ארכאית ונלעגת של מרקסיסטים לא-אופנתיים.
מקובל לראות את התאגידים הרב-לאומיים כהגמוניה המתחרה במדינה ומחלישה אותה. איכשהו, בישראל, אני מקבל את ההרגשה ששני הכוחות האלה איחדו כוחות ומטרות. החזון של אורוול, שבו תמיד יש מלחמה ברקע כדי להשאיר את הנתינים בלחץ, משתלב עם זה של הקסלי שבו הצרכנים מולעטים בשעשועים ובגירויים כדי שלא ישימו לב לזכויות הנשללות מהם, וביתר שאת מהמעמדות הנמוכים יותר.
ואולי זאת בעצם ההגדרה של הבועה: זה הקיר המרצד והמהפנט שמאפשר לך לראות רק את עצמך ואת הדומים לך, ולהאמין שכל עוד אתה בטוב, הכל טוב. זה שיר-הערש המתמשך שמאפשר לך להתכחש לקשר ההדוק שבין רווחתך ורווחתם של אחרים, להתעלם מהסבל שמאפשר את אושרך, לרקוד כשהאדמה רועדת ולישון בשלווה כשהמיטה בוערת.
פוסט חדש: הגיע הזמן להתעורר, שלא תגלו שסתמו לכם את הפה בזמן שישנתם http://hahem.co.il/mermit//beds-are-…
רגע, לא הבנתי – הסחים הגיעו גם לת"א? מה קורה שם בעיר הגדולה? סמכנו עליכם שתחזיקו מעמד.
נו, הם בכל מקום, הרי.
חוץ מבבלוג הזה. כאן לא מכירים במונח "סחים". הכי סחים הם אלה שמצביעים וצוחקים על סחים אחרים כדי להתכחש לסחיותם-הם.
ואני בכלל לא בעיר הגדולה אלא במושב, להזכירך.
וגם האלטרנסליזי לא גר בתל אביב.
סחים, הם מחפשים איכות חיים.
קטעים איתי. ואני חשבתי שהחופש להפגין לא כרוך בכך שעירייה זו או אחרת רואה במטרה זו או אחרת סיבה ראויה להפגין. הרי לא ביקשו שהם ישתתפו בהפגנה, או ינאמו על הבמה, נכון?
אני סחי ללא הפסקה, כבר 6 שנים, 6 חודשים ו-8 ימים.
@mermit_ מהמשובחים שבפוסטים שלך.
אתה מדבר על סחי במובן המסורתי, או שאתה סופר ימים מאז שעברת למשגב? או שאיבדתי אותך לגמרי?
מה שחשבת נכון לשיעורי אזרחות. מה שהולך היום זה שיעורי מורשת ישראל.
אז מה אם ישראל מגדירה את עצמה מדינה דמוקרטית? גם צפון קוריאה קוראת לעצמה רפובליקה דמוקרטית.
סחי מסורתי. במשגב אני בקושי סוגר שנה.
@ygurvitz תודה. הלקח המסתמן הוא שלא כדאי להתאפק, אלא לכתוב ישר מתוך הדמעות
@mermit_ יש עם זה לא מעט בעיות, בעיקר בגלל שאתה עשוי – עשוי? צפוי – לכתוב דברים בלהט הרגע שתתחרט עליהם אחר כך. אבל אני מבין לגמרי.
ותמיד נשארת השאלה, אם זה מה שהרוב רוצה, אולי זה באמת מה שמגיע לו (ולמרבה הצער, לנו) ?
כואב, כואב לקרוא את זה.
אחד החסרונות היחידים של להסתכל על ישראל מבחוץ הוא היעדרה המוחלט של הבועה – פשוט לא רואים אותה. מאצלי זה נראה *בול* כמו תאונת רכבת שהולכת להתרחש בעוד 3… 2… 1…
לא בטוח שזה מה שהרוב רוצה, די בטוח שזה מה שהרוב הדומם חושב שאפשר לחיות אתו. התוצאה זהה.
זה באמת מחריד, מדינת ישראל ביתם…
הגיע הזמן לומר – מה שהוגן הוגן,
לשלם את שכר הדירה, לשלם את חלקנו,
הגיע הזמן – מה שנכון נכון,
זה שייך להם – בואו נחזיר את זה להם!
מה זה סחים, לעזאזל?
ובעניין הטריגר (המכתב של עיריית תל אביב) – מגיע להם איזה קומפלימנט קטן על גילוי הלב, לא. יכלו לכתוב שהמפגינים הפוטנציאלים אלימים, שאין להם כוח אדם לשמור על ההפגנה, שחם בחוץ והם לא רוצים שהמסוממים האלה יחטפו מכת שמש. אבל לא, הם כתבו (משוכתב): אנחנו מאשרים רק הפגנות שתואמות את השקפת העולם שלנו. וכפי שמרב רמזה, אם הן תואמות אז מה יש להפגין?
וכמי שלא מסוגל בלי ציטוט, אז… "בהייד פארק אתם יכולים לצעוק "הלאה העשירים", והשוטרים העומדים בצד יחייכו, כי הם יודעים שתפקידם לשמור על שלמותו של פארק ליין. לאמיתו של דבר, אין אף פעם הבדל יסודי בין שני הצדדים. יכולים הם לחלוק זה על זה בעניין קאפיטליזציה או הלאמה או מיסים, אך הם עומדים שכם אחד בהגנה על עמודי התווך של האומה: הכנסיה, המסורת של אדונים ומשרתים, היחס המוסרי אל מיניות ונישואים, האמונה שבתי ספר מחנכים."
(כן, אהבתי את הסיום במיוחד). וזה א. ס. ניל (מייסד סאמרהיל), ב'המשפחה והילד החופשי'.
סחים (מן הערבית, כנראה):
א. שאינו מסטול, שאינו נתון להשפעת סם הכנביס ("חשיש"), שאינו משתמש בסמים.
ב. בהשאלה: שאינו מאגניב; שאינו מערער על הסדר הקיים.
דוגמה: "תראה את הסחי הזה, עומד בצפירה אפילו שהוא לבד בבית." (מקור: חייש)
להרחבה ודיון על המושג, משמעותו, השלכותיו והשיח התרבותי סביבו, ע"ע:
http://hahem.co.il/false/archives/745
סוכן זוטר, מקסימום לבלר » הישרדות: החיים האמיתיים ב-06 יולי 2010 בשעה 14:29 #
[...] הקודם כתבתי על מות הסולידריות, על תרבות החוזים האישיים שחלחלה מיחסי העובדים מול [...]
סוכן זוטר, מקסימום לבלר » צונאמי ציוני ב-11 אוק' 2010 בשעה 6:01 #
[...] על היכולת שלי להתמסר למשפחה ולפרנסה כשהאדמה רועדת והמיטות בוערות. וזה העכיר, זה בהחלט [...]