(sort of)

אוף, כמה זמן חיכיתי לכותרת הזאת…

אז אחרי חמש שנים שהפטיפונים היו בארון, ובעוד העקצוץ באצבעות למגע ויניל חמים ואנלוגי מתגבר ומנקר, חזרתי והצבתי אותם.

וזהו. עזבו אותי מהעולם. נותן לקורא הרסס יכול לעלות על גדותיו, לטוויטר לפטפט עצמו לדעת, להמוני כדורגלנים לרוץ על כל מיני מגרשים (חוץ מבארסה, שחוזרת ומתחברת ופיצחה את הבונקר הדוחה של סביליה כמו גרעין חמניה עסיסי)…

אני בין שני פטיפונים ומיקסר, הכי אנלוגי, הכי לודיט, הכי מודט.

ומגלה כמה חלודה הצטברה לי באצבעות. כמה עבודה יש לי על התאמת הווליום במעברים בין קטעים ובעיקר על יציבות הbeat-matching, כך ששני קטעים יפעמו בדופק אחד. והרי מספיק לדחוף את אחד התקליטים מעט קדימה במקום מעט אחורה כדי לחרבש את המיקס (ראו הקקופוניה בסביבות דקה 15:00 להלן); במסיבה זה פחות מורגש, במיקסטייפ שנועד להאזנה זה מציק.

שלא לדבר על הסקראצ'ינג, שהוא מבחינתי קרקע בתולית כמעט.

.

לאאא, סתם. הבלגן והלואו-פיי זה חלק מהמסר החתרני. בלה בלה בלה. המרמיטה מציעה לי להשתלם באיזושהי תוכנת עריכת קול וללטש את המיקסים, אבל אני שואף לשלמות בטייק אחד, ובינתיים לא מעלים את הקמטים בפוטושופ.

אז כן, אולי הייתי צריך לחכות ולהתאמן עוד קצת לפני היציאה לציבור. אבל הבלוג הזה הוא הרי שלוחה של החדר האינטימי שלי (וגם את מבקריו אפשר הרי להכניס בנוחות לחדר האינטימי שלי), וגם לי מתחשק לפעמים לרוץ לספר לחבר'ה.

וחוץ מזה, רציתי כבר להשמיע לשחר איך אני ממקסס את KLF עם הגשש החיוור.

בקיצור, מדובר בהקלטת דֶמוֹ. ברמת הקונספט, עלק. אם אין לכם סבלנות לזה, זפזפו הלאה. אקרא לכם כשיהיה משהו יותר מלוטש.

ויהיה.

בינתיים, יש את זה:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.