אחד הפוסטים הראשונים שכתבתי, לפני ארבע שנים, חזה (או תיאר) את נפילת אימפריית הנפט האמריקאית. הוא נקרא על מות האימפריה, ונראה לי כה מכונן עד שזכה לקטגוריה על שמו. המניפוסט הזה הופיע ברשימת הפוסטים הקשורים של הפוסט האחרון, אבל לא הייתי צריך את זה כדי להיזכר בו לנוכח מאורעות הימים האחרונים ב"בעלת בריתה" השנייה-בחשיבותה של האימפריה במזרח התיכון, ובמדינות חסות נוספות. מאורעות שמזכירים את אפקט הדומינו של קריסת הגוש הסובייטי, רק שהפעם גם אנחנו בין אבני הדומינו המעורערות.

בקריאה חוזרת, התברר לי שאני לא יכול לנפנף בפוסט הזה בתרועת "אמרתי לכם", בעיקר כי הוא כל כך גולמי ומבולגן. ניסיתי לדחוס את כל ההשלכות בפוסט אחד, ויצא לי מיש-מש של האישי והפוליטי שהגדיר היטב את המתח הקיומי של הבלוג הזה – בין הייאוש מהאפשרות לשנות משהו במקרוקוסמוס לתקווה הגלומה באדוות המיקרוקוסמוס. ועדיין, בניפוי של הפיתולים העלילתיים, נראה לי שהתזה שפרשתי בו הולכת ומתגשמת מול עינינו: הקונספציה האמריקאית, שחייבה אותה להכשיר ולהחזיק דיקטטורים ידידותיים שיזינו את ההתמכרות שלה לנפט, ניכרת מתמיד.1 מעמדה השברירי של ישראל, שמיצבה את עצמה כווסאלית נאמנה של האימפריה, ברור ומעורער מתמיד.

יכול להיות שהאמריקאים יצליחו לזגזג, לרענן ולעדכן את הבריתות שלהם באזור ולהמשיך לקבל את הנפט והלגיטימציה שלהם. יש להם הרי מספיק מה להציע, בהיותם האימפריה. מה שהולך ומתברר, בכל אופן, הוא שישראל – שהתייצבה במובהק לצד האינטרסים של האימפריה ונגד רצונות העמים השכנים (כהרגלה) – החמירה עוד יותר את התדרדרותה מנכס לנטל מבחינת האימפריה. המכות שחטפו מובארכ ואבו-מאזן2 מחריפות את בידודו של המוצב הקדמי של האימפריה.

קשה לראות מה קורה מבעד לערפילי הקרב, קשה אף יותר לחזות מה יקרה. אפשר להניח שהחמאס יוצא נשכר מהיחלשות מצרים מכאן והרשות הפלסטינית מאידך. הפרשנים מצביעים על אסד כמרוויח המיידי, שהפך פתאום לאי של יציבות באזור. גם את ההשלכות המיידיות על ישראל קשה לצפות. בהחלט ייתכן שערכו של המוצב הישראלי דווקא יעלה בעיני האימפריה, בטווח הקצר לפחות, לנוכח הידלדלות בסיסי הכוח שלה. בינתיים נראה ש"ההתחלה החדשה" שהבטיח אובמה לעולם הערבי היתה בעיקר מיתוג מחודש לאותה קונספציה ישנה, וזכויות האדם במדינות ערב שעליהן השתפך בפיוטיות כה מרשימה מעניינות אותו פחות מזרימת הנפט לפרברי ארה"ב.

מות האימפריה? והרי "האימפריה מעולם לא מתה", מתריס כנגדי מן הקבר פיליפ ק. דיק. ההגמוניה מחליפה פנים ושמות, אבל "כלא הברזל השחור" של הדיכוי בעינו עומד. גם נפילת הגוש הסובייטי לא בדיוק בישרה עידן של שלום ושלווה ושגשוג לתושביו. בטח לא לכולם, בטח לא בטווח הזמן המיידי. היו מלחמות אזרחים, טיהורים אתניים, וביזה בקנה מידה קולוסלי, ודיכוי ומצוקה. ומול כל צ'כיה מלבלבת אפשר להציב צ'צ'ניה מדממת. אז עכשיו מאיימים עלינו מהלכי האימים שאת מקומו של מובארכ יתפסו האחים המוסלמים, ואל-ברעדי משווה את האחים המוסלמים ליהודים האורתודוקסים, וגורביץ מזכיר שהאחים היהודים שותפים לשלטון בישראל מאז 1948… וכן, זה יכול להוביל למהפכה איסלמית, אבל יכול גם שלא. ובכל מקרה, יהא אשר יהא, מה שקרה היה צריך לקרות, כי אין סטטיס בטבע. וככל שהאיזון מופר יותר, כך התגובה המאזנת חריפה יותר.

Imposition of Order EQUALS Escalation of Chaos3

והרי המשפט הדטרמיניסטי הזה, "האימפריה מעולם לא מתה," גודע באיבו כל ניסיון לשנות. וקֹהלת צדק, וכל זה. אבל כמו קווי שבר בין לוחות טקטוניים, שצוברים לחץ עם השנים, גם קווי השבר הגיאו-פוליטיים חייבים לרעוד ולפעור את הסדקים החבויים תחתיהם.

קו שבר גיאו-פוליטי כזה עובר עכשיו בתוואי שחופף להפליא לתוואי החומה שנתניהו רוצה לבנות סביב הישות הציונית. זאת עוד רעידת אדמה גדולה שצפויה לפרוץ כאן ממש כל יום. ברגעים אופטימיים אני רוצה להאמין שהמעט שאני עושה בלוד, במסגרת הרחבה יותר של הפעילות המשותפת שחוצה גבולות ומגזרים בשטח, יעזור במשהו לאחות ולשכך את קו השבר הזה. ברגעים אחרים זה נראה לי כמו גשר של גפרורים שייפול לתהום כשתגיע הרעידה.

כי ברמה הגיאו-פוליטית, ישראל הפנתה עורף למרחב, ל"בדואיזם" כמו שקראתי לזה בפוסט ההוא, או לכנענות אם תרצו. מדינת ישראל קשרה את גורלה לאינטרסים של האימפריה, ותיפול כשהאימפריה תיפול, או אפילו רק תשנה את האינטרסים שלה. זה קיום של נושאת מטוסים, קיום של אי בודד שהוא גם הר געש פעיל.

אוי, שוב בצבץ לי הייאוש. והרי ההיסטוריה קוואנטית מטבעה, וגם אם עולם כמנהגו נוהג, הוא נוהג לכל מיני כיוונים. ואין חדש תחת השמש, אבל יש הרבה וריאציות על הספקטרום שבין צ'כיה וצ'צ'ניה. השבר בלתי נמנע, כנראה, מכורח האינרציה והאנתרופיה, אבל עוד לא מאוחר להשפיע על הכיוון שיתפוס ומה שיקום אחריו.

אני מקווה.

אוף.

בחוץ סופה רוגשת, אבל בבית שקט
הילדה מציירת, הילד מתופף
אבא מתרגם ספר על ספרטה
אימפריות נופלות
לאט

.


האָגֶלָה היתה מוכנה. הם נפגשו בזריחה, במקום המיועד. הם אכלו את ארוחתם הקטנה, אמרו את התפילות שהיה עליהם לומר, ורקדו את הריקוד הטקסי שלהם. הם שרו את שירי הציד, והשחיזו את כלי הנשק הבוהקים שלהם. הם שתו את היין הדליל שלהם. הם חייכו וצחקו וטפחו זה לזה על הגב, וכשהירח עלה הם יצאו בריצה מהיער, בקו דק, גמיש, בלתי שביר ובלתי נראה, כפופים וחבויים, שקטים בדממת הלילה, לכיוון ארץ ההֶלוֹטים הפרושה תחתם. האזור הזה נודע בהיותו מלא אנשים בעלי מחשבות מרדניות. המורים הספרטנים לא שלחו את הנערים סתם לכל מיני מקומות. הם לא צדו לשם הציד. הם צדו כדי להרתיע מורדים, כדי להגן על אזרחים ספרטנים, משפחות ספרטניות ודרך החיים הספרטנית.

[...]

"ליאונידס," אמרה , בקול רגוע יותר הפעם. "לא ברור לי. למה הם הרגו את האנשים האלה. תאנוס – ההֶלוֹט – אמר לי שאתם פשוט מסתובבים והורגים אותם כשמתחשק לכם, וזה נשמע נכון כשהוא אמר את זה, אבל – ליאונידס, אתה לא איש רע. למה שתעשה דבר כזה?"

"הם בסך הכל הֶלוטים," אמר. "שזה לא יטריד אותך."

"מה זאת אומרת בסך הכל הֶלוטים? הם בני אדם…"

"בקושי!" אמר.

"ברור שכן!" אמרה.

"הם האויב," השיב הוא.

"ממש אויב," אמרה. "מה הם כבר יכולים לעשות לכם? הם בסך הכל עבדים כבושים וכנועים בחווה. אתם הלוחמים, ההופּליטים הספרטנים העשויים ללא חת – או תהיו בקרוב."

"יש עשרה מהם על כל אחד מאיתנו," אמר ליאונידס ברוגע. "אנחנו חייבים להחזיק אותם קצר."

"מי אמר?" שאלה היילו, והוא פנה והביט בה בתהייה.

"כולם יודעים את זה," אמר.

"אז זה בסדר להרוג את האנשים האלה, סתם להתנפל עליהם בלילה ולהרוג אותם לחינם? מה האלים חושבים על זה?"

"האלים אוהבים את ספרטה," אמר בעדינות, כאילו הוא מסביר את המובן מאליו. "האנשים האלה היו מורדים הֶלוטים. הֶלוטים הם האויב, וכבודו של אדם מחייב אותו להרוג את אויבו. אין בזה שום אשמה."

(מתוך Halo, ספר חדש לנוער. בימים כאלה, מרגיש כמעט חתרני לתרגם טקסטים כאלה)
  1. אם כי מוקדם לקבוע שהיא קורסת. []
  2. המסמכים הפלסטיניים, זוכרים? []
  3. and vice versa []