(Scroll down and press Play)

מתישהו בלילה שבין רביעי לחמישי, המחשב שלי שבק.

זה היה אמור להיות משפט הפתיחה של פוסט עמוס ופתלתל, שמתנסח אצלי מאז אותו בוקר חמישי. פוסט שהיה אמור לשזור כחוט השני את פיאסקו המשט; מלחמות ההסברה בטוויטר; הפרישה מציוץ פעיל של אמן הציוץ הקצר בכבודו ובעצמו; הרהורים שעלו בי בעקבות זאת על מה בעצם אני עושה בטוויטר הזה, ומה אני מאבד שם; התרפקות על אושר משפחתי בכלל וההכנות להפקת יום ההולדת החמישי של זוזו בפרט; כמה אזכורים של הקריירה המלבלבת שלי כזונת תוכן/תאגיד מזדיין; הבימבו בג'יפ השחור שיצאה מתחנת דלק לכביש מול האף שלי וגם צעקה עלי שאני נוסע כמו משוגע, במיטב המסורת של ההסברה הישראלית… וכן הלאה, בליווי לינקים נבחרים ואילוסטרציות מאירות עיניים.

אבל ככל שהפוסט הזה התנסח והתנפח, נמתח ונמרח, ככה התקשיתי יותר ויותר להושיב את עצמי לכתוב אותו. גם אחרי שהמחשב חזר מתיקון.1 עבר זמנו, בטל קורבנו. ומה בכלל הטעם להוסיף עוד כמה מאות מילים למהומת הצעקות? מה שחסר פה זה לא עוד מילים, אלא הקשבה.

על שני צירים הבלוג הזה עומד:
1. המתח בין כוחן של האדוות – כוח מוכח ועם זאת מוגבל ואיטי – ובין עוצמתו של הנחשול.
2. המתח בין כוחה האינרטי של קארמה (הכל צפוי) ובין היכולת להתעורר ולהשתחרר מההתניות שלה (הרשות נתונה).

והבוקר,2 בחזרה בטוויטר, בעדינות מסויגת, נתקלתי בציוץ של @אננס, שעושה הילינג בטוויטינג: משהו על פלשבק למסיבה בחוות היען ב-'97.

עניתי בפלשבק משלי ל-'97, ואננס צירפה לשיחה את נועה ליברייטור. את הניק של נועה ראיתי בישרא כבר לפני כמה שנים, והוא החזיר אותי מיד למסיבות של Liberator Crew, לווינילים של Stay Up Forever, למסעות פסיכדליים אפלים ומאלפים בסקוואטים ומועדונים בבריקסטון. היום הסתבר שאכן, כריס ושאר האחים למשפחת ליברייטור היו מקור ההשראה לכינוי שלה. בהמשך השיחה: פלשבקים פראיים, רעידות בידיים, שמחה וששון.

לא נותר לי אלא לנקות את האבק מהפטיפונים, לפשפש במעמקי התקליטייה ולשלוף את תקליטי האסיד-טראנס הזנוחים, שנדחקו לקרן זווית אחרי שובי מלונדון בעקבות תגובות מבועתות בקהל הישראלי.3  עם התקליטים האלה למדתי למקסס, בעצם, כי הצלילים שלהם – בעיקר הבאסים – יותר חדים וקצביים מאשר השריטות של הטראנס הפסיכדלי. לא שחסרות כאן שריטות… רק אחרות. שכבות של מקצבים שנערמות בהדרגתיות, קצת כמו גאמלן אינדונזי – מבנה אידיאלי למיקסים ארוכים, להנאת הדיג'יים (המתחלפים, או מנגנים סימולטנית בק-טו-בק, או מגלגלים ג'וינטים שמנים).

אז הנה, בלי הקדמות נוספות, ובתודה לאננס ולליברייטורית:

צלילי הקרחנה, לונדון אנדרגראונד סטייל, הארדקור אסיד-טראנס לתוך פרצוף שלכם:



הכתוב לעיל נכתב אתמול בערב, לפני ההקלטה. כמו שאפשר להבין בין השורות, לא ממש זכרתי מה בדיוק יש בכל תקליט. ההקלטה עצמה דווקא זרמה יפה -  בטייק השלישי, אחרי שהזכרתי לעצמי שאני לא "מקליט מיקסטייפ" אלא משחק בפטיפונים.

אז נהניתי מאוד לשחק. עד כדי כך שהסיום, אחרי שעה ו-45 דקות, נשמע כמו דיג'יי נלהב שמסרב לרדת מהעמדה.4

מקווה שתיהנו גם אתם – לפחות אלה ממכם שהאוזניים שלהם לא יישרפו מהצפצופים החומצתיים של הרולנד 303.


תוספת, לבקשת המאזינה: פלייליסט!5

1. DJ MIND-X ~ The Nightingale

2. D.A.V.E THE DRUMMER ~ Freedom Fighter

3. SECRET HERO ~ Speedfreak || Liberator's 1000 mic Remix

4. SARCOBLAST ~ Roland Abuse

5. DYNAMO CITY ~ Urban & Free

6. JON THE DENTIST ~ Primal Chaos

7. GANESH ~ Crisis || The Dentist's Old Skool Mayhem Mix

8. REBEL YELLE ~ Purple Heart || Lochi's Black Heart Remix

9. HIGH-SCHOOL DROP-OUTS ~ Acid Over

10. LOCHI ~ London Acid City

11. TRIP HAZARD ~ Lie Down, Keep Calm

12. LOCHI ~ Element

13. D.A.V.E THE DRUMMER & BEN BALAFONIC ~ Warehouse Rock

14. KEKTEX ~ Godstopper

15. D.A.V.E THE DRUMMER & BEN BALAFONIC ~ Barndance

16. PRODIGY ~ Firestarter || Empirion Mix

17. IRONIK ~ Slave

18. CHOCI & THE GEEZER ~ Mono Madness

19. DDR & THE GEEZER ~ Spades

20. LOCHI ~ London Acid City || Jon the Dentist Remix

21. JON THE DENTIST ~ Micro Baby

22. DANCE 2 TRANCE ~ Warrior

23. THE SECRET ~ Tribe! || MC (No Mercy) Mix

  1. ספק כוח + שני מאווררים; עובדים בטורים גבוהים פה. []
  2. אתמול []
  3. ורבים מהם מכרתי בפרוטות מעליבות לקרמבו בשיינקין כשעזבנו את תל אביב; הלב נחמץ. []
  4. מי ייתנני עמדה? דרושים: אנשים שרוצים לרקוד באמת, ולא באופן אירוני ומודע לעצמו + מיקום + מערכת הגברה. לא עושה בר-מצוות. []
  5. מופיע גם בנגן החדש (והמדליק!) לעיל []