מרץ 8 2010

על גוגל באזז ודרוויניזם טכנולוגי

הטקסט הבא נכתב לפני כמעט חודש, כאשר סקנדל הפרטיות של גוגל באזז (זוכרים?) היה בשיאו. הוא היה אמור להתפרסם יחד עם הידיעה על הנושא האמור, שהופיעה בעיתון ובאתר כלכליסט. למרבה צערו של עבדכם הנאמן, עקב שיקולי עריכה הדבר לא קרה. משום חוסר הרצון לוותר על הטקסט, הוא מובא כאן בשינויים קלים, תוך שמירה על רוח הדברים.

***

סקנדל גוגל באזז - קשה להגדיר זאת אחרת - מצטרף לצעד הבעייתי של פייסבוק מלפני כחודשיים בלבד, בו הורתה למשתמשיה להגדיר מחדש את הגדרות הפרטיות שלהם, ולקבוע למי להראות את פרטיהם, כאשר ברירת המחדל היא Everyone. כך, משתמשים פסיביים אשר הורגלו ללחוץ "OK" ו-"Done" באופן אינסטינקטיבי ולא טרחו לקרוא את הנאמר ולעמוד על משמעותו, חשפו בקליק אחד את כל רכיבי הפרופיל שלהם, הודעותיהם ותמונותיהם כמעט לכל מי שחפץ בכך. הדבר לא היה כך עבור הגיקים הרבים המאכלסים את השירות, אשר לא רק הבינו את הטריק, אלא אף החלו לעשות שימוש מושכל בהגדרות הפרטיות החדשות, על מנת לפרסם סטטוסים פרטיים הנראים לקבוצת חברים מצומצמת, לדוגמה.

החומר הרב שנהפך בן לילה מפרטי יחסית לציבורי מזין עד היום אתרים הומוריסטיים העוסקים בבדיחות רשת (המוביל מביניהם הוא Lamebook, המצוין). הדבר מפליא למדי, לכאורה, בהתחשב בכך שהמידע על התעלול של פייסבוק נכתב רבות בתקשורת, והתפרסמו לא מעט מדריכים מפורטים בנושא. בצורה זו, גם משתמשים אשר היו חשופים להצצות, יכלו בקלות לאטום את פרופיליהם (כמעט) לחלוטין.

מעשה הנראה לרוב הגיקים כפשוט להפליא - לחיצה על Settings, בחירה ב-Privacy ושינוי ההגדרות - אינו כך עבור רוב האוכלוסיה. המשתמשים הפשוטים אינם יודעים כיצד לשנות הגדרות אלה והן אינן מעניינות אותם, עד שהמצב מאוחר מדי. עובדים מפוטרים עקב הודעות טוויטר, נשים מגלות על בגידות בעליהן באמצעות הפייסבוק ובני נוער מנודים חברתית לאחר שכתבו דברים אישיים בבלוג שלהם.

הפרטיות ברשתות החברתיות היא כבר לא העניין. העובדה כי האינטרנט הוא ציבורי צריכה להילמד בבתי הספר. אולם מה יהא על המשתמשים הפשוטים שחייהם עלולים להיהרס כי לא קראו את האותיות הקטנות? מה יהא על עובד שלא חקר את תפריט ה-Settings לעומקו בטרם כתב על תסכולו ממקום העבודה הנוכחי בהודעת סטטוס? על האשה שנשדדה כי לא הבינה כי היא חושפת את מיקומה הנוכחי ב-Geotagging בטוויטר? רבים מהכלים היומיומיים כיום דורשים ידע והבנה מעמיקה, אולם מעטים מהמשתמשים חסרי הידע במחשבים מעלים על דעתם לקחת שיעור על התנהלות תקינה ברשת, או לבצע גיגול פשוט. הם לא משערים כי אנשי גוגל או פייסבוק עלולים לנצל את תמימותם ולקבוע הגדרות ברירת מחדל בעלות פוטנציאל הרסני.

מה הלאה? מות הפרטיות אינו אופציה, משום שתמיד יהיה לאדם הנורמטיבי מה להסתיר - החל ממקורות עיתונאיים וכלה בנטיה מינית. גם מות הרשתות החברתיות אינו סביר. במקום זה ניתן לדמיין את התרחיש הבא: מעסיקים יפטרו עובדים שלא דאגו להסתיר את אנשי הקשר שלהם בגוגל באזז, נשים יסיימו מערכות יחסים עקב פליטות פה של בעליהן בטוויטר, בני נוער יהפכו לדחויים חברתית רק כי לא היו מודעים לאפשרות להפוך את יומנם האישי בישראבלוג לפרטי. התוצאה, בעוד כמה שנים, היא מה שאפשר לקרוא לו "דרוויניזם טכנולוגי". בדומה לאנשים חסרי ההשכלה ו/או המודעות המפרנסים את טכנאי המחשבים או תעשייני העוקץ הניגריים, רק עובדים שינהלו מוניטין נקי מחשדות במנועי חיפוש, נערות שיטרחו לעשות Untag מתמונות לא מחמיאות בפייסבוק וגברים שיידעו לשלוח הודעות פרטיות לקבוצת אנשים בגוגל באזז – יזכו להתקדם בסולם הדרגות, לנהל מערכות יחסים נורמלית, חיי נישואים תקינים וכיו"ב.

יש פיתרון עבור מי שמעוניין בחברה אנושית שאינה נשלטת על ידי גיקים: הגברת המודעות של המורכבות בשימוש במחשבים בכלל, ויישומי רשת ורשתות חברתיות בפרט. ללא צעדים אלה, המשתמשים הפשוטים ייאלצו לשלם מחיר. ממחיר תדמיתי, דרך כספי ועד למקצועי. במצב זה, הבמה תישאר לאנשי תפריט ה-Settings.