פעם בארבע שנים בשבי

אחת לארבע שנים העולם נהיה מטומטם יותר מהרגיל. לא, אני לא מדבר על פסטיבל גלעד שליט, שההתגייסות התקשורתית שלו כל פעם מחדש – למרבה הצער הרבה יותר מפעם אחת במהלך כל ארבע השנים בהן הוא נמצא בשבי – היא פופוליסטית, חסרת טעם ומטומטמת להפליא (לא, באמת, לשים סרטים צהובים על האוטו? אני ואבא שלי ראינו את זה בפעם הראשונה היום במציאות, אמרנו שזה דבילי וזו בערך הפעם הראשונה מזה ארבע שנים שאנחנו מסכימים על פוליטיקה).

אני לא מדבר על זה שמשפחה אחת (צנועה, שקטה וסגפנית משהו, כמובן) מכתיבה את סדר היום למדינה שלמה. אני לא מדבר על הגיחוך שבשחרור עשרות טרוריסטים לשעבר שעשויים להרוג לפחות שני אנשים, תמורת חיים של אדם אחד. אני גם לא מדבר על האבסורד הזועק לשמיים שבקריאה לגלעד שליט "ילד" (הבחור גדול ממני בפחות משנה. גם אני ילד? לא בעיני החוק, לפחות) באינספור מאמרי דעה משתפכים הפונים לרגש נטו, משל היה מדובר בפרסומת לאייפון 4, כאשר בפועל מדובר בנער-בחור בוגר, שנחטף בהיותו חייל בצבא כובש, המהווה את אחת מהמיליציות המסוכנות והחזקות ביותר בעולם.

אני גם לא מדבר על המקרה ההפוך והאווילי אף יותר, של אנשים שאומרים (טוענים? לא. לא התרשמתי שמדובר בתוצר של מחשבה מעמיקה ברובד כלשהו) שצריך להחשיך את עזה, להרוג כל אסיר פלסטיני ו/או להוריד שכונה על כל יום בו "גלעד" בשבי. אלו מתעלמים מהעובדה שבעזה שורר מצור מזוויע ובלתי חוקי על מליוני אזרחים מאז 2005 ("התנתקות", אעלק), שנה לפני לכידת הרב"ט (לשעבר) גלעד שליט (למה הוא נלכד? אה, כי הוא עסק בפעילות צבאית על גבול הרצועה ה"מנותקת"), שלא ממש הביא לירידת היקף הטרור ו/או החזרת החייל החטוף ו/או הפסקת ירי הקסאמים וכו', אבל כן הביא לכמה מבצעים קטלניים במיוחד, בהם ירו חלק מבחורינו המצוינים באזרחים חפים מפשע להנאתם.

אני גם לא מדבר על זה שבמקום להיסגר על פיתרון – סירוב לשחרר את שליט תמורת מחבלים פוטנציאליים (כך אמר השב"כ, בתקווה שלא תפר תיקים גם הפעם) או סיום הכיבוש, כינון מדינה פלסטינית, פינוי ההתנחלויות ומתן פיצוי לצדדים שנפגעו מחמדנות ממשלת ישראל לדורותיה וקבלת שליט כבונוס – נכנסת התקשורת ואזרחי ישראל ללימבו שאין לו סוף, בזמן שמוכרים לנו את המדינה לעשירים, למתנחלים ולחרדים (קיימת חפיפה מסויימת בין הקבוצות. אל דאגה, לא מדובר ביותר מדי אנשים).

אני אפילו לא מדבר על משתתפי ותומכי הצעדה/עצרת שרובם, יורשה לי לנחש, אינם תומכים במענה לכל דרישות החמאס בדומה למשפחה עצמה (שגם היא לא ממש החלטית). חבר'ה, עד מתי תמשיכו להצביע קדימה, להחליף את תמונת הפרופיל בפייסבוק לזו של חייל חטוף ולהיות בקונצנזוס של הקונצנזוס? אז נכון, להיות כבשים שאוכלות כל מה שהשלטון מלעיט אותן בו זה נוח, אבל קחו בחשבון שבבוא היום תצטרכו להסביר לנכדיכם איפה הייתם כשמדינתכם תפקדה כמדינת אפרטהייד דיקטטורית דה-פקטו (אני? אני עבדתי בעיתון וכתבתי בלוג בוטה, תוך תכנון להישאר בישראל עד הסוף המר).

אני לא מדבר על זה. אני מדבר על המונדיאל.
אחת לארבע שנים נעשה בלתי אפשרי להתעלם מהטמטום המוחץ שבמשחק שבימים כתיקונם זוכה גם כך ליותר מדי תשומת לב בקרב אזרחי המדינה האסקפיסטים. ובכן, היום השטות הזו נגמרה. אפשר לחזור לדבר על דברים שאינם מסי, תמנונים, גרמניה, כלי נשיפה שנשמעים כמו השכנים שלי, וגולים משעממים מאוד או סתם משעממים.

השנה היה מדובר בתקופה קשה מאוד עבורי. בסבב הקודם, שהתרחש ביוני-יולי 2006, עבר האירוע האדיוטי מעל לראשי המגולח, עת עסקתי בבגרויות במתמטיקה ובהכנות לגיוסי המיותר לצבא הכיבוש. הפעם לא שפר עליי מזלי. החל מהערסים בכיתת הפסיכומטרי, שליהגו על משחק צרפת-למי אכפת, מתי שהבנות לא עסקו בניתוחים ובהערכות לגבי כוכב נולד, דרך שלל ציוצים כמעט מדי יום הממלאים את הפיד ברשת החברתית האהובה עליי, וכלה בגרוע מכל – עשרות אפליקציות מונדיאל מיותרות הצובאות על תיבת המייל וחנות היישומים שלי. לא, אני לא רוצה להוריד את אפליקציית הוו-וו-זלה שלכם לאייפון ולאייפד. לא, אין לי טלוויזיית HD ו/או תלת מימד (בו אינני מסוגל להבחין). לא, אני לא רואה כדורגל. לא, אני סטרייט, למרות שאין לי ממש דרך להוכיח את זה לאחרונה, אז תצטרכו פשוט להאמין לי. אז מתי אמרת שזה נגמר? ב-11 ביולי? יאללה, רשמתי. ומצידי שפול התמנון ייהפך למנה דלוחה במסעדת גורמה. רק שיסתיים כבר השיעמום הזה, והכדורגל יחזור למקומו הטבעי – מדורי הספורט שאותם אינני קורא.


6 Responses to “פעם בארבע שנים בשבי”

  • יאיר מור Says:

    יפה!

    אמנם לא עם כל מילה הסכמתי, כמובן, אבל לגבי שני הנושאים אני באמת ובתמים חושב שאנשים מוציאים דברים מפרופורציות שלא בצדק.

    לגבי משפחת שליט – כן, היה נדמה לי שכמה פעמים שמעתי מהם דברים סותרים. אבל במקרה שלהם אני מאשים בזה את היחצ"נים ומנסה להיות סלחני – אחרי הכל, לי אין בן/אח בשבי.

    מונדיאל… הדבר היחיד שעניין אותי כל המונדיאל הזה היה נתוני הרייטינג של הערוץ הממלכתי שלי.

  • שי ענבל Says:

    תודה!

    וכן, היה לי ברור שמעטים הם אלה שיסכימו עם שני הנושאים.

  • איתמר בורשטיין Says:

    שמע שייקה, אמנם לא דיברנו זמן רב אבל אני באמת חייב להגיד לך שעצוב לראות כמה אתה, אשר מתהדר בנוצות הדמוקרטיה, ערכי החירות וזכויות האדם,
    נפלת קורבן לאותו הקונצנזוס, לאותו הפופוליזם, לאותה ההסתה ועדר הכבשים אשר אותם אתה כה שונא.
    אמנם לא מדובר באותו הקו, אבל אין בינך ובין פעיל נוער הגבעות או פליט תנועתו של הרב כהנא, ולו טיפה אחת של הבדל.
    אתה מלא סיסמאות פומפוזיות שהוגשו לשולחנך כמטעמי עיתון הארץ ותנועת "שלום עכשיו", וכתיבתך מלאה בארס המאפיין
    את כל אותם אנשי ימין קיצוני אשר באים לקונן על עוד מטר לגדר פחות מטר לגדר והכל על מזבח הדמוקרטיה וזכויות האדם.
    דווקא אתה, אשר לאורך התקופה שבא הכרנו, גילית הרבה מאוד חמלה לסבל אנושי, וידעת להצתעק כנגד כל איוולת ממסדית והתעללות פיקודית שפקדו אותך או את סביבתך הקרובה, אבל כנראה שאתה כבר במקום אחר עכשיו.
    איך אתה מסוגל להתעלם מן העובדה הפשוטה שיש פה בנאדם, שתרצה או לא תרצה הוא בדיוק כמוני וכמוך, התגייס כי הוא אזרח במדינה הזו , ומה לעשות שהגיוס פה חובה,
    כבר 4 שנים נמצא בשבי האויב, ותרצה או לא תרצה, הוא היה ילד ביום שנשבה, כן, 19 זה ילד.
    אני יכול לטעון טיעונים רבים כנגד החזרת השבויים לטובת השבתו, אני יכול גם להסכים איתך באופן מוחלט על כך שלפלסטינאים צריכה להיות מדינה ריבונית עצמאית ויפה שעה אחת קודם,
    אבל לקשור את הנ"ל עם השאלה האם יש לעסוק בנושא שחרורו מפאת גילו והיותו חייל בצבא "הכיבוש" בעת חטיפתו?
    זה כבר פופוליזם זול. זו דמגוגיה מהסוג השנוא עליך ביותר. זה ניצול של מקרה אנושי מצער בכדי להציף את טענותיך כנגד הצבא והממסד הישראלי בכלל.
    שאלת את עצמך מה היה קורה לו חברך הטוב היה נחטף ע"י אנשי מיליציה פרואנים במסגרת טיול אחרי צבא?
    לא היית כותב כתבה אשר מגנה את העיסוק בשחרורו אני מאמין.
    לסיכום, אני באמת מקווה שתחשוב רגע האם באמת יש לך דיעה מגובשת לגבי גלעד שליט, או שמא אתה בסה"כ מנסה להכניס פה עוד קטנה למדינה שאתה חיי בה.

    Thanks,
    Itamar.B

  • שי ענבל Says:

    איתמר היקר,
    גאולה כהן פעם אמרה פעם משהו בסגנון: אם הבן שלי ייחטף אני אתדפק על דלתיכם ואדרוש שתשחררו אותו בכל מחיר. אבל אל תקשיבו לי. ומה לעשות, צדקה.

    אני יכול להבין את נועם ואביבה שליט. גם אני, לו היה מדובר בחבר שלי שנשבה ע"י חמאס (כן, כן, ארגון טרור וכו') לא הייתי מהסס להתפקד לצבא החברים שלו, להיפגש עם שר הביטחון התורן ולדרוש להחזרתו. אולם בתור צופה מהצד (כמו רוב האזרחים במדינה) צריך לחשוב באופן הגיוני. מנועם ואביבה אני לא מצפה להרבה. הם עושים את תפקידם ומה שמצופה מהם, ואין לי טענה מיוחדת אליהם.

    אמנם רובנו לא מצויים בצד מקבלי ההחלטות, אבל צריך לקחת בחשבון שמדובר במשפחה אחת, בחייל אחד, בנפש חיה אחת, ואמנם אני לא קונה את הפחדות השב"כ ששחרור המחבלים יחזיר אותנו לגל הטרור של שנות ה-90, אבל ככל הנראה מדובר באנשים מסוכנים יותר מאלה שמשוחררים מדי פעם כ"מחווה" (וכנראה לא היו צריכים להיות שם מלכתחילה. ככה זה, זכויות אדם בסיסיות הן בעינינו כ"מחווה"), שעשויים לגרום למוות שלי או שלך, אם לא יהיה לנו מספיק מזל. האם תקריב את חייך למען גלעד? את חייו של חברך? מישהו מבני משפחתך? לא נראה לי. האם חייו של אדם אחד שווים יותר מחיי חייל אחד, שנשבה *במסגרת תפקידו הצבאי* (אם היה מדובר באזרח תמים היה מדובר כאן במצב אחר)?

    אנשים שוכחים זאת בשנים האחרונות, אבל תפקידו של צה"ל הוא להגן על האזרחים, ולא להפך. מה לעשות, כחייל מתגייס/מגויס (הודות לגיוס החובה), קיים הסיכון שהוא ייחטף או ייהרג. ואם יש לנו בעיה בכך שילדים/נערים נשבים ונהרגים על מזבח הציונות, הרי שהפיתרון פשוט מאוד – להפסיק את גיוס החובה. אבל את זה לא תשמע מאף אחד בצעדה, בעצרת, בטוקבקים ובטורי הדעה המשתפכים. הם מכבים שריפות עד למוות/תאונת האימונים/החטיפה הבאה.

    (הילדים שלנו הרבה יותר מבוגרים, אגב, מהילדים של הצד השני, שפעמים רבות נהרגים, סופגים התעללות ועינויים והחיים שלהם חרא באופן כללי – ככה זה כשאתה בצד השבע, הילדים מחזיקים מעמד יותר זמן)

    באשר לרצוני להכניס קטנה למדינה בכל הזדמנות – אל תרחם על ישראל. לא נראה לי שהיא בוכה לתוך הכרית בלילה.

  • איתמר בורשטיין Says:

    שי, נראה כאילו לא הבנת את כוונתי, לא באתי לעורר דיון על מה מחיר החזרתו של גלעד, או להציג עמדה כזו או אחרת בנוגע לאופן שחרורו והרכב "העסקה", רק לצאת נגד התבטאותך בנושא אשר לא מכבדת את הרגישות שנוגעת לחטיפה של אדם, לא אזרח, לא חייל, אדם, ולהציב בפניך מראה שאולי תוכל לראות את ההקבלה הלא מבוטלת בינך ובין אלו שאתה מתנגד להם.

  • שי ענבל Says:

    ואילו אני דיברתי בכלל על כמה שהתקשורת עושה מהעניין דבר זול, רגשני ופופוליסטי כדי למכור עוד עיתונים. בסופו של יום אנחנו לא כל כך חלוקים בדעותינו.

Leave a Reply