«
»

נמרוד ברנע

היועץ החצרוני והלכת דנינו

05.12.07 | הוספת תגובה

ב-30 ביוני פירסמתי ב"סיפור האמיתי והמזעזע של" פוסט תחת הכותרת "סוף עידן היועמ"שים הגדולים והיועץ החצרוני". הפוסט עסק בעסקת הטיעון שרקח היועץ המשפטי לממשלה מנחם (מני) מזוז עם נשיא המדינה דאז משה קצב בדבר פרשות האונס וההטרדה המינית של קצב. הטיעון המרכזי של מזוז, אשר הגדיר את קצב "מטריד מין סדרתי",  לחתום על עיסקת טיעון ולקבל מאסר על תנאי ולא ללכת למשפט ולנסות להשיג מאסר בפועל, מה שהוגדר באותם ימים על ידי רבים כאינטרס הציבורי,  היה כי תיק הראיות לא משיג הרשעה בטוחה והוא אינו רוצה להסתכן. גישה זו,  שוכללה כעת על ידי ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, בפרשיית הטיית מכרז בנק לאומי, אשר החליט לסגור את התיק נגד אולמרט מכיוון שחומר הראיות המצטבר לא יוצר "בהכרח גרסה אפשרית אחת ויחידה שאין בלתה". אמיר אורן כותב ב"הארץ": "או-ג'יי סימפסון, אריה דרעי ומיליוני חשודים ונאשמים אחרים, שהיו להם גרסאות חלופיות, יכולים רק להצטער על שמבחינתם ההלכה התאחרה לבוא. מעכשיו, לא יהיה צורך להמתין למשפט ולראות אם ההגנה תצליח לעורר ספק סביר. די בכך ששוטר, ראש אגף החקירות, יקבע כי אשמתו-לכאורה של החשוד לא עברה שלוש משוכות גבוהות, זו על גב זו – גם "בהכרח", גם "אפשרית אחת ויחידה" וגם "אין בלתה"". בעקבות שני התקדימים המסוכנים הללו ניתן רק לחשוש כיצד יראה עתידנו אם חרב הדין הפלילי והענישה לא תאיים על עבריינים, מושחתים, נבחרי ופקידי ציבורי מועדים.

אפשרות התגובות אינה פעילה.


«
»