הגרוטסקה של שר חוץ שלנו, אביגדור ליברמן, הכריז בסוף השבוע שסוריה איננה פרטנר לשלום. זה לא משך מי יודע מה תשומת לב: כבר התרגלנו ואחרי ההופעה של ליברמן באו"ם, שבה הצהיר על מצע מפלגתו כעל מדיניותה של ישראל בלי מחאה מצד ראש הממשלה נתניהו, הוא באמת יצטרך להתאמץ כדי לקושש כותרת בקטגוריה הזו.

אבל ליברמן דווקא סיפק כותרת, רק שהתקשורת הישראלית לא שמה אליה לב. כפי שהבחין דידי רמז, בלוגר ולא פרשן מדיני מוסמך, ליברמן לא הסתפק באמירה שאין על מה לדבר עם סוריה כרגע; הוא אמר שהעובדה שהגולן הוא חלק מסוריה היא "טעות", שנובעת מ"הסכם אימפריאליסטי בין סייקס ופיקו, בין אנגליה וצרפת ב-1916, [שבו] הועבר [כך במקור] רמת הגולן לסוריה. זה היה משהו שרירותי, ולכן אני חושב שכל רמת הגולן חייבת להשאר וחייבת להכניסה [כך במקור] למדינת ישראל". הקלטה אפשר לשמוע כאן, החל מדקה 1:08 בערך.

איפה להתחיל? נתחיל מהשגיאות ההיסטוריות.

• א. הסכם סייקס-פיקו היה הסכם בין שלוש מעצמות אימפריאליסטיות. השלישית היתה רוסיה. הבולשביקים הם אלו שחשפו את ההסכם לאחר שהפילו את ממשלת קרנסקי (לא, נחמה, המהפכה הרוסית לא היתה מהפכה נגד הצאר אלא נגד ממשלה עממית), ובכך הסבו מבוכה עצומה לבריטניה וצרפת. משונה שהנציג של האימפריאליזם הרוסי בישראל לא עמד על הנקודה הזו.
• ב. כשנחתם ההסכם, שהיה הסכם בין העייטים המשסעים את גוויית האימפריה הטורקית בעודה מפרפרת, לא היתה סוריה כלל. העובדה שלא היתה אמורה להיות מדינה סורית התנגשה בהבטחות של הבריטים לשריף חוסיין והובילה לסכסוך גדול בחלקים ניכרים של המזרח התיכון. אפשר היה לצפות משר חוץ, במיוחד כזה שמתגאה בכך שהוא "מדבר ערבית", שיידע שסוריה הוקמה רק ב-1946. מצד שני, אי אפשר להאשים את ההומו סובייטיקוס בכך שהוא לא מכיר את עיקרי ההיסטוריה של שכניו; לא לימדו את זה ברוסיה והמהגר המולדובי אף פעם לא טרח ללמוד. ובסופו של דבר, מי שאשם בכך שהוא שר חוץ הוא בנימין נתניהו.

מעבר לשגיאות ההיסטוריות ולעברית המביכה, יש שתי נקודות מהותיות שיש להתייחס אליהן. קודם כל, לשמוע תושב של התנחלות גזענית מהרגיל מתלונן על "אימפריאליזם", זה מעבר למגוחך, זה מפלצתי.

שנית, אם הסכם סייקס-פיקו פסול בעיני ליברמן, מה יש לומר על מסמכים כמו הצהרת בלפור, או ועידת סן רמו – שני מסמכים שבימין ההזוי אוהבים לחזור אליהם, כדי לדלג על הבעיה המעיקה של החלטת הכט' בנובמבר, ושכמסתבר (ושוב תודה לדידי) שגם משרד החוץ מצטט אותם בהערכה? היש מהלך אימפריאליסטי יותר מהענקת חבל ארץ שאין לך כל זכויות עליו לקבוצה שלישית תוך התעלמות בוטה מרצונם של תושביה הילידים?

ושלישית, וחשוב מכל, ערעור על הגבולות במזרח התיכון, כפי שנקבעו אחרי מלחמת העולם הראשונה – הרבה בהשראת הסכם סייקס-פיקו – פירושו לפתוח מחדש את כל התיקים כולם. בהתחשב בכך שסייקס היה מעורב עמוקות בקביעת גבולות המנדט, פירוש הדבר גם ערעור על עצם גבולותיה של ישראל – ובעצם, בהתחשב בכך שהאימפריאליסט הנורא סייקס (והוא אכן היה אימפריאליסט נורא) היה הפקיד הבריטי החשוב ביותר שדחף להצהרת בלפור (מתוך האנטישמיות העמוקה שלו, יש לציין; הוא קנה את הבלוף הציוני, שלעולם לא נאמר במפורש אבל נרמז לעיתים קרובות, שכביכול הציונים מייצגים את "היהדות הבינלאומית", קרי זקני ציון), גם ערעור על עצם קיומה של ישראל עצמה.

אם יש לסוריה, אחרי הכל, איזושהי משמעות היסטורית, היא כוללת נתחים נכבדים מפלסטינה המנדטורית, ולא רק הגולן. ואת זה, אגב, אמרו ערבים וערביסטים כבר לפני תשעים שנה. פתיחה מחדש לדיון של הסכמי הגבולות שלאחר המלחמה – וזו בדיוק המשמעות של המהלך של ליברמן: שישראל רשאית לראות בהסכמות ההן משהו שהיא יכולה לשנות לפי שיקול דעתה – היא מתכון לפתיחת שערי הגיהנום. אחרי הכל, גם ישראל היא יציר כפיה של קנוניה קולוניאליסטית, ואם שינוי חד צדדי, אין שום סיבה שישראל תקבל יתרון על שכנותיה.

בממשלה רצינית, שר חוץ לא היה אומר שטויות כאלה, ודאי לא בלי אישור לאחר דיון מעמיק של הממשלה, על המסמכים שהם במידה לא מועטה המסמכים המייסדים של המדינה שלו. מצד שני, בממשלה רצינית ליברמן לא היה מקבל שום תפקיד מעבר לשומר סף. נתניהו שמע ושתק, כרגיל; שוב, הוא הקריב את האינטרסים של ישראל, את שרידי שמה כמדינה לא-לגמרי-בלתי-שפויה, על מזבח הקואליציה שלו.

(יוסי גורביץ)